ההצבעה המתקרבת על תקציב המדינה מככבת היום בכותרות שערי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". "מעריב" מעדיף לדוש בפרשת טלנסקי, ומציע ראיון ("מיוחד") עם העד עצמו (מה מיוחד בראיון עם איש שלא מפסיק לדבר?). אבל בעוד שענייני התקציב מופיעים בכל זאת על שער "מעריב", הרי שמשער "ישראל היום" הם נעדרים לגמרי, והכותרת הראשית מוקדשת לספיחים שוליים של פרשת טאורוס (חברת יחסי-הציבור של נילי פריאל, אשתו של אהוד ברק). מדוע? אולי מפני שהפרטים האלה כוללים האשמות של אנשי אולמרט בזיופים. על חשיבותו של נושא אחד מסכימים עורכי כל העיתונים: בחירתו של המועמד לנשיאות ברק אובמה בסנטור ג'ו ביידן כסגנו מופיעה על שערי כולם.

תקציב המדינה, ועוד ענייני אלימות

בפתח הידיעה של ברק רביד ומוטי בסוק על שער "הארץ" מתומצת במלים פשוטות, פשטניות אפילו, סיפור התקציב: "מצד אחד יתייצב שר האוצר רוני בר-און, שמעוניין לבצע קיצוץ בתקציב משרדי הממשלה, ומן הצד השני תתייצב קואליציה של שרים ממפלגת העבודה, ש"ס וקדימה, המסרבים לקיצוץ". תמיכתם של רוב שרי קדימה והגמלאים בהצעת התקציב, העומד על 319 מיליארד שקל, מובטחת, כך לפי "הארץ", שנוקט לשון עמומה ולא מסתכן בניחושים מפורשים.

עוד לפי "הארץ", גובה הקיצוץ שבו מעוניין משרד האוצר הוא 7 מיליארד שקל. המשרד מציע שתי הצעות חלופיות: "קיצוץ כבד יותר במשרדים חברתיים" או קיצוץ בתקציב הביטחון. מה מעדיף "הארץ"? התשובה כתובה בבירור בתמצית הטור של גיא רולניק, סגן מו"ל "הארץ", המופיעה על שער העיתון. בטור המלא, על שער המוסף הכלכלי "דה-מרקר", מנצל רולניק את כל כישוריו הרטוריים כדי להוקיע את המתנגדים לקיצוץ בתקציב הביטחון ("הגנרלים"). המאמר הוא רק פתיח לפרויקט של "דה-מרקר", המקדיש את שמונת עמודיו הראשונים לסקירת ההתנהלות הכספית של צבא ההגנה לישראל, ובמיוחד משכורות ופנסיות. השכר "גבוה בעשרות אחוזים ויותר משכר מקביליהם במגזר הציבורי", "תנאים מוגזמים ומבנה מעוות של מערכת השכר", "עלות גדלה והולכת" של פנסיות בעקבות גיל פרישה נמוך וגידול גבוה מאוד של השכר.

רותם סלע, שכתבה את הכתבה הפותחת של הפרויקט, טוענת כי התייחסה רק לחיילים "לא קרביים". כמו כן, לפי סלע, הגידול הגבוה בשכר נכון רק לבעלי דרגות גבוהות, בעוד שהגידול בדרגות הנמוכות ("קבע ראשוני") קטן מן הגידול במגזר הציבורי. ואם כבר, הנה כמה מספרים (משכורת חודשית ברוטו ממוצעת, והגידול בשכר מאז 1994):

סגן: 5,020 שקל (17%)

סרן: 8,786 שקל (27%)

רב-סרן: 16,277 (53%)

סגן-אלוף: 24,626 (64%)

אלוף-משנה: 30,212 (70.2%)

אלוף: 46,333 (92%)

לפי סלע, "ריכוז ההשקעה בבעלי השכר הגבוה גורם להסתלקותם של כשרונות צעירים בתקופה הקריטית ביותר עבור הצבא, ומרפד את אלה שלא זקוקים לשום תמריצים נוספים כדי להישאר". עוד עוסקים ב"דה-מרקר" בתנאי השירות של קצינים ומשלחות בטחוניות לחו"ל. סיסמת הפרויקט היא "המיליארדים לצה"ל".

גם ב"ידיעות אחרונות" סיקור התקציב לובש גוון קרבי, עם הכותרת הראשית "יום קרב בממשלה". אלא שבעיתון זה הקרבות אינם קשורים לעיסוק בענייני ביטחון, אלא ברכילות פוליטית: התנגדותו של מופז לתקציב על רקע העובדה שהוא פוגע באינטרסים של ועדי העובדים של אגד, חברת החשמל ועוד חברות שיש בהן מתפקדים לקדימה. כך לפחות טוענים ב"ידיעות אחרונות" בידיעה הראשית בכפולה הפותחת. במסגרת נפרדת (אודי עציון ויובל קרני) מובאת גרסתו של השר, ולפיה יצביע נגד התקציב משום שהוא כולל קיצוץ גדול בתקציב התחבורה (כזכור, שאול מופז הוא שר התחבורה). עוד מתנגד לתקציב שמפעיל את השפעתו בקרב מתפקדי קדימה (לפי "ידיעות אחרונות") הוא יו"ר ההסתדרות עופר עיני.

לעומת "הארץ", ההערכות של יובל קרני וגד ליאור מ"ידיעות אחרונות" הן שכל שרי העבודה יצביעו נגד התקציב. הם גם רואים אחרת את סלע המחלוקת על אישור התקציב: לא רצונו של משרד האוצר בקיצוץ, אלא דרישת שר הביטחון להגדלת תקרת ההוצאות של משרדי הממשלה ב-2.5% (כ-2 מיליארד שקל). אם ש"ס תתנגד לתקציב, כפי שמעריכים קרני וליאור, לשון המאזניים תהיה שני שרי הגמלאים, שכנראה יצביעו בעד "בשל הסכמת ראשי האוצר להעניק תוספת של 30 שקל בחודש לקצבאות הזקנה" (כן, קראתם נכון, שלושים שקל).

ואגב קרבות, התמונה הראשית על שער "ידיעות אחרונות", התופסת חלק גדול מהעמוד, היא של אדם הבועט בחוזקה בראשו של אדם אחר. אז נכון שהבועט הוא מתחרה באולימפיאדה (בטקוואנדו), ושהנבעט הוא שופט באולימפיאדה, ושאפשר לצקצק בלשון ולכתוב "ביזיון אולימפי", אבל בכל זאת, עדיף היה לדחוף את התצלום לשער האחורי, אם בכלל. אולי אז היו יכולים ב"ידיעות אחרונות" לפרסם בלב נקי יותר כתבות המוקיעות את מצב האלימות במערכת החינוך שלנו, כמו זו שמתפרסמת היום בעמודים 7-6 (עם הכותרת המגושמת "ילדים + בית-ספר = שדה קרב").

זה טלנסקי מדבר

"כשהכל יסתדר אני עולה על המטוס הראשון". קשה להבין מה הביא את עורך השער של "מעריב" לבחור במשפט הסתמי הזה, שאמר משה (מוריס) טלנסקי לכתבת דורית גבאי, לככב ככותרת הראשית של העיתון. כלומר, עד שנזכרים שטלנסקי נמצא בארצות-הברית, והמטוס שעליו יעלה הוא זה המגיע לישראל. בקיצור, הקוראים היו יוצאים נשכרים אם לכותרת היתה מתווספת המלה "לישראל" (כפי שמופיע המשפט בראיון עצמו). אלא שאז, כמובן, היה צריך להקטין את פונט הכותרת לכזו שאפשר להבחין בה ממרחק עשרות מטרים בלבד.

לפי גבאי, פרקליט המדינה משה לדור פנה ביום חמישי שעבר במכתב ל-FBI "וביקש כי העדות שמסר טלנסקי עד כה בישראל והעדות שהוא צפוי למסור אם יגיע ארצה לא יפלילו אותו במסגרת חקירתו בארצות-הברית". גבאי טוענת כי היא זו שבישרה על מאמצי הפרקליטות לטלנסקי, שלא היה מודע להם. תמצית דבריו בראיון: "הייתי נאיבי כשהעדתי בלי להבטיח את זכויותי באופן מלא". משפט למזכרת: "מכירים אותי כאן, אבל האמריקאים רצים מהר אחרי החדשות, ועכשיו החדשות זה כבר לא טלנסקי. כאן אני דג קטן באוקיאנוס גדול. אצלכם אני טלנסקי". זו כנראה הפעם הראשונה שמישהו מאשים את הישראלים שהם אינם "רצים מהר אחרי החדשות". אולי זה משום ש"מעריב" מגיש לנו למנה העיקרית דגים שזמנם מעט עבר.

"בינתיים בישראל" היא כותרת ידיעה נוספת באותו עמוד ב"מעריב", ובמסגרתה מדווח על חקירתו השישית של אולמרט שלשום, שהתארכה ביוזמתו של אולמרט עצמו. בעמ' 3 של "ידיעות אחרונות" מביאים טובה צימוקי וירון דורון את הכותרת "הערכה במשטרה: נמליץ על כתב אישום נגד אולמרט". ב"ידיעות אחרונות" מביאים אפילו טווח זמנים: "בתוך כשבועיים", ומפרטים את הפרשיות הצפויות להיכלל בכתב האישום: "מעטפות הכסף, ראשונטורס ומרכז ההשקעות", אולם קשה להתעלם מתחושת הדז'ה-וו, שכן את הכותרת הזו קראנו כבר לפני עידן ועידנים (כלומר, כמה שבועות ואפילו חודשים) בעיתונים המתחרים.

ב"ישראל היום" לא מרפים מאולמרט, אפילו אם פירוש הדבר לנדב את הכותרת הראשית לטענות של "אנשי" אהוד ברק, המאשימים את "אנשי אולמרט" בפרסום "פרשת טאורוס". לפי "ישראל היום", ניתן להבין כי ההאשמה כוללת גם זיוף (של "המסמך הנראה כאימייל").

טוב ליהודים או רע ליהודים

"נעלם הברק" היא כותרת טורו של נחום ברנע, שכמה שורות ממנו מופיעות על שער "ידיעות אחרונות". הברק הוא ברק אובמה, שברנע אינו מרוצה ממי שבחר לסגנו. "ההחלטה לבחור בג'ו ביידן כמועמד לסגן נשיא ממחישה את המהפך שחל באובאמה מאז נצחונו בפריימריז: הוא איבד את התנופה המהפכנית שייחדה את הקמפיין שלו, הוא איבד את טריותו. הוא נעשה זהיר, צפוי, קונבנציונלי". כאילו כדי להפריך את טענותיו של ברנע, הכותרת של "הארץ" לסיקור העניין היא "איך אובמה הודיע על סגנו? ב-3 לפנות בוקר באס.אם.אס". גם בתמונות של אובמה וביידן, המופיעות על שערי העיתונים, הם נראים בפוזות מעט משונות, כאילו משתטים. רק ב"ישראל היום" לא משתפים פעולה ובוחרים בתמונה ייצוגית וחסרת ייחוד.

סיפור האס.אם.אס מופיע גם ב"ידיעות אחרונות", לא ככותרת אלא כמסגרת קטנה בעמ' 5, אולם בעוד שבידיעה של נטשה מוזגוביה ב"הארץ" העניין מוזכר בחטף, בידיעה של יובל דרור ב"ידיעות אחרונות" מוסבר כי המסרון נשלח ב-3 לפנות בוקר לא בשל מגניבותו של אובמה, אלא משום שההודעה על הבחירה (שהיתה אמורה להישלח בשבת בבוקר לכל תומכיו של אובמה, שנרשמו לשירות ההודעות שלו באס.אם.אס ובדואר אלקטרוני) דלפה, והיה צורך לשחררה באופן מיידי. במלים אחרות, מדובר דווקא בכשלון הניסיון להיות "לא קונבנציונלי" ולפנות לציבור ללא תיווכה של התקשורת.

ומה באשר לביידן עצמו? כולם מסכימים שהוא נבחר בשל בקיאותו בענייני חוץ (וביטחון). ברנע מכנה אותו "גרסה אמריקאית של שמעון פרס", ולא מתכוון להחמיא. הוא מזכיר גם פרט טריוויה: ב-1987, עת הציג ביידן לראשונה את מועמדותו לנשיאות (הוא נכשל פעמיים), התברר שהעתיק את אחד מנאומיו מנאום של פוליטיקאי בריטי. ב"ישראל היום" חותכים וניגשים לעיקר: "הסגן של אובמה: לא ממש בשורה לישראל". אורלי אזולאי וצבי זינגר ב"ידיעות אחרונות" סבורים ההפך: "ביידן נחשב בסנאט לידיד ישראל". נראה כי שורש המחלוקת בין העיתונים בהערכת "ידידותו" של ביידן לישראל אינה נעוצה בהערכה שונה של ביידן עצמו, אלא בתפיסות שונות של מה טוב לישראל.

ענייני תקשורת

אחרי ש"זייפו" בטקס הפתיחה (שירה עם פלייבק וזיקוקים בשידור חוזר), ואחרי שהשתילו ילדים המחופשים לטיבטים בקהל (לפי מוסף "הארץ" ביום שישי), טוען כעת "הארץ" בעמודו האחורי כי הסינים זייפו את גילן של כמה מהמתעמלות, שלמעשה היו צעירות מהגיל המותר לפי תקנות הוועד האולימפי. "עיתוני סין ואתר החדשות הרשמי במדינה לא דיווחו על החקירה. אתרי אינטרנט סיניים שהזכירו את הפרשה נסגרו, גם צ'טים בנושא שהתנהלו בסוף השבוע ברשת הופסקו לאחר שהצנזורה מחקה נושאים שעשויים להצטייר כרגישים".

בעוד ממשלת סין בוחרת להטיל איפול תקשורתי על עניינים מביכים, ממשלת ישראל בחרה אתמול פשוט לא ליצור דרמה שמישהו ירצה להסתיר. שתי ספינות של פעילי שמאל מרחבי העולם הגיעו אתמול לעזה, אבל בעוד שהפעילים ציפו למאבק בהתנגדות ישראל לעלייתם לחוף, החליט משרד החוץ לאפשר את הנחיתה ללא כל הגבלה. "המטען של הספינות היה ידוע ואינו מזיק, ולכן לא היתה מניעה לאפשר להם לעבור", מצטטים רוני שקד וצבי זינגר מ"ידיעות אחרונות" "גורמים במשרד החוץ". כותרת הידיעה בקטנה בעמ' 10 היא "הוציאו להם את הרוח מהמפרשים". ב"הארץ" הידיעה מגיעה לשער ולעמוד הפותח.