התחזית: גשום
"היום: אביגדור ליברמן על דוכן הנאשמים. עד המפתח: דני אילון", כך נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לאירוע, שיתרחש בשעות הצהריים, כששר החוץ לשעבר יגיע לבית-משפט השלום בירושלים, יאזין להקראת כתב האישום שלפיו ביצע עבירה של מרמה והפרת אמונים, ויכפור באשמתו.
"ברגע זה כולנו במצב אבסורדי", כותב שלום ירושלמי במאמר פרשנות. "ליברמן מנהל את המשפט המסובך שלו ואמור לנהל בעת ובעונה אחת גם את ועדת החוץ והביטחון, שהובטחה לו עד סוף המשפט. זה לא תקין. מעבר לזה, אם ראש הממשלה שומר לליברמן את תיק החוץ, מה יעשו העובדים במשרד שצריכים להעיד בידיעה שהוא עוד יחזור וגורלם תלוי בעדותם?".
לא רק תאוות הנקם של ליברמן מעסיקה את ירושלמי, גם זו של סגנו לשעבר, דני אילון. "במשפט שיחל היום צריך לקנות כרטיסים מראש לעדות של סגן שר החוץ היוצא דני אילון נגד ליברמן", הוא כותב, משל היה המשפט אירוע ספורטיבי שהכנסותיו קודש לשלטון החוק (את הטור פותח ירושלמי במלים "ח"כ ליברמן יגיע היום למשחק חוץ קשה").
"זו תהיה עדות מפתח שבה ייקבע אם ליברמן אכן הפעיל על אילון לחצים כדי שישלח את השגריר זאב בן-אריה לקדנציה נוספת בלטביה, אחרי שהראה לשר החוץ חומרים סודיים", מסיים ירושלמי את טורו. "בינתיים העיף ליברמן כידוע את אילון ממשרד החוץ ומהכנסת, והוא חדור רוח נקמה. איזו דרמה תהיה בבית-המשפט, חבל על הזמן". ועל כך מוסיפים המהדרין – "מזמן".
"אילון: ליברמן לחץ עלי לקדם מינויים לא ראויים במשרד החוץ", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". עפרה אידלמן מדווחת בשער העיתון כי אילון השתתף אתמול באירוע "שבתרבות" במועצה האזורית דרום השרון ואמר: "ליברמן ניסה להעביר מינויים בשירות החוץ, אך הצלחתי לסכל את הלחצים ולשכנע אותו שהמינויים הללו אינם ראויים".
גם ב"מעריב" מדווח על דברי אילון אתמול ב"שבתרבות". עוד מוזכרים בשני העיתונים טענות שהעלתה אתמול חברת-הכנסת החדשה מרב מיכאלי באירוע "שבתרבות" (אם כי לא באותו האירוע שבו השתתף אילון), בדבר החשש כי עובדי משרד החוץ יימנעו מלהעיד נגד ליברמן על רקע ההבטחה של ראש הממשלה שיחזור לכהן כשר במשרד.
כמו כן, אידלמן מזכירה בידיעה פרי עטה כי בשנת 2011 פורסם ב"הארץ" ראיון עם מבקר משרד החוץ לשעבר, ויקטור הראל, שהתייחס למינויו של בן-אריה ואמר: "אנחנו בדקנו אותו כשהיה שגריר במינסק והגענו למסקנה שהוא לא מתפקד [...] המינוי שלו לריגה (לטביה) היה צריך להיפסל, מהרבה סיבות שלא קשורות למעטפות שהוא נתן או לא נתן לליברמן".
גם הפרשן המשפטי עידו באום מתאר ב"הארץ" את משפט ליברמן כאירוע ספורטיבי, אולם מבחינתו המתמודדים אינם אביגדור ליברמן ודני אילון, אלא ליברמן והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין. בהתאם לתחביבו של וינשטיין, העימות הצפוי בין השניים מתואר כקרב אִגרוף.
"כהונתו של וינשטיין עמדה בסימן תיק ליברמן. היום מתחיל מבחנו", כותב באום. "כובד משקלו של היועץ מונח על התיק הזה. [...] המשפט שיחל היום אמור להיות קצר ופשוט. בפרקליטות כינו את כתב האישום 'קומפקטי'. היועץ לא היה מתחיל בו אלמלא האמין שייגמר בהרשעה בסבירות גבוהה".
ליברמן, לעומת זאת, בטוח בצדקתו. כך מצוטטים הבוקר "מקורביו" בתחתית שער "ידיעות אחרונות". הידיעה אינה תופסת את הכותרת הראשית בעיתון זה, אלא רק הפניה קטנה בפינה התחתונה של השער. הדיווח המלא מאת ירון דורון אינו מתפרסם בכפולה הפותחת, או בזו שאחריה, אלא רק בעמ' 8 (אם כי תופס את כל התוכן המערכתי שבעמוד). ציטוט המקורבים לליברמן מודגש גם כאן, בכותרת המשנה של הידיעה.
בידיעה מאת דורון לא מוזכרים הדברים שאמרו אתמול אילון ומיכאלי באירועי "שבתרבות". לעומת זאת מצוטטים גורמים "בסביבתו של ליברמן" (עורכי-דינו?), שאמרו בין היתר כי המינוי של בן-אריה לשגריר היה "מינוי מקצועי". עיקרי האישום מובלטים ומודגשים במרכז העמוד, לצד ציטוט עמדת פרקליטיו של שר החוץ לשעבר.
בגליון סוף-השבוע האחרון של "ישראל היום", העיתון שנשבע בכל בוקר מחדש "לתמוך בשלטון החוק", הבהיר מרדכי גילת כי עם כל מגרעותיו והטיותיו של העיתון שבו הוא כותב, יש הבדל מכריע בינו לבין העיתון שבו כתב בעבר. "'ישראל היום' לא פתח מטריות כמו 'ידיעות אחרונות' מעל לראשם של חיים רמון, אהוד אולמרט, עמרי וגלעד שרון ואחרים שסרחו וזיהמו את הפוליטיקה הישראלית", קבע גילת. "הוא לא טיפח ואינו מטפח עבריינים סדרתיים".
לדברי גילת, הבעיה ב"ידיעות אחרונות" היא "השירות שמעניק העיתון לעולם הפשע המגוהץ, התמיכה הבוטה שלו בעבריינים המכופתרים, הנסיונות שלו להטות משפטים לטובת יקירי העיתון, הרוח הגבית שהוא מעניק לשחיתות השלטונית. זה הסיפור האמיתי. זה מה שעלול להוביל לקריסת מערכת המשפט והאכיפה ואחריה לקריסת הדמוקרטיה".
בטורו של גילת מסוף-השבוע הוזכרו חיים רמון ואהוד אולמרט ומשפחת שרון, אך חסר השם אביגדור ליברמן. עיון בגליון "ישראל היום" הבוקר עשוי להסביר מדוע. ההפניה בשער לידיעה על משפטו של השר לשעבר ושותפו הנאמן של ראש הממשלה בנימין נתניהו קטנה אף יותר מזו שמתפרסמת בשער "ידיעות אחרונות", ומתמצה בשתי שורות ותצלום המופיעים ברצועה הדקה שבראש העמוד.
הידיעה המלאה על שר החוץ לשעבר שמואשם במרמה והפרת אמונים מופיעה בתחתית עמ' 7 של "ישראל היום" ומוגבלת מאוד באורכה – פחות מ-200 מלה. לעדנה אדטו, כתבת המשפט של העיתון, אין כמובן מקום להזכיר את דברי הביקורת של אילון ומיכאלי. כמו כן לא מתפרסם טור פרשנות לרגל פתיחת המשפט. לא מאת הפרשן הבכיר דן מרגלית, לא מאת הפרשן המשפטי אביעד הכהן, לא מאת התחקירן מרדכי גילת.
מעל הידיעה של אדטו מתפרסם דיווח ארוך יותר, המוקדש לדברי בכירים בליכוד על המשא-ומתן הקואליציוני ("ברית בנט-לפיד – הונאת הבוחרים") וטור פרשנות באותו הנושא מאת מתי טוכפלד. לצד הידיעה הקצרה של אדטו, דיווח מצולם על אודות מסך נוכחות חדש שהותקן בכנסת, מסך צבעוני בגודל 70 אינץ'.
בשער "ישראל היום" מצוין כי היום צפוי גשם בצפון ובמרכז. אם שר החוץ לשעבר חושש להירטב בדרך מרכב השרד לבית-המשפט, הוא יכול לקחת לידיו גיליון של "ישראל היום" ולהשתמש בו כבמטרייה.
פרשת זיגייר
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" עוסקת בעיר מלבורן, שם מתגוררים בני משפחתו של בן זיגייר ("בשכונה של X"). שליחת העיתון, ניצה לאונסטין, הגיעה למקום ומדווחת: "מבטי התדהמה שעלו על פניהם של תושבי השכונות היהודיות במלבורן עם חשיפת פרשת האסיר X התחלפו בסוף-השבוע במבטים מודאגים". לדבריה, יהודי מלבורן נחשפים בימים האחרונים לגילויי אנטישמיות בשל חשיפת הפרשה. לדיווחה נלווים שני תצלומים של בית משפחת זיגייר, בלא קרדיט לצלם.
טובה צימוקי ומאיר תורג'מן מדווחים בכפולה השנייה של העיתון כי עוד השבוע עשוי להתפרסם דו"ח החקירה על נסיבות מותו של בן זיגייר, שחיברה השופטת דפנה בלטמן-קרדאי. "היום יחלו וינשטיין והמשנה שלו שי ניצן במגעים עם המוסד ועם הצנזורית הצבאית הראשית תת-אלוף סימה ואקנין-גיל על החלקים שיש להשמיט מטעמי ביטחון מהדו"ח של בלטמן-קרדאי", הם כותבים, "כשהמטרה היא לפרסמו בהקדם".
ב"הארץ" מדווחים עפרה אידלמן ויניב קובוביץ כי במקביל לבחינת הפרטים שיפורסמו מדו"ח השופטת בלטמן-קרדאי, בפרקליטת המדינה בוחנים בימים אלה את הדו"ח כדי לקבוע אם יש מקום להגשת כתב אישום. אדם המכונה "גורם משפטי בכיר" מצוטט כאומר שהתיק נבדק בפרקליטות "על-ידי גורם רציני".
בהמשך הידיעה מדווח כי בשב"ס לא מאשרים ולא מכחישים שניתנה הוראה לכבות את המצלמות בתא של זיגייר, כדי למנוע ממנו להעביר מסרים לסוהרים. "גם ביום מותו של זיגייר, מהרגע שהתגלה ללא רוח חיים, איש מהסוהרים לא נכנס לתא, גם כשהגיע למקום הצוות הרפואי", נכתב. "הסוהרים שהיו באותה משמרת המתינו באגף במקום מרוחק יחסית מהתא וסירבו להיכנס גם כשביקשו זאת מהם על מנת לסייע. אנשי צוות רפואי של השב"ס ואחרים שהגיעו לתא הופתעו לגלות ששמו של האסיר היה בן אלון [...] חלק מאנשי שב"ס ואנשי הרפואה הופתעו לגלות שבעת הוצאת הגופה של מי שנקרא עד לאותו הרגע בן אלון, הוחלף השם והוא שונה לזיגייר".
במדור הדעות של "הארץ" מזכיר אמיר אורן כי זיגייר גויס והופעל בתקופת ראש המוסד מאיר דגן וטוען כי "איש הצבא דגן טעה בבואו ללמד את המוסד איך לעבוד". לדברי אורן, אין להסתפק בחקירת דרג הביניים בכלא איילון כדי לקבוע אם התרשל בשמירה על זיגייר, אלא יש לקיים חקירה מקיפה על המחדלים של המוסד בשנתו האחרונה של דגן – פרשות אל-מבחוח וזיגייר.
תראו, מטיאור!
הכותרת הראשית של "ישראל היום" אינה עוסקת במשפט שייפתח היום ובו יואשם שר החוץ לשעבר ושותפו הפוליטי של ראש הממשלה במרמה והפרת אמונים. היא אף לא עוסקת בפרשת זיגייר, שבימים האחרונים הביאה את מדינת ישראל במבוכה. תחת זאת מוקדשות הכותרת הראשית ("שובל הרס") והכפולה הפותחת בעיתון לנחיתת מטיאור בעיר צ'ליאבינסק שברוסיה, שגרמה לפציעת כ-1,000 איש.
מבחינת "ישראל היום", קהל קוראיו מורכב מילדים קטנים, שקל להסיט את תשומת לבם מכל מה שלא נוח לראש הממשלה בנימין נתניהו. "תראו, מטיאור!", מכריז העיתון, וקהל הקוראים מתבקש לסובב את הראש לאלתר.
בשולי החדשות
ב"מעריב" שוב מתפרסמת ידיעה שלא תגרום נחת לשר החינוך גדעון סער. עמרי מניב מדווח כי גורמים בוועדה לצמצום הבגרויות שהקים השר אמרו לו: "היינו גימיק בחירות". לדבריהם, "התכנסנו בתכיפות בלחץ של שר החינוך במטרה לגבש דו"ח שניתן יהיה להציג לפני הבחירות. כשהבין שלא נספיק, הוא איבד עניין בוועדה".
חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" על מסמכים פנימיים שמהם ניתן ללמוד כיצד קבוצת אי.די.בי ניסתה לגייס את פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר, לתפקיד דירקטור בקבוצה עוד לפני שעזב את תפקידו בבנק ישראל. לפי הדיווח של לוינסון, חודש לפני סיום כהונתו של אקשטיין פנה אליו שלמה רייזמן, דירקטור בכור, ושאל אם הוא מעוניין לקבל משרה כדירקטור "בחברה טובה".
אקשטיין הביע עניין ורייזמן פעל לקידומו. בין היתר שלח את קורות חייו של אקשטיין לנוחי דנקנר, בעל השליטה בחברה, והוסיף בכתב ידו: " נוחי יקירי שלי, צביקה אקשטיין ידידי משנים רבות ומפעולות משותפות. יוסיף לנו הרבה כבוד למרות שגם כך IDB נושאת מטען חיובי אדיר בראשותך. המלצתי החמה!". בסופו של דבר לא נמצא לאקשטיין מקום בקבוצה. בתגובה ל"הארץ" מסר: "מעולם לא ביקשתי להיות דירקטור באף אחת מחברות אי.די.בי – לא בזמן היותי משנה לנגיד ולא לאחר מכן".
בעקבות חשיפת תקציב הגלידה הממלכתי של בני הזוג נתניהו, מזכיר תומר אביטל ב"כלכליסט" כי "מדובר בסימפטום". לדבריו, "צריך לחשוף את כלל ההתקשרויות וההוצאות הלא מסווגות – מהלך שלו מסרב משרד ראש הממשלה, בניגוד לחוק". טענה דומה מעלה צבי זרחיה ב"דה-מרקר". "תקציב מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים הוא אחד הסודות הכמוסים המסתתרים בפירוט תקציב משרד ראש הממשלה, כאילו היה התקציב של הכור האטומי בדימונה", הוא כותב.
בעמ' 12 של "ידיעות אחרונות" מדווח דני אדינו אבבה כי הגלידרייה שממנה הזמין נתניהו את טעם הפיסטוק החביב עליו הציבה שלט המזמין את הקונים לטעום מ"הפיסטוק של ביבי". אדינו אבבה שוחח עם הבעלים הלל פרקש (המצולם בעיתון אוכל גלידה) ורפי אריק-קנפו, ושמע מהם כי בדרך הכלל היה זה הבן יאיר שבא לאסוף את משלוחי הגלידה. ב"כלכליסט" מדווח תומר אביטל כי אחד הבעלים (כאן הוא מכונה רפי כנפי) שימש במשך שנים מעצב השיער של שרה נתניהו והילדים יאיר ואבנר.
בכל העיתונים, למעט "ישראל היום", מדווח כי במהלך סוף-השבוע נפצעו פלסטינים מירי כוחות צה"ל במהלך הפגנות מחאה המוניות. המספר נע מ"פצועים ספורים בלבד" (גרסת דובר צה"ל) ל"מאות" (גרסת הפלסטינים). ב"ישראל היום" מדווח על תשעה חיילים ולוחמי מג"ב שנפצעו בעימותים עם הפלסטינים. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים אליאור לוי ועקיבא נוביק כי לצד ההפגנות נרשמו בסוף-השבוע שני מקרים של השלכת בקבוקי תבערה ועשרות תקריות של יידוי אבנים לעבר כלי רכב. ב"הארץ" מדווחים ג'קי חורי, גילי כהן וניר חסון כי בין הפצועים הפלסטינים גם עיתונאי, שנפצע בינוני מפגיעת כדור גומי.
ענייני תקשורת
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מודפס התצלום שזכה במקום הראשון בתחרות World Press Photo. בתצלום, של הצלם השבדי פול הנסן, נראית הלוויה של פעוטות פלסטינים בני שנתיים ושלוש שנהרגו מהפצצת כוחות צה"ל במהלך מבצע עמוד-ענן.