מלים לפעמים הורגות. מתברר שמלים יכולות גם לאזרח. מדי שבוע נוהגת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לפרסם את נתוני התאונות. הנתון הנפוץ המתפרסם בשמה בכל כלי תקשורת חדשותי הוא מספר ההרוגים, במניין שבועי ובהצטברות השנתית. לרוב מובא הנתון במהלך דיווח על תאונות קטלניות, משהו בנוסח "מתחילת השנה נהרגו בכבישי ישראל xxx בני-אדם". בזמן האחרון מוחלפת המלה "בני-אדם" ב"אזרחים".
הנתון המצטבר הוא מספר. נמוך בראשית השנה, וגבוה בסופה. נתון מזעזע, אם כי נטול הקשר. העובדה שמתחילת השנה ועד היום נהרגו, נניח, 221 בני-אדם או 287 כואבת באותה מידה. אנחנו לא יודעים להאניש מספר כזה, אבל מבינים שהוא נורא. סתם נורא.
השנה החלה עמותת אור-ירוק (הפועלת לצמצום מספר הנפגעים בתאונות ולשיפור תרבות הנהיגה) לספק נקודת התייחסות למספר ההרוגים. נקודת ההתייחסות מכונה בשם המכוער "מספר המוות של ישראל". זהו מספר יעד, "רף עליון", כהגדרת הוגיו. זהו מספר ההרוגים השנתי שאסור לנו לעבור. נו, טוב, אז כחובבי יעדים, אתגרים ונצחונות, בואו ניזהר ולא נעבור אותו.
השנה מספר המוות הלאומי הוא 375. באתר העמותה הדבר מוסבר כך: "בשנת 2006 התקבלה החלטת ממשלה כי מספר ההרוגים יירד בכל שנה ב-6%. על-פי החלטה זו, מספר ההרוגים בשנת 2009 לא יעלה מעל 375".
ליריבות הקונסטרוקטיבית שבין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המופקדת מטעם המדינה על המאבק בתאונות הדרכים, לעמותת אור-ירוק, המפעילה לחץ לשיפור הביצועים, יש אפוא מתווה שמעכשיו ניתן לפענחו. העמותה מעמידה רף (ברוח החלטות הממשלה), ועל הרשות המבצעת, והשר שבראשה, לעמוד בו. נתון שמעל מספר הקסם ייחשב כישלון, ונתון שמתחתיו יבטא עמידה ביעד. אם נגמור את השנה בפחות מ-375 הרוגים ייפתחו בקבוקי שמפניה בלשכת השר, ואם חלילה יותר, תהא זו מפלתו. ניחא, יש מעתה לאן לשאוף.
אלא שעוד שינוי זעיר, קטנוני וזניח צד לאחרונה את עיני, ואני תוהה מה פשרו. בתשדירי הטלוויזיה של עמותת אור-ירוק מופיע נוסח חדש, הצורם לאוזני. כך נאמר (ונכתב) בתשדיר מטעמה המתפרסם השבוע: "מתחילת השנה ועד סוף יולי נהרגו בכבישים 204 אזרחים".
לא מיד נקלט הנוסח הזה בתודעתי, אבל משנקלט הוא מקפיץ אותי מדי יום מן הכורסה. "אזרחים"? למה אזרחים? מה היה רע בנוסח הישן, "בני-אדם"?
ייתכן, כמובן, שמדבר בקהות לשונית. כך לפחות סבורים כמה מידידי שהצגתי בפניהם את התהייה. בעולם שבו השפה הופכת לכלי קהה וגס, "אזרחים", לדעתם, בא כאן במשמעות "בני-אדם". מישהו אפילו הציע, לצורכי המחשה, את השימוש במלה "יהודי", שגם היא צצה לפעמים במשמעות של "בן-אדם". יהודי אחד עובר במעבר חצייה ופתאום...
אבל דעתי לא נחה. במדינה שכה מדקדקים בה בהבדל בין ישראלי לזר, בין יהודי לאחר, בין אזרח לבין "שוהה בלתי חוקי", חייבת להיות לכך משמעות. יש אמנם מקרים שבהם המושג "אזרח" מופיע במשמעות של "לא חייל". לפעמים מדווחים כי "באסון נהרגו אזרח וחייל", בלי לפשפש בניירותיו של ההרוג האזרחי. אבל יש להניח שסטטיסטיקת הרוגי תאונות כוללת אזרחים, חיילים ואחרים – ובקיצור, בני-אדם. יש רק שתי דרכים לנמק את השימוש ב"אזרחים" בתשדירים של אור-ירוק: רשלנות לשונית או סדר יום סמוי.
עיון בטבלה המציגה את הסיכום המצטבר של נתוני תאונות הדרכים מראשית השנה ועד ראשית אוגוסט מבהיר מה הם מדדי הספירה בהקשר זה:
ההרוגים בתאונות הדרכים מפולחים "על-פי מגזר", ל"יהודים" ול"לא יהודים". זה כשלעצמו חתך מדאיג: במה תורם הנתון הזה להבנה טובה יותר של קבוצות ההרוגים בתאונות? אני יכול להבין פילוח גיאוגרפי או פילוח על-פי גיל, וכמובן, מצב ההרוג בתנאי הכביש (נהג, הולך רגל וכו'), ומוכן לקבל כל פילוח שיש בו רלבנטיות לנסיבות התאונה. פילוח על-פי לאום הוא אבסורדי לא פחות מפילוח על פי דת, מוצא ההורים, משלח יד, נטייה מינית או מפלגה. מעניין לדעת מה שיעור השמאלנים האיטרים בין הרוגי התאונות, ומה שיעור מהנדסי הכבישים העיוורים שביניהם.
בחברה שהולכת ומקצינה את הפער בתוכה בין יהודי ללא יהודי, עולה החשש שמא לנתון של "לא יהודי" יש פחות חשיבות מאשר ל"יהודי". ואם כך, האם אין הנתון הזה מהווה חלק מתהליך זוחל של הימנעות מהכללתו בספירה? אם נוסיף לכך את השאיפה לעמוד ביעדים שמציבה לנו (ולעצמה) עמותת אור-ירוק, אני חושש שיגיע היום שבו, מטעמים קוסמטיים, יוחלט להוציא כליל את מי שאינם אזרחים מן הרשימה. למה שפועל תאילנדי שרוכב בחושך על אופניו על הכביש הראשי יקלקל לנו את הסטטיסטיקה?
"זרים" היא לכאורה קטיגוריה פונקציונלית. אפשר להניח כי התייר, השוהה הבלתי חוקי, העובד הזר או הפליט מכירים טוב פחות את כללי הדרך וחוקי התנועה, ועל כן יש לבודד את הנתון ואולי ללמוד ממנו משהו.
אבל גם במקרה זה מתברר כי לזרות אין משמעות. ב-16 בדצמבר 2008 אירעה תאונה קשה לאוטובוס שהיה בדרכו משדה עובדה לאילת, אוטובוס שכל נוסעיו תיירים מרוסיה. 25 מהם נהרגו ומותם השפיע על הסטטיסטיקה, בהגדלה ניכרת של מספר הרוגי 2008. והנה, בביאור הנותנים המסכמים את הרוגי התאונות בשנה זו, בולטת מגמה לבודד את הנתון, הפוגם בקו המגמה החיובי, במאמץ שלא לקחת אותו בחשבון. יתרה מזאת, אף כי נהג האוטובוס האחראי לתאונה הוא "יהודי", נוח לספור את ההרוגים כ"זרים" (ב-2008 נהרגו 29 זרים, בהשוואה ל-8 ב-2007, ומספר הרוגי 2008 גדל ל-444, בהשוואה ל-428 ב-2007). ואם ההרוגים נספרים כ"זרים", הרי שבנתונים שלנו, "האזרחים", לא היה שינוי לרעה, ואפילו נרשם שיפור זעום.
אני נמנה עם אלה המוקירים את פועלה של עמותת אור-ירוק להפחתת מספר התאונות. וכיוון שיסוד מרכזי בעבודת עמותה מסוגה הוא לשמש גורם מחנך, ומכיוון שתרבות הנהיגה שאותה חרתה העמותה על דגלה היא חלק מתרבות חיים כללית, אני מצפה ממנה לדייק בניסוחים ובהגדרות, ולפעול לשינוי קריטריוני הפילוח כך שישקפו חתכים רלבנטיים ולא סממני זהות ערטילאיים.
שלב ראשון יהיה חזרה מ"אזרחים" ל"בני-אדם". זו אינה קטנוניות לשונית. זאת הכרזה הומאנית. תהיה בכך אירוניה נוראה אם פליט דרפורי יצטרך להיהרג בתאונת דרכים כדי להיחשב "אזרח".