שר התשתיות עוזי לנדאו (צילום: קובי גדעון)

מים מים בחרון

אתמול הקדישו "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" את הכותרות הראשיות שלהם לעלייה הצפויה של תעריפי המים ולאפשרות שמבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ימנע את ההתייקרות. היום מגיעה התגובה בכותרת הראשית של "הארץ": "מנהל רשות המים: דחיית הייקור תביא לקריסת מערך מי השתייה". צבי זרחיה, אבי בר-אלי וצפריר רינת כותבים כי מנהל הרשות, פרופ' אורי שני, "ממשיך לקדם את תוכניתו לייקר את המים ב-25%", למרות המלצת מבקר המדינה.

המסר העולה מהכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שעוסקת גם היא, בין שאר דברים, בייקור מחיר המים, הוא הפוך. "פוגעים בעניים", מכריזה הכותרת, ומתחת לה מפורטות הפגיעות, שלוש במספר: עליית מחירי המים, עליית מחירי התחבורה והפחתת המע"מ. הכפולה הפותחת מוקדשת לעניין, וגד ליאור, גדעון עשת וסבר פלוצקר מסבירים בה מדוע מהלכי הממשלה יפגעו בשכבות החלשות... רגע... עצרו את מכונות הדפוס – כיצד הפחתת המע"מ תפגע בשכבות החלשות?

התשובה של "ידיעות אחרונות" נגועה בפופוליזם זול (תרתי): בטבלה עטורת תצלומים המשתרעת על פני עמוד שלם מודגם איך בעלי הכנסות גבוהות יחסכו יותר כסף מהורדת המע"מ – נתון הגוזר את מסקנות העיתון גם בנוגע לייקורים השונים – מאשר בעלי הכנסות נמוכות. על זה נאמר בצפון תל-אביב: כאילו דא?! ברור שתוספת של איקס אחוז להכנסה תתממש לסכום כסף גדול יותר אצל בעלי הכנסה גדולה יותר.

פלוצקר ועשת מספקים בסך-הכל הסברים מעניינים לחוסר התוחלת של מהלכי הממשלה ומצביעים על נקודה עקרונית וחשובה: ההכרזות על הפחתה או העלאה כזו או אחרת מתבטאות לרוב בסכומי כסף זניחים ממש, ותוכן כברן: פופוליזם זול ("פופוליזם" היא גם כותרת טורו של יהודה שרוני ב"מעריב", המוקדש להורדת המע"מ). חבל שהעיתון מקלקל את הפרשנות המורכבת שהוא מביא עם הניתוח הפופוליסטי של ירידת המע"מ. אולי יש לכך קשר לאופן הפופוליסטי והמתעתע שבו מתייחס "ידיעות אחרונות" להשלכות (שאינן) של הפחתת המע"מ עליו עצמו, ועל כך בהמשך.

גם ב"הארץ" מספקים אינפוגרפיקות שידגימו את עומק החדירה לכיס שלנו, אם כי הן מציגות את הנתונים כפי שהם, בלי לכפות על הקורא משמעות כזו או אחרת שלהם. על שער העיתון מופיעות העלויות השנתיות של ייקור תעריפי המים להרכבים משפחתיים שונים (זוג ישלם עוד 474 שקל, משפחה בעלת ארבע נפשות תשלם עוד 690 שקל – כמובן אם הן יצרכו את כמות המים ש"הארץ" קבע כמדד).

מתחת למידע הגרפי מופיעה תחילת טור של נחמיה שטרסלר, שתחת הכותרת "מזל שיש רובין הוד" חובט במבקר: "את התחרות על כתר הפופוליזם מוביל עכשיו – ובגדול – מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס [...] אם יתברר בקרוב שלינדנשטראוס רץ לכנסת, או למשרה ציבורית רמה יותר, אותי זה כלל לא יפתיע. הרי הוא מבין היטב את כוחה של חנפנות ואת עוצמתו של הפופוליזם".

עד לא מזמן, בתקופת חקירות אולמרט, נהנה מבקר המדינה מהתואר יקיר העיתון אצל "הארץ", וחטף קיתונות של ביקורת ב"ידיעות אחרונות". כעת, כשאולמרט מאחורינו, נראה שהתחלפו התפקידים. מול החבטות של שטרסלר מכריזה כותרת עמ' 4 ב"ידיעות": "מבקר המדינה תקף, הממשלה התעלמה". יש בכך עדות אופי טובה על העיתונים: הם אינם נאמנים לאנשים, אלא לרעיונות. כשמושא סיקור אחד מחליף את האג'נדה שלו – יתחלף גם היחס של העיתון אליו. חבל רק שב"ידיעות", כך נראה, האג'נדה נקבעת באופן די שיטתי על בסיס המכנה המשותף הרחב ביותר, ולא על בסיס של רעיון או ערכים.

פופוליזם הוא אכן שם המשחק, כך לפחות נראה כשמשווים את טענות הצדדים ביחס למחלוקת המים: מבקר המדינה טוען כי אל לה לרשות המים להחליף את הממשלה ולקבוע מסמרות בעניינים כמו תעריפי המים, ואילו מבקרי המבקר טוענים כי אל לו למבקר להחליף את הממשלה ולקבוע סדרי עדיפויות בתקציב המדינה. פופוליזם כזה (לא פופוליזם זול, אלא דווקא יקר) – המתלבש בטענה אחת ובטענה אחרת ובטענה הפוכה ולא נודע כי באו אל קרבו – מודגם היום במסגרת בתחתית שער "ידיעות אחרונות": "לקוראינו", נפתחת הפניה, "בעקבות ההודעה [...] בדבר הפחתה בשיעור המע"מ מצד אחד, ולנוכח התייקרות תשומות הייצור מצד שני, מחירי העיתון יישארו ללא שינוי".

נותן את הלחיאני השנייה

מבקר המדינה מככב בעל כורחו בעוד שער של "ידיעות אחרונות", שער המוסף "24 שעות". "אחרי יומיים במעצר החליט שלומי לחיאני מי סיבך אותו בחקירה: 'מבקר המדינה אחראי לפרסומים נגדי. הוא עוין אותי באופן אישי". בכתבה עצמה, של משה רונן, לחיאני, בניגוד לנוהגם של אישי ציבור שהסתבכו בחשדות לפלילים, אינו יוצא במתקפות על המשטרה והפרקליטות.

הכותרת על שער "מעריב" המתייחסת ללחיאני היא "המעצר המצולם: המשטרה מתנצלת". זאת בהמשך לביקורת החריפה שמתח השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ' על כך שהמעצר נעשה בנוכחות המצלמות. כתב חדשות ערוץ 2, גיא פלג, שכבר מתח לא פעם ביקורת על ההתנהלות התקשורתית הנלוזה של המשטרה והפרקליטות, התייחס גם לביקורת הזו:

"למשמע הקריאות האלה התפלצתי אל מול הצביעות וההתחסדות. לפתע הפוליטיקאים הציניים האלה רגישים לזכויות חשוד. לפתע כשנעצר פוליטיקאי אחר שומעים את קולם. רבותי הפוליטיקאים, בכל יום מתבצעים מעצרים מול המצלמה בתיאום מלא עם משטרת ישראל. אין כתב פלילים שלא קיבל הזמנות למעצרים שכאלה [...] יחד עם המצלמות נעצרים החשודים, לא פעם מדובר בנרקומנים, דגי רקק שהחברה שלנו לא מצאה דרך או תקציב כדי לסייע להם להיגמל ממחלתם. המצלמות נכנסות לבתים ומתעדות את כחולי המדים בפעולה. אחר-כך מברך מפקד המחוז ולפעמים השר את הסוכן ומעניק לו דרגה ואקדח".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "לא יפה, לא נורא", כותב ברוך לשם נגד המבקרים את צילום מעצרו של לחיאני. "האם היה צריך להטיל על המעצר הזה צו איסור פרסום כדי למנוע מלחיאני מבוכה בשל חקירתו?", הוא שואל ומפליג בתיאורים שימחישו את מופרכות העניין.

הטיעון של לשם דמגוגי (כן, יש כאן גם פופוליזם זול). הצלמים שתיעדו את המעצר של לחיאני לא הזדמנו לבת-ים לפנות בוקר במקרה, הם הוזמנו לשם על-ידי המשטרה, כפי שטוען במובלע גם לחיאני עצמו ב"ידיעות אחרונות". בין הטלת צו איסור פרסום ובין הזמנת משאית מלאה בצלמים יש טווח פעולה רחב למדי. גם אם ההודעה המגומגמת והמביכה של דובר המשטרה, שלפיה המשטרה לא הזמינה תקשורת למעצר, נכונה – הרי שמישהו צילם את המעצר, ומישהו הפיץ את הצילומים לכלי התקשורת, וזה לא היה יעקב טייטל.

טייטלמניה

יעקב טייטל, זוכרים? תודו שכבר שכחתם. פרצופו עטור הזקן ומשומן השיער של טייטל, מי שמעצרו בחשד להנחת מטענים וביצוע שני מעשי רצח על רקע פוליטי-אידיאולוגי-סהרורי התפוצץ בקול נפץ עז מעל דפי העיתונים רק לפני חודשיים ונדחק מיד מפני "פני השטן" דמיאן קרליק – מופיע שוב על שערי העיתונים (ב"מעריב" טורחים להוסיף את הכיתוב השקרי: "מיוחד ל'מעריב'").

העילה: הותרו לפרסום חומרי חקירה. העיתונים מתחרים זה בזה – מי ידוג את הפרטים העסיסיים ביותר מתוך התמלולים (9,000 עמודים, לפי "הארץ"). אף אחד מהם לא מתעכב לשאול אם ראוי שהמשטרה תפרסם חומרי חקירה, או לחלופין לשאול מדוע מנעה המשטרה עד עכשיו את פרסומם, או אולי לתהות על עיתוי הרשאת הפרסום ומה הוא אומר על חוזק הראיות שבידי המשטרה. איפה גיא פלג כשצריך אותו.

מעבר לפרטים הפיקנטיים והתיאורים הצבעוניים ("הארץ" מגדיל לעשות ומפרסם את כתובתו של האתר הפורנוגרפי שנגרר לסיפור על לא עוול בכפו), הפרט המשמעותי היחיד שנוסף היום הוא קביעה חד-משמעית כי טייטל לא היה מי שביצע את הרציחות במועדון ההומואים, הבר-נוער בתל-אביב. באותה שעה הוא הסיע יולדת מיישובו לבית-החולים. בניגוד להודאתו, הוא גם לא היה מעורב ברצח השוטרים בבקעה.

חיים לוינסון כותב ב"הארץ" על הפעמים הקודמות שבהן נחשד טייטל על-ידי השב"כ. מהטור שלו עולה ביתר שאת התחושה כי היתה כאן פשלה גדולה, שעלתה בחיי אדם ממש.

כותרות ראשיות ולהפך

הכותרת הראשית של "ישראל היום" נתונה במרכאות, כרגיל, אלא שלא כרגיל מוצמד לתחילתה התואר "דיווח", מלת הקוד של העיתונים לכך שהם מדפיסים ידיעה שאין הם אחראים לתוכנה. "דיווח: 'ישראל ניסתה לחטוף בכיר בחמאס"; "מפקד שירותי המודיעין בעזה: 'עצרנו חוליה של משתפי פעולה פלסטינים שתיכננה את החטיפה'. 'ניסו להשיג מידע על המקום שבו מוחזק שליט כדי להעבירו לשב"כ'".

ב"ידיעות אחרונות" אותה ידיעה ממש (סמדר פרי) מוצנעת בעמ' 23 ומכילה פרטים מעטים בלבד. ב"הארץ" היא מופיעה בקיצור בעמ' 5 (אבי יששכרוף) ונכתב בה: "נראה כי הדיווח נועד לנגח בעיקר את הרשות הפלסטינית ואת פעילותה". ב"מעריב" הסיפור מקבל כותרת בעמ' 12. מי הוא אותו מדווח שדיווח את הדיווח שזכה לכותרת ראשית ב"ישראל היום"? "אתר אינטרנט המזוהה עם החמאס". אפילו את שמו הם לא יודעים שם.

בעמ' 8 של "הארץ" ידיעה קצרה של יוסי מלמן מזכירה כי "פג מועד ההסכמה על תוכנית הגרעין של איראן"; "אף שלא מדובר באולטימטום רשמי, הרי שבפועל קבעו מנהיגי ארה"ב ומדינות מערב אירופה כי סוף השנה יהיה תאריך יעד לניסיון להידבר עם איראן". ב"מעריב" זו הכותרת הראשית: "בעולם מצפים לדו"ח גרעין אמריקאי חדש". כותרת המשנה: "דיפלומטים מערביים מעריכים: המודיעין בארה"ב כבר הבין ששגה בקביעה הנחרצת ב-2007 לפיה איראן לא חותרת להשיג פצצה. בקהיליית המודיעין העולמית ובמוסד הישראלי נערכים לפרסום".

עניין של מתודולוגיה

ביום שלישי הזכרתי כאן את תחקיר "מעריב", שלפיו הדו"ח האחרון של מרכז אדוה, מכון מחקר המזוהה עם השמאל הכלכלי, נגוע ב"טעויות ואי-דיוקים מגמתיים". "האם מרכז אדוה מכופף את המציאות בהתאם לאג'נדה?", שאלה הכותרת הראשית של "עסקים", המוסף הכלכלי של "מעריב", והכתב רותם סלע פירסם לצד הכתבה שכתב גם טור ביקורת חריף על אדוה.

היום שלחה ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה, מכתב תגובה ל"עין השביעית", והנה הוא במלואו:

ביום ג', 29.12.09, פירסם מוסף "עסקים" של עיתון "מעריב" מאמר בעל אופי דיבתי על אודות הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, "תמונת מצב חברתית".
 
העיתון נתפס לניסוח הכותרת של אחד התרשימים שבדו"ח, ניסוח שעשוי להתפרש לא נכונה, וארג סביב זה מאמר בעל כותרות שמנות המאשים את מרכז אדוה ב"כיפוף המציאות בהתאם לאג'נדה".
 
אציין כי מיד לאחר שכתב "עסקים 'מעריב'" הסב את תשומת לבנו לכך, עצרנו את תהליך הדפסת הדו"ח ושינינו את הכותרת, על מנת להסיר כל ספק. לא העלינו בדעתנו כי הכתב והעורך של העיתון יראו בסיפור שגרתי זה בסיס למאמר שקרי המלווה בכותרות סנסציוניות, שעולה ממנו ריח חריף של מאמר מכוון.
 
במהלך יום ג', 29.12.09 שלח מרכז אדוה מכתב תגובה ל"עסקים מעריב", וביקש לפרסמו מיד למחרת, לאור אופיו המוטעה, המטעה ומשמיץ של המאמר.
 
במכתב התגובה שלנו נכתב, בין היתר:
 
למקרא כתבתו של רותם סלע "בדיקת עסקים: האם מרכז אדוה מכופף את המציאות בהתאם לאג'נדה?" מיום 29.12.09, לא נותר אלא לשאול: מהי האג'נדה הסמויה של הכתב ומה גרם לו לחפש בנרות טעויות מדומות בדו"ח מרכז אדוה?
 
בכתבה משתלחת מלין הכתב על אופן הניסוח של כותרות הדו"ח וטוען לאי-דיוק בנתונים. אולם, למעט טעות סופר שנפלה באחת הכותרות שבדו"ח, אין בכתבה דבר.
 
כל נתוני הדו"ח הם נתונים רשמיים של מדינת ישראל. הכתב אינו מציג נתונים סותרים או כל הוכחה אחרת לטענתו לפיה מרכז אדוה מתאים את הנתונים לסדר יומו ומתעלם ממגמות חיוביות.
 
העורך הכלכלי של "מעריב", רפי רוזנפלד, סירב לפרסם את מכתב התגובה של מרכז אדוה.
 
פנינו לעורך "מעריב", יואב צור, שהשיב היום, 31.12.09, כי אין בכוונתו לפרסם את תגובתנו.
 
להפתעתנו ולדאבוננו, מתברר כי גוף תקשורת בישראל יכול לפרסם מעל הבמה העומדת לרשותו דברי השמצה חסרי בסיס ובעת ובעונה אחת לחסום את הגישה לאותה במה בפני הגוף המותקף. אנו רואים בכך פגיעה חמורה בנורמות תקינות של התנהלות תקשורתית כמו גם פגיעה חמורה בכללי האתיקה העיתונאית.

מרכז אדוה הוא מכון מחקר עם מוניטין מכובדים ביותר, והכתבה ב"מעריב" אכן היתה בוטה ופוגענית בסגנונה, אבל גם הטענות שהועלו בה היו חריפות. האם אכן מדובר רק בכותרת אחת של גרף אחד? רותם סלע, כתב "מעריב", פרש בפני את טענותיו והשווה בין הדו"ח הנוכחי והקודם של אדוה ובין הנתונים לבין ההצגה הגרפית שלהם במקומות השנויים במחלוקת. לטענתו, חוקרי המכון השתמשו באופן מגמתי בטקסטים, בכותרות ובגרפים, כדי להציג בצורה מעוותת נתונים אמיתיים.

"חשוב שיהיו דו"חות חברתיים", אומר סלע, "חשוב שיבואו חוקרים שונים עם תפיסות שונות ויציגו מהצד שלהם את תמונת המצב החברתית. ככל שיש מגוון דעות כך יקל על הציבור ומקבלי ההחלטות לכלכל את צעדיהם, אבל העבודה של אדוה אינה הצגת נתונים אובייקטיבית, אלא הולכת שולל: אחרת לא היינו רואים אותן כותרות בדיוק מתנוססות שנה אחר שנה למרות שהן מתייחסות לנתונים שונים. לא יכול להיות שצועקים שמעמד הביניים מתכווץ שנה אחר שנה, כשהנתונים הם שונים משנה לשנה. כך גם לגבי פערים בהשכלה הגבוהה.

"לא יכול להיות שיבואו ויגידו בתגובה לטענות שלי שהם מתייחסים למגמות רב-שנתיות, בעוד שבנוגע לנתון אחר הם מתייחסים רק לשנה האחרונה. הם צריכים לבחור מתודולוגיה עקבית. לכל חוקר יש אג'נדה, אבל הוא צריך לשמור על עקביות במתודולוגיה שלו, אחרת זה לא מחקר, אלא שקר".

רגע של הפסקת חשיבה

"אני חובב ספורט מושבע. כל ספורט תחרותי, אישי, קבוצתי, במים, במגרש המשחקים, באוויר, בכדור, מכל סוג שהוא. פוטבול אמריקאי, כדורגל אירופי, טניס, וגם גלישה, חתירה וכמובן שחייה [...] אני 'פריק' של שידורי ספורט בכל ערוץ אפשרי, ישראלי או זר. לא אחת אני נשאל מה חדש. 'מה אני יודע?' אינני קורא עיתונים כמעט. אני רואה בעיקר את תוכניות הספורט. ונהנה. בעבר, יכולתי גם להקדיש יותר זמן להגיע לתחרויות עצמן [...] ".

הדובר, בגליון סיכום העשור של ספורט "ידיעות אחרונות", הוא אהוד אולמרט, מי שבמשך כמעט ארבע שנים שימש מנהיג היהודים במדינת ישראל. בהמשך הטור הוא מתאר איך בהיותו שר התמ"ת מה שטרד את מנוחתו במשך ימים ארוכים וגרם לו לכאבים פיזיים ממש היתה תחרות גלישה באולימפיאדה שבה נטל חלק ישראלי. בעמוד הבא בוחר השדרן מאיר איינשטיין את "אירוע העשור" בספורט ומגדיר אותו כ"אורגזמה בשידור חי". בסך-הכל, הצטערתי שדיפדפתי במוסף.

ועוד רגע כזה

אחת הכותרות על שער "הארץ" היא "תעשיית השמרטפות: העסקת בייביסיטר בליל הסילבסטר תעלה להורים כפול מהרגיל". בידיעה מדווחת דנה ויילר-פולק כי "לא פשוט לשכנע את הבייביסיטר הקבוע לעבוד בסילבסטר או לאתר שמרטף חלופי". בהמשך היא מראיינת אנשים אקראיים על הנושא הזה (כן: זמינות של שמרטפים בסילבסטר). הנה הצעה למילוי זמנם של עורכי "הארץ" שייאלצו להישאר בבית בערב הסילבסטר כי לא מצאו בייביסיטר: שבו וחשבו אילו ידיעות אחרות היה אפשר, ועדיף, למלא איתן את האינטשים שתפסה ידיעת הפח הזו.

דקה קלה על כלכלה

האם יש הבדל בין המושגים החשבונאיים "רווח כולל" ו"רווח כולל אחר"? אל תתביישו אם אתם לא יודעים את התשובה. אלא אם כן אתם עיתונאים כלכליים שמפרסמים טבלה המנתחת נתוני רווח.

ענייני תקשורת

"בצעד נדיר", נכתב בכותרת ידיעה של תומר זרחין על שער "הארץ", "מזוז שוקל להצטרף לתביעת חיילי המילואים נגד במאי הסרט 'ג'נין ג'נין'". תמונתו של הבמאי, מוחמד בכרי, היא אחת התמונות המובילות על השער.

"בעקבות הקיצוצים: 'מבט' עשוי להתקצר ברבע שעה בשבוע הבא", מדווחת גילי איזיקוביץ' ב"הארץ".

ב"גלובס" מתפרסם טור מפורט של שמחה סיגן המתייחס לסוגיות רייטינג ותפוצה בתקשורת: "סקרי התפוצה של העיתונים, המשמשים כבסיס מידע חיוני עבור מפרסמים, עומדים ככל הנראה לחלוף מן העולם. מלבד הטענות על חוסר דיוק ובדיקת 'מודעות' ו'חשיפה' במקום קריאה של ממש, צפויים הקינדל ומכשירי הקריאה האלקטרוניים להוות אלטרנטיבה ולספק נתונים אמיתיים על היקף הקריאה של העיתונות".