בספרו "סליחה, תקלה! – דעיכתה של רשות השידור", מגולל דן כספי, על סמך נסיונו כחבר הוועד המנהל של הרשות, את סיפור המכרז למנהל הטלוויזיה שהתקיים לפני עשור. "בראשית כהונת הוועד המנהל בשנת 2001 מתברר שיותר משנתיים נותרה הטלוויזיה בלי מנהל קבוע", כותב כספי בפתח סיפור בן חמש מערכות ("מחזה אבסורד", כלשונו), הכולל את כל הרעות החולות המוכרות של רשות השידור: השפעה פוליטית עזה, משקעים קשים בין איגודי העובדים להנהלה ושיקולים בלתי ענייניים המכריעים את הכף.
לפי כספי, בתחילת הדרך היה רפיק חלבי המועמד המועדף על השרה דאז דליה איציק, אבל גורמי הימין התנגדו, ובהמשך הדרך נחשף כי חלבי מצוי בחקירת נציבות שירות המדינה בחשד להטרדה מינית (חלבי טען כי אנשי המנכ"ל דאז יוסף בראל הפעילו לחץ על נשים כדי שיתלוננו נגדו). יוני בן-מנחם נחשב באותם הימים מקורב ללשכת ראש הממשלה, אולם תוצאות מבחן ההתאמה שלו, כתב כספי, "אינן משאירות ספק שהמועמד אינו מתאים לתפקיד ניהולי" (בסופו של דבר נבחר לתפקיד מנהל הרדיו). רון בן-ישי נחשב למועמד כשיר ומקצועי, אולם לא זכה לתמיכה.
משה נסטלבאום (צילום: דוברות רשות השידור)
כשנתיים חלפו, ובשלהי 2003 נעשה ניסיון נוסף לקיים מכרז ולבחור מנהל טלוויזיה. המנכ"ל בראל, כותב כספי בספרו, הודיע על תמיכה באמנון נדב לתפקיד, אך מאחורי הקלעים פעל נגדו. ברית נדירה בין איגודי העיתונאים, שנטרו טינה לנדב מתקופתו ברדיו, לבין לחצים פוליטיים של גורמים המעוניינים בהשפעה על הרשות הביאה לכך שלתפקיד נבחר בסופו של דבר הכתב בצפון מוטי עדן. עדן נחשב מינוי נוח לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ובסרטו של דורון צברי על רשות השידור, "המדריך למהפכה", הוצג כדוגמה מובהקת למינוי מנהל בכיר מטעמים בלתי מקצועיים.
השנים חלפו, אך המצב ברשות השידור רק הידרדר. לרשות השידור שוב אין מנהל טלוויזיה קבוע, אך לא שנתיים ברציפות, אלא למעלה משש שנים. בדו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2011 נמתחה ביקורת חריפה על העובדה כי בתפקיד מנהל הטלוויזיה בעברית מכהן משה (מושון) מצליח כמינוי בפועל, שהוארך כל פעם מחדש, בניגוד לנוהלי הרשות.
"הטלוויזיה בעברית היא בבחינת עמוד התווך של מערך פעילות השידור של הרשות, ולפיכך תפקיד מנהל הטלוויזיה הוא מרכזי ומשמעותי ביותר", כתב המבקר. "[...] הנהלת הרשות והיו"ר דאז נמנעו מבחירת מנהל מקצועי למדיה העיקרית ברשות בהליך מכרזי, ותחת זו מינו במשך למעלה משלוש שנים מנהל זמני למדיה עיקרית ומרכזית של הרשות. עקב כך לא היה מעמדו של מנהל הטלוויזיה בעברית (בפועל) איתן מול ההנהלה ומול שאר המנהלים הבכירים של הטלוויזיה, והדבר היה עלול להשפיע על האופן שבו קיבל החלטות ניהוליות. על הרשות היה לבחור במנהל קבוע לטלוויזיה בעברית בהליך מכרזי".
יו"ר הרשות הנוכחי, אמיר גילת, שם לעצמו כמטרה ראשונה במעלה לשים קץ למדיניות מינוי המנהלים בפועל ברשות השידור, והוציא בשנתיים האחרונות עשרות מכרזים לתפקידים שונים. אף על פי שגילת נכנס לתפקידו באמצע 2010, מאז ועד היום לא הצליח להביא למינוי מסודר לאחד התפקידים החשובים ביותר ברשות – מנהל ערוץ 1. מכרז פנימי ומכרז חיצוני פורסמו, אך לא הובילו למציאת מועמד, ועל כן בשלהי 2011 הוחלט על הקמת ועדת איתור.
בשבועות האחרונים נראה כי מחזה האבסורד הנוכחי עומד להסתיים והמינוי הקבוע באופק. בינואר הודיעה הרשות כי ועדת האיתור למשרת מנהל הטלוויזיה הישראלית תתכנס בקרוב כדי לבחור מועמד מתאים לתפקיד. ביום ראשון שעבר התכנסה סוף-סוף הוועדה – אולם עד עתה לא הודיעה על החלטתה. המועמד המועדף על ההנהלה, משה נסטלבאום, זכה למרבית הקולות, אולם לא נבחר באופן רשמי למנהל הקבוע של רשות השידור. ככל הנראה הוועדה החליטה שלא להחליט, אך גם על כך לא מסרה הודעה.
חקירה נגד משה נסטלבאום: חשד להטרדות על רקע נטייה מינית
ברקע ההתנהלות המוזרה של ועדת האיתור עומד מכתב ששלח עו"ד אילן בומבך, היועץ המשפטי של אגודת העיתונאים בתל-אביב, בבוקר היום שבו התכנסה הוועדה. במכתב, שנשלח ליו"ר הרשות גילת כמו גם ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין ולנציב שירות המדינה עו"ד משה דיין, הוזכר בין היתר כי נגד נסטלבאום מתקיימות בימים אלה שתי חקירות נפרדות בנציבות שירות המדינה.
האחת נוגעת לעבודותיו הפרטיות (הנחיית ערבי ושבתות תרבות ברשויות מקומיות), בניגוד לנוהל המחייב ולחוות הדעת של הממונה הישיר עליו ושל הלשכה המשפטית ברשות. החקירה השנייה, כך נכתב, "נוגעת להטרדות לכאורה על רקע נטייה מינית של עובדים בחטיבת החדשות בעבר ובהווה, וכן להתנכלות אישית של נסטלבאום לכפופים לו". בהקשר זה נטען עוד כי כמה ימים לפני התכנסות ועדת האיתור החליט נסטלבאום "להלך אימים על עובדיו" והודיע להם כי עורכי-דינו יעיינו בעדויות שיימסרו לנציבות שירות המדינה בנוגע לתלונה זו. "שיבוש חמור של הליכי משפט וחקירה", כינה זאת עו"ד בומבך במכתבו.
נוסף לכך נטען כי על אף שלנסטלבאום תואר ראשון (BA כללי) מאוניברסיטת בר-אילן, בפועל הוא אינו עומד בתנאי הסף של התפקיד, משום ש"למד במסגרת תוכנית מיוחדת, חד-פעמית ושערורייתית כשלעצמה, ש'נתפרה' בעבור עובדי רשות השידור, מקורביו של המנכ"ל המודח יוסף בראל". לטענת אגודת העיתונאים בתל-אביב, "תוכנית זו כללה הקלות רבות", ולמרות התואר של נסטלבאום, הוא לא הוכיח כנדרש ידע בשפה האנגלית.
"באינספור הזדמנויות נציגי מרשתי נדהמו מרמתו הנמוכה של נסטלבאום בשפה האנגלית", כתב עו"ד בומבך. "[...] לא יעלה על הדעת שמנהל כה בכיר ברשות השידור, מנהל הערוץ הראשון, לא יוכל לקיים ולטפח קשרים בינלאומיים כנדרש, בשל שליטה רעועה ולא מספקת בשפה האנגלית".
ספק אם אי-ידיעת השפה האנגלית ברמה מספקת השפיעה על החלטת הוועדה, אך נראה כי החקירות בנציבות שירות המדינה, ובמיוחד החקירה בדבר הטרדות לכאורה על רקע נטייה מינית, עשו את שלהן. לפי "נוהל בחינת התאמתו של מועמד למשרה בשירות המדינה (מועמדים בעלי עבר פלילי או משמעתי ומועמדים אשר תלויים ועומדים נגדם הליכים פליליים או משמעתיים)" של אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, כאשר בפני ועדת איתור מופיע מועמד שמתנהל נגדו הליך משמעתי, "הממונה על המשמעת יעביר לוועדת הבוחנים מסמך ובו תמצית החשדות כנגד המועמד, באילו עבירות מדובר, עוצמת החשדות כנגדו ומה מצב התיק בעניינו".
"על חברי הוועדה לשקול בכובד ראש את מהות המידע אשר הובא בפניהם ואת השפעתו האפשרית על המועמד לתפקיד", נכתב בהמשך הנוהל. "[...] לוועדת הבחינה קיים מרחב ניכר של שיקול דעת בפעולתה, אלא ששיקול דעת זה אינו בלתי מוגבל. החלטה של ועדת בחינה חייבת להתקבל בגדרו של מבחן הסבירות, וחריגה ממתחם זה עלולה להביא לפסלות החלטתה. על הוועדה לנמק את העומד ביסוד החלטתה, כגון – חיוניות המשרה, העדר מועמדים אחרים, סגולותיו של המועמד המאפילות על העניין הפלילי/המשמעתי, העדר הקשר בין ההליך הפלילי/המשמעתי לבין התפקיד".
במקרה של נסטלבאום, ועדת האיתור אכן קיבלה מכתב מטעם הממונה על המשמעת בנציבות. בעקבות זאת, במקום להודיע על בחירתה בנסטלבאום לתפקיד, החליטה הוועדה להמתין עד לסיום החקירות המשמעתיות בעניינו.
מנציבות שירות המדינה נמסר ל"העין השביעית": "במקרה דנן הועבר לוועדת האיתור מכתב מטעם הממונה על המשמעת בנציבות, והם אכן פעלו לפיו. הם מצאו אותו [את נסטלבאום] כמועמד המתאים מבחינה מקצועית, אך טרם החליטו על מינויו, שכן, על-פי הנוהל דלעיל, שומה עליהם להמתין לסיום החקירה המשמעתית בעניינו ולהחלטות אגף המשמעת בתיק. רק לאחר סיום ההליך המשמעתי הם יוכלו להחליט בעניין המינוי".
הוועד המנהל נגד המנהלים
במחזה האבסורד, אם כן, נפתחת כעת מערכה חדשה. במקרה אחד, ההליכים המשמעתיים נגד נסטלבאום יסתיימו בהחלטה לא להגיש נגדו כתב אישום ובסגירת התלונות בתוך כמה חודשים. אך יש גם כמה תסריטים אחרים. ההליך המשמעתי עשוי להימשך גם שנה, שנתיים ואף למעלה מכך, ואפשר שבסופו של דבר יימצא נסטלבאום אשם ולא ראוי לתפקיד (רפיק חלבי ננזף בגין הטרדה מילולית בסוף שנת 2007, למעלה מארבע שנים אחרי שהוגשה נגדו תלונה). בינתיים, ערוץ 1 ימשיך להתנהל בלא מנהל קבוע.
על כך מחו הבוקר יושבי-ראש אגודות העיתונאים של תל-אביב וירושלים, רותם אברוצקי ודני זקן. "חלף שבוע מאז כינוסה הלא תקין של ועדת האיתור למנהל הטלוויזיה, וטרם פורסמו תוצאות בחירתה, כנראה לא בכדי", כתבו השניים ליו"ר גילת.
"מעדויות חברים שהשתתפו בה", הוסיפו, "דומה כי ישיבתה היתה מוכוונת מטרה וההצבעה/החלטה נעשתה במנותק מהלך הרוח בדיון ומהדעות שהושמעו בו". ראשי האגודות מבקשים מגילת "לבטל את תוצאות הדיון בוועדת האיתור ולקבוע הליך אחר תקין, בהשתתפות נציגים ראויים של המליאה, ההנהלה והעיתונאים, לבחירת מנהל חדש".
אולם לא רק איגודי העובדים מוחים נגד מה שהתרחש בכינוס ועדת האיתור. לראשונה זה זמן נראה כי התלקחה חזית בין הוועד המנהל ברשות לבין ההנהלה הבכירה. יעקב בורובסקי, חבר הוועד המנהל וועדת האיתור, שיגר השבוע מכתב ליו"ר הרשות ולחברי המליאה ובו האשים את המנכ"ל בן-מנחם בשיבוש עבודתה של הוועדה.
לדברי בורובסקי, "במהלך הישיבה נפלו בדרכי התנהלותה של הוועדה פגמים מהותיים שחלקם גובלים בהעדר מינהל תקין". בין היתר טוען בורובסקי כי "ניתן היה להתרשם כי הופעל לחץ על אחד מן המעומדים שלא יציג את מועמדותו"; "הוועדה לא קיימה דיון מקיף בתלונות שהונחו על שולחנה הנוגעות להליכים משמעתיים המתקיימים כלפי מי מהמועמדים"; "הוועדה התעלמה לחלוטין וכלל לא דנה במועמדים שהופיעו במהלך השנתיים האחרונות בפני ועדות המכרזים הפנימיים והחיצוניים"; "הוועדה פסלה את כשירותם של המועמדים הנוספים בניגוד גמור למלל שהביעו כל חברי הוועדה".
בורובסקי טען כי יש "לבטל את ועדת האיתור בשל הפגמים המהותיים שנפלו בעבודתה וכן בשל הפסילה הגורפת של כל המועמדים האחרים לבקשת המנכ"ל, דבר שיוצר הרושם כי ועדת האיתור לא שמעה את המועמדים בלב פתוח ובנפש חפצה וגל השמועות המוקדמות על תוצאה צפויה לא היה בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה, אלא עובדה כואבת, לצערי". בורבוסקי ביקש מחברי מליאת רשות השידור שיגיעו היום לישיבת המליאה להצביע בעד ביטול ועדת האיתור כולה, "עקב פגמים חמורים והתנהלות בלתי ראויה", ולמנות תחתיה ועדת מומחים חיצונית.
אלא שגם הבקשה הזו סוכלה. בפרק האחרון במחזה האבסורד (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) קיבלו היום חברי מליאת הרשות הודעה שלפיה אין טעם להגיע לישיבה שנקבעה מראש, כיוון שזו מבוטלת.
ברשות השידור בחרו שלא להגיב.