הפגנה למען שחרורו של גלעד שליט, אתמול בתל-אביב (צילום: רוני שוצר)

עסקת שליט

הכותרת הראשית ב"הארץ" היום עוסקת בחייל החטוף גלעד שליט ובמגעים לשחרורו (ברק רביד, ורד לי וג'קי חורי). "לראשונה מאז חטיפתו [...] תחל ישראל מחרתיים בגיבוש הצעת נגד לחמאס במשא-ומתן לשחרורו של החייל". ישראל תעביר רשימה של 450 אסירים, ובהם רוצחים ומתכנני רציחות; החמאס דורש 1,500, יותר ממה שדרש קודם לכן. ראש השב"כ יובל דיסקין והממונה על עניין שליט מטעם הממשלה, עופר דקל, טוענים כי ההקשחה בעמדת החמאס נובעת מהרגיעה. הכותרת עצמה היא: "אביבה שליט: בני אינו עסקת נדל"ן". בדברים אלה כיוונה אמו של שליט לכך שאין להתמקח על המחיר שדורש חמאס וכי לחיי בנה אין מחיר. זוהי, כמובן, עמדה מתבקשת של האם, אולם האם אלו גם השיקולים שצריכים לעמוד בפני קברניטי המדינה, האחראים על חיי כולנו? והאם התקשורת תיתן ביטוי למגוון קולות בסוגיה הזו, או שתשחזר את הסיקור שהעניקה לפרשיית השבויים הקודמת?

עוד על הילדה הנעדרת (ועוד ועוד ועוד)

"ידיעות אחרונות" ממשיך להתבוסס גם היום בפרשת העדרה של רוז פיזם-רון. על שער העיתון (פיהוק) עוד ניסיון לסחוט קצת אמוציות מהקוראים, עוד תמונה של הילדה שמתה כנראה, עוד כותרת שהקשר בינה לבין חדשות רופף כמו המצפון של בני משפחת פיזם-רון: "רוני רון מתעקש: רוז בירקון". כן חברים, הסב המתועב ממשיך לטעון כי טמן את גופת נכדתו בנחל. אתמול שידר קול-ישראל ידיעה כזו: "ג'ון מקיין עדיין לא בחר סגן". ייתכן שהומצא כאן ז'אנר חדש של חדשות, כאלו שעניינן חוסר התרחשות: אולמרט ממשיך להיות ראש ממשלה, הסכסוך הישראלי-ערבי טרם נפתר, מחירו של ארטיק בננה לא השתנה. יתרון כלכלי אחד ברור יש לז'אנר העיתונאי הזה: ניתן לצמצם במסגרתו עוד יותר את כוח האדם במערכות העיתונים. מתחת לכותרת הראשית מפנים ב"ידיעות אחרונות" למוסף לשבת: "חייו של רוני רון שזורים בכל-כך הרבה שקרים שקשה לדעת איפה קבורה האמת". קשה, באמת קשה לדעת איפה האמת. לכן, כנראה, מעדיפים ב"ידיעות אחרונות" להתמקד בעובדות הידועות, המוכרות, והטחונות עד דק.

לא רק "ידיעות אחרונות", גם העיתונים האחרים ממשיכים במהומת רוז, אם כי בעוצמה פחותה. ב"הארץ" מדביקים בראש השער, ליד לוגו העיתון, את תמונתה המעובדת בפוטושופ של רוז, כשלידה ההפניה הסחטנית: "נראתה לאחרונה מזילה דמעה". במוסף "השבוע", שאליו מכוונת ההפניה, מופיעה על השער אותה תמונה מעובדת של הילדה כשהיא משוכפלת שלוש פעמים. האם הדבר בא לרמז על השתוקקותם של עורכי העיתונים שיהיו לנו, בעזרת השם, עוד הרבה מקרים כאלה, המגבירים את התעניינות הציבור במוצר? בין דפי המוסף אין, כמובן, תשובה לשאלה הזו, אבל ייתכן שכן יש חלק-תשובה אפשרי לשאלה מדוע המקרה הזה (בארץ נרצח ילד בערך כל חודשיים, מקרי התעללות קשים הם תכופים עשרת מונים) זיעזע כל-כך את המשטרה, שזיעזעה כל-כך את העיתונות, שזיעזעה כל-כך את הציבור: "'זה איום ונורא', סיפר אחד החוקרים. 'ישבו שם אנשים שהוציאו המון כסף בטיפולי פוריות כדי להביא ילד לעולם, והנה פה, אנחנו מטפלים בפרשת רצח של ילדה'".

שלוש בבוקר. הטלפון האדום של בן כספית מצלצל

אחרי העיון בשער "ידיעות אחרונות", העפעפיים כבדים והעיניים נעצמות. ביד עצלה נשלחת יד לתפוס את התאום, "מעריב". ובכן, בעיתון הזה סיפור אחר לגמרי: זריקה של טסטוסטרון. בן כספית, כך זה נראה, מכריז מלחמה על איראן. "ההחלטה: לסכל גרעין איראני", קובעת הכותרת. כותרת המשנה מסבירה כי מדובר במסקנה של "סדרת דיונים אסטרטגיים שהסתיימה לפני שלושה חודשים", ולפיה אם המשטר באיראן לא יתחלף, האמריקאים לא יתקיפו את איראן, והסנקציות הבינלאומיות לא יעזרו בעצירת פרויקט הגרעין – ישראל "תצטרך לפעול בעצמה". באיזה פורום החלטות מדובר? מי היו המתדיינים? עד כמה ההחלטה הזו מחייבת את נבחרינו? כספית לא מפרט.

ועוד קצת בן כספית ו"מעריב": אתמול היתה אחת הכותרות בשער "מעריב" "סימנים למרד בעבודה: מעמדו של ברק מתערער". כספית, וגם שלום ירושלמי בידיעה נפרדת, כתבו על התארגנות במפלגת העבודה להדיח את היו"ר אהוד ברק ולמנות במקומו את בנימין (פואד) בן-אליעזר. כספית פתח את הידיעה בסגנונו ההפכפך: "למרות שהסיכויים להחליף את אהוד ברק עוד לפני הבחירות הקרובות שואפים לאפס, האדמה תחתיו רועדת".

לפי מה שכותבת היום מזל מועלם ב"הארץ", לא האדמה תחת ברק רועדת, אלא זו שתחת כתבי "מעריב". מועלם מביאה את הכחשתו הנמרצת של בן-אליעזר, וגם של עוזי ברעם ורענן כהן, ששמותיהם הוזכרו ב"מעריב" בקשר לניסיון להחליף את ברק. "לא אתן יד להחלפת אהוד ברק בשום מצב", מצטטת מועלם את בן-אליעזר. האם כספית וירושלמי (שחוזר, גם בטורו במוסף השבת המתפרסם היום, על הטענה כי היה ניסיון פוטש בעבודה) פירסמו לוקש? או שאכן היה נסיון מרד וההצהרה שניתנה למועלם נועדה לטשטש את עקבותיו? נמתין ונעקוב ונחכה; מימוש ההצהרה של בן-אליעזר יכולה להיות נייר הלקמוס במקרה זה.

זוכרים את פרשת "המסמך הנראה כאימייל"? נחום ברנע מקדיש לו היום את עיקר טורו במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות". הוא מביא את טענתו של זיו לוטנברג, חתנו של אהוד ברק, כי המסמך זויף על-ידי גורמים המנסים להפליל את שר הביטחון. כזכור, המסמך נועד להוכיח את ההאשמה נגד ברק כי ניצל את מעמדו, כאיש ציבור בכיר, לעסקיו הפרטיים. מי שפירסם את המכתב היה צח שפיצן ב"ידיעות אחרונות". ברנע קורא לממש את דרישתו של ברק לפתוח חקירה משטרתית בעניין, ולמעשה, לחקור את "ידיעות אחרונות", שפירסם את המסמך.

משטרת ישראל לשירותכם

יוסי אלי מדווח ב"כל הזמן", המקומון הירושלמי מבית "מעריב", על בני הזוג ד"ר שמואל וחנה גולדברג, רופא ומרצה לאמנות, שטוענים כי שוטר בשם קובי כהן דחף, היכה, אזק ועצר אותם בגלל שהעזו להעיר לו הערה צינית בעת שרשם דו"חות חניה. "אם שוטר בדרגת קצין מרשה לעצמו התנהגות ברוטלית כזו בנוכחות אנשים כלפי אשה כבת 50 שלא עשתה שום דבר רציני – לאיזה יחס יזכה נער צעיר, ערבי, חרדי, אתיופי, עובד זר, שנתקל לבדו בשוטר?", מצוטטת גולדברג. תלונת בני הזוג למח"ש נסגרה "מחוסר עניין לציבור", החקירה נגד בני הזוג נמשכת.

כמה עמודים אחר-כך מדווח אותו כתב על 11 חנויות תכשיטים שנפרצו לאחרונה במרכז העיר ירושלים (שרחובו הראשי נחסם למעבר בשל עבודות אינסופיות להנחת התשתית לרכבת הקלה, כפי שגם מדווחים ב"כל הזמן", עבודות שמעוכבות כבר שבועיים משום ש"המשטרה לא נתנה רישיון", לטענת הקבלן). "בעלי החנויות מתרעמים על תגובתה של המשטרה", ויש גם ציטוט: "בפעם האחרונה שבה הזמנתי שוטר הוא אמר לי 'גברת שפי, את רואה יותר מדי סרטים'". בעמ' 7 ב"הארץ" מדוח יהונתן ליס על כתב אישום שהוגש נגד שוטר וחייל מג"ב: "פרי בריונות לשמה", כתבה נציגת הפרקליטות על מעשי השניים, החשודים כי שברו את פרצופה ועצמותיה של חסרת בית בירושלים בעת שהיו שיכורים. כותרת ידיעה של בן כספית בעמ' 8 ב"מעריב": "קצין משטרה בכיר על פרשת ניצב אורי בר-לב: 'המפכ"ל הזוי והשר מבולבל'".

ואם כבר, הנה כמה ידיעות חדשותיות מ"כל הזמן":

העיר שחוברה לה יחדיו. מודעה בעמ' 26 ב"כל הזמן" מונה (בצירוף צילום דיוקן וקורות חיים מקוצרות) תומכים במועמדותו הלא-פופולרית של מאיר פרוש לראש עיריית ירושלים. בין התומכים עו"ד דב וייסגלס, זרועו הארוכה של שרון בניהול ענייני המדינה, ואלעזר שטרום, מי ששמו עלה לכותרות בשנים האחרונות בקשר למחלוקות שעורר בתפקידו כיו"ר אמנות-לעם.

ניתוח מעקפים. כמה זה אולי בחזקת שלוש? "מקורבים לשניים מסרו כי במהלך הפגישה התנצל ברקת בעקיפין על פרשת המעקב שהזמין לכאורה אחרי לוי" (דורון בר-גיל ועידית לחבנה כותבים על פגישתם של ניר ברקת ומיקי לוי).

זה גבי מדבר. יונתן קנטי גילה את מספר הטלפון של אשת הרמטכ"ל, רונית אשכנזי, במאגר 144 של בזק, והרים לה טלפון. היא ענתה. הם שוחחו, ואז הוא ניתק (אמנם פרט זה לא מתואר בידיעה). לפי "כל הזמן", מדובר במידע שיש לו "ערך מודיעיני רב עבור גורמים עוינים".