טעות מצערת
עיתוני הבוקר מציגים את תוצאתו של סוף שבוע תקשורתי חלש. כמה חלש? חלש עד כדי כך שכל עיתון בוחר לכותרתו הראשית נושא אחר; חלש עד כדי כך שהצטרפותו של הסופר דויד גרוסמן לפעילות נשות מחסום Watch זוכה להפניה בשער "מעריב"; חלש עד כדי כך שעמוד שלם ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לשני מכתבים שכתבו לשרת החינוך יולי תמיר ילדים עם מוגבלויות במחאה על ביטול הסייעות הצמודות להם; חלש עד כדי כך שהידיעה המעניינת ביותר הבוקר הופיעה בכלל ביום שישי האחרון.
בתחתית עמ' 14 של גליון "ידיעות אחרונות" מופיעות, תחת הכותרת "התנצלות", השורות הבאות: "בידיעה שהופיעה בעיתון ביום שישי, שכותרתה 'ניצל במינכן ומת בחוסר כל', נפלה טעות מצערת. אילן לביא ז"ל, שנפטר בשבוע שעבר, לא היה בסגל הספורטאים הישראלי לאולימפיאדת מינכן. 'ידיעות אחרונות' מתנצל בפני טוביה סוקולסקי ובפני כל מי שנפגע מהפרסום".
מה המשמעות של הביטוי "כל מי שנפגע מהפרסום"? על פניו, הכוונה לכל קוראי "ידיעות אחרונות", שכן ביום שישי האחרון התפרסמה בעיתון, על פני מרבית עמ' 11, ידיעה מאת נאווה צוריאל שכל כולה בנויה על ההנחה שמרים המשקולות אילן לביא אכן היה חבר בסגל הספורטאים לאולימפיאדת מינכן. לא היה זה פרט קטן שהופיע בשולי בידיעה. למען האמת, המשפט "אילן לביא היה חבר בסגל הספורטאים לאולימפיאדת מינכן" כלל לא נכלל בטקסט הידיעה, הוא היה הבסיס לקיומה.
כותרת המשנה לידיעה של צוריאל סיפרה כי "מרים המשקולות אילן לביא קפץ מחלון חדרו בליל הפיגוע בכפר האולימפי במינכן – וחייו ניצלו; אבל מאז אותו לילה התקשה להתאושש; בריאותו הידרדרה, החובות חנקו; ביום ראשון האחרון נפטר בגיל 59". על פני מרבית העמוד, ולאורך שמונה פסקאות, נגול סיפור נפילתו של מרים המשקולות מאז אותה התקפה בכפר האולימפי, ועד למותו. לידיעה אף נלווה תצלום של לביא ז"ל, שנראה כאילו נלקח מתצלום קבוצתי של כמה ספורטאים מאותה התקופה.
"מרים המשקולות היה בין הבודדים שהצליחו להימלט מהמרצחים בכפר האולימפי במינכן. הוא שמע את היריות ומיהר לקפוץ מחלון חדרו יחד עם מאמנו, יעקב סוקולסקי", נכתב בידיעה. אלא ששמו של מאמן המשקולות הוא טוביה סוקולסקי, כפי שמופיע בהתנצלות מהבוקר, ולא יעקב סוקולסקי. השם השגוי מופיע בכתבה מאת שרי מקובר משנת 2002, שממנה גם מצוטט בידיעה של צוריאל (תוך קרדיט ל"כתבה על אנשים שאיבדו את ביתם בגלל חוב משכנתא") המשפט היחיד שממקם את מרים המשקולות בכפר האולימפי בעת התקפת הטרוריסטים, משפט שיצא אז מפיו של לביא ז"ל.
כרזת הסרט "מינכן"
האם לביא בכלל היה במינכן, על אף שלא היה חבר בסגל הרשמי? "האירוע הקשה לא הרפה מלביא כל חייו", נכתב בידיעה, אך בנו של לביא, המצוטט בה באריכות, מספר כי אביו לא שיתף אותו מעולם בפרטי האירוע: "תמיד שאלו אותנו, כילדים, אם אבא שלנו היה במינכן [...] אבל כמעט לא היה לנו מה לספר. מעולם לא העזנו לשאול אותו". חבל שלא העזו לשאול אותו, כי אולי היו מופתעים לגלות שהוא כלל לא היה במינכן בעת האירוע. כך, לפחות, עולה מבירור קצר עם טוביה סוקולסקי, מאמן המשקולות לשעבר ואחד הניצולים הבודדים מהטבח. סוקולסקי אמר הבוקר ל"העין השביעית" כי כלל אינו מכיר את האיש ולא זיהה את האדם שהופיע בתצלום לצד הידיעה כאילן לביא, אך סירב להרחיב בעניין, מפאת כבוד המת.
בידיעה מיום שישי האחרון נכתב גם כי "אחד הדברים שהסעירו אותו [את לביא ז"ל] היה יציאת הסרט 'מינכן' לאקרנים". בנו צוטט כמי שאמר, "הוא לא אהב את הסרט, ואמר שהיו בו אי-דיוקים". מזל, אם כן, שלא חי כדי לקרוא את הכתבה על אודותיו ב"ידיעות אחרונות".
"הגיגנים בגרוש, פלספנים, קשקשנים"
העיתון "ישראל היום" עדיין לא יוצא במהדורת יום שישי, ומשום כך רק היום יש בו התייחסות להחלטה של מוריס טלנסקי שלא לשוב לישראל להשלמת עדותו הנגדית מחשש שיפליל את עצמו. באופן צפוי, מגיש העיתון תסריט פסימי באשר לסיכויי ראש הממשלה לחמוק מכתב אישום, גם במקרה שטלנסקי יישאר בארצות-הברית, אבל עצם ההכרזה של טלנסקי מביאה את כתב העיתון מרדכי גילת לפרסם טור דעה בוטה במיוחד נגד עמיתיו העיתונאים, שתקפו את פרקליט המדינה כשהוחלט על אישור מתן עדות מוקדמת של טלנסקי בפרשה.
תחת הכותרת "עיתונאים בעליבותם" כותב גילת: "יש בישראל יותר מעשרה עיתונאים, מהם משרתים מרצון, מהם משרתי השחיתות השלטונית מחמת הטיפשות, שהיו צריכים בסוף השבוע לכרוע ברך בפני פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור, ולומר לו בעיניים מושפלות: סליחה, טעינו [...] נפלנו כי אנחנו עיתונאים שטחיים, רדודים, לעתים ליצני תקשורת ממש, שמתייחסים לעבודה שלנו כאל חלטורה. אנחנו לא רואים מטר אחד קדימה, ולמען האמת – גם לא רוצים לראות [...] אנחנו יודעים אולי לכתוב או לשדר, אבל לא בהכרח לחשוב ולהעמיק. זה קשה. אנחנו הגיגנים בגרוש, פלספנים, קשקשנים – קל למכור לנו סיפורים מצוצים מהאצבע. לא במקרה מכרו אנשי אולמרט דווקא לנו את הרעל בתיק טלנסקי".
גילת אינו מסתפק בכך ומוסיף: "אנחנו מנסים כבר שנים, למען השלום כמובן, להעניק תעודות כשרות לאלה מבכירי השלטון שכספי שוחד זורמים לכיסם [...] אנחנו חומת המגן של החיבורים המשחיתים שבין הון לשלטון, שכמה מחברינו מתעקשים משום מה להילחם בהם. אנחנו מגוננים על הצחנה הזאת כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות. זו הפרנסה שלנו".
חצי אדם, חצי אופוסום, חצי ברווז עיתונאי
ידיעה על מציאתו האפשרית של היצור המכונה "ביגפוט" מצאה את דרכה אל גליונות "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". הסיפור שמסופר בשלושת העיתונים דומה, העובדות הכלולות בו כמעט זהות, אך המסגור והמסקנות שהקורא עשוי להסיק ממנו שונים בתכלית.
"מעריב" מדווח על המקרה [סוכנויות הידיעות] תחת הכותרת "המיתוס התעורר". בכותרת המשנה נמסר כי "שני תושבי ג'ור'גיה טוענים: ראינו את ביגפוט – איש הקוף האגדי; בידם גווייה, ולטענתם ראו עוד שלושה חיים". הידיעה אף מלווה בשני תצלומים מטושטשים, ומספרת, בתמצית, כי שני אמריקאים טוענים שבידיהם גווייה שלמה של היצור האגדי. בלב הידיעה מסתתר הנתון כי מבדיקת שערות שנלקחו מהגופה ונבדקו במעבדה עולה כי חלקן שערות אדם וחלקן שערות אופוסום.
ובינתיים בירושלים: תחרות חקייני אלביס (צילום: אוליביה פיטוסי)
בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מספקים לקורא מסקנה הפוכה. "לא 'ביגפוט' ולא נעליים", קוראת הכותרת לידיעה [יובל דרור], שבה מסופר על טענות שני האמריקאים לאורך כמה פסקאות, עד שמגיעים לפסקת הסיום. "אתמול הוכרע הוויכוח", נכתב שם, ומיד מסופר על תוצאות בדיקת ה-DNA, שכאמור שוללות את טענות השניים מכל וכל.
ב"הארץ" [איי.פי] כותרת הגג לידיעה אמנם ספקנית ("גם מעריצי החיה האגדית לא משתכנעים"), אך הכותרת עצמה מציגה את העמדה הנגדית: "שני אמריקאים טוענים: הגופה השעירה שמצאנו היא ביגפוט". רק מי שיקרא את הידיעה כולה יזכה לדעת כי, כפי שהוזכר ב"מעריב", בדיקת ה-DNA העלתה שמדובר בשילוב בין אדם לאופוסום. יתר על כן, בידיעה שמופיעה ב"הארץ" מסופר על עוד כמה סיבות טובות לפקפק בגרסתם של שני האמריקאים. הם כבר הספיקו להחליף שלוש גרסאות באשר לנסיבות מציאת הגווייה, והשבוע התגלה גם כי גבר שהופיע באחד מקטעי הווידיאו שפירסמו, והזדהה בו כמדען, היה לא אחר מאחיו של אחד מהם. אבל זאת יידע רק מי שיקרא את הטקסט כולו.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי הוועדה שאמור להקים שר התקשורת, אריאל אטיאס, שנועדה לבחון את שוק התקשורת המקומי ולהגיש המלצות לשינויים יסודיים בו, עשויה לבחון גם את מצב רשות השידור, אף שזו באחריותו של השר יצחק הרצוג.
גיא לשם מדווח ב"דה-מרקר" כי אף שחלפו חודשיים מאז פרישתה של עו"ד דידי לחמן-מסר, טרם נמצא לה מחליף בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים-פיסקליים.