לא נעים לראות עיתון לוחך את השטיח, אפילו אם זה "העיר - תל אביב". כל "התנצלות כנה", כמו זו שמפרסם "העיר" בגיליונו השבוע, היא מכה קטנה נוספת לעיתונות השפופה, זו שצדיקים מבקשים להבעיר תחת רגליה את המוקד.

בהתנצלותו, מזכיר ה"עיר" לקוראיו כי מדובר במאמר דעה של רוגל אלפר, "שעסק במערכת היחסים של דניאלה פיק וקוונטין טרנטינו ובקשר בינה לבין הציבור בישראל. כותרת הטקסט ['מזדיינת איתו בשביל כולנו'] גרמה לעוגמת נפש רבה, הן אצל משפחת פיק והן בקרב חלק מקוראינו" כותב העיתון. "עוגמת הנפש נגרמה בעיקר בשל המילה 'מזדיינת' – הן בשל הקונוטציה השלילית העולה מן השימוש בה, והן בשל העובדה שאין בידינו כל מידע על כך שדניאלה פיק קיימה יחסי מין עם טרנטינו. נראה שמטרת הכותרת לא השיגה את יעדה ואנו מצרים על כך".

הקולנוען קוונטין טרנטינו והזמרת דניאלה פיק. 16 בספטמבר, תל אביב (צילום: אמיר מאירי)

הקולנוען קוונטין טרנטינו והזמרת דניאלה פיק. 16 בספטמבר, תל אביב (צילום: אמיר מאירי)

לכאורה, בכך יושרו ההדורים. בהנהלת רשת שוקן נושמים בוודאי לרווחה. העיתון נחלץ, אולי, מתביעת לשון הרע בסדר גודל של שש ספרות ומניהול משפט לאורך שנים. החיים, כך נראה, חזרו למסלולם. נשאר רק עניין קטן והוא, שאני לא מקבל את ההתנצלות.

מכיוון שההתנצלות הוצגה גם כמענה לדרישת "חלק מהקוראים", אני מבקש לערער, הן על נוסח הדברים והן על רוחם. כמי שרואה עצמו כ"חלק אחר מן הקוראים", אני קורא בזאת ל"העיר", לקחת את ההתנצלות בחזרה ולהשאיר את הכותרת על כנה.

חלילה לי מלטעון לבקיאות במערכת היחסים בין פיק לטרנטינו. להיפך, אני מצהיר שאין לי מושג. כמו רוגל אלפר, גם אני לומד על הצמד, שאחז זה בידה של זו בנסיבות פומביות שונות, מן התקשורת. ודווקא מן התקשורת המהוגנת שדיווחה בהתלהבות ובהרחבה על הקשר הזה - העיתונות היומית, המודפסת והאינטרנטית, והתקשורת הטלוויזיונית.

אם אינני טועה, הקשר בין פיק לטרנטינו לא נרקם בחדרי חדרים. טרנטינו הוא ידוען עולמי, אבל גם פיק לא גדלה במנזר, והרושם הוא שהיא עושה מאמץ ניכר להשתרש בתודעתנו כידוענית, גם אם כחוסה באורו או בצלו של הבמאי המהולל. ואם כן, וכמי שגדלה במשפחת ידוענים, היא בוודאי יודעת כי מי שמבקש לגלגל את התקשורת כשטיח אדום לרגליו, חייב לקחת בחשבון שבכל חבילת תקשורת ישנם גם רכיבים של ביקורת, חטטנות ולעג.

הקשר בין פיק לטרנטינו לא נחשף לראשונה על ידי פפראצי שישב על עץ ובידיו הטלסקופ האבל, המכוון לחדר המלון בו שהו. להיפך, הוא פומבי מראשיתו, מרגע בו השניים הזדמנו לארוחה משותפת ומצולמת כהלכה. את המניעים למשיכה ההדדית ביניהם, אפשר רק לשער, ולהיעזר לשם כך בצחי קומה, "העלוקה" מ"ידיעות אחרונות" ובפרשנותו המהודקת, שכבר הוזכרה כאן בשעתה: "מדובר בסך-הכול באינטרס כפול. פיק רוצה לשפר את מעמדה בישראל, והוא רוצה להיראות [בהקשר של 'ממזרים חסרי כבוד'] בחברתה של צעירה יהודייה נאה".

אני יכול לראות בדמיוני את טרנטינו משאיר לפיק את המיטה המלכותית בסוויטה שלו והולך לישון על הספה בחדר ההסבה. אפשר אפילו להעלות על הדעת מצב בו פיק מבקשת חדר נפרד, כדי שחלילה לשונות רעות לא תלכנה רכיל. הם נפגשים, מבלים, מצטלמים, נושקים זה לזו קלות, על הלחי, ושבים איש לחדרו.

וישנה כמובן אפשרות שהשניים ניצלו את פרק הזמן בו בילו יחד כדי - הבה נקרא לכך בעדינות - "לנהל רומן". אין בכך כל רע, כמובן. אבל אם דבר כזה אכן התרחש, הרי הוא משייך את הכותרת, נשוא ההתנצלות, ובמיוחד את הפועל השנוי במחלוקת שמוזכר בה, לא רק אל עולם המטפורה אלא גם אל העולם האמיתי.

טרנטינו ופיק, בחברת מסעדן ישראלי (צילום: אמיר מאירי)

טרנטינו ופיק, בחברת מסעדן ישראלי (צילום: אמיר מאירי)

אבל אל לנו להיגרר במקרה זה לשאלה מה קרה בעולם האמיתי. טיפשי יהיה מצידו של עיתון לנקוט כאן בקו הגנה המבוסס על טענת "אמת דיברתי". גם אין לנו כל עניין בשאלה מהו הסיכוי להיתכנותו של סקס בין גבר נודע לתהילה, לבין מעריצה צעירה שזימנה את עצמה לקרבתו. בכל מקרה זה יהיה קשר חוקי, מרצון, ללא יחסי כפיפות, בין שני בגירים - וחלילה לנו מלהיכנס לתחום צנעת הפרט ולעסוק בסוגי המגע האפשריים, בנסיבות שיכלו לכאורה להיווצר.

להיפך. עלינו להישאר בעולם הדימויים. נכון שמשפטנים לא בהכרח נוטים להעמיק ולהתמחות בסוגיית הדימוי באמנות או המטפורה בעיתונות – והם רוצים, על פי טבעם לעסוק אך ורק בעובדות מוצקות. כאילו, שאם יוכח שהיתה חדירה, הרי הכותרת כשרה מבחינה משפטית. ואילו אנו, אנשי התדמית והמטפורה, הדימוי והסימולקרה, לא יכולים ליישם במלואו את חופש הביטוי שלנו ללא שימוש הולם במלים המייצגות מושגים מטפוריים. ואם כך, הטענה שאני מבקש לטעון, היא שאין כל חשיבות לשאלה אם היה סקס בין פיק לטרנטינו. היה או לא היה, אין זה ענייננו כלל. די בכך שיכול היה לקרות, כדי שאלפר יוכל לכתוב את אשר כתב ושעורכו יוכל לתת את אשר ניסח, ככותרת.

ובהנחה שאנו נמצאים בעולם המטפורי, הרי הפועַל שאת שמו לא נזכיר כאן, מיטיב לוודא אינטימיות התואמת את הנסיבות. השניים אכן נועדו, וביחידות, ואף נסעו יחדיו ליבשת רחוקה – ואילו רק רצו, יכלו לעשות את כל הסקס הזה ללא כל הפרעה או מניעה. האומנם נכון הוא לשלול מן העורך שניסח את הכותרת את הזכות להשתמש בדימוי קולע בנסיבות, רק כדי להימנע מאי נעימות משפטית?

עכשיו, אם יורשה לי, אעיד כעד מומחה. מנסח הכותרת עשה מלאכה נאה. הוא שיקף באופן הולם, מבחינת המשמעות, הטון הכללי והמִשלב הלשוני, את רוח המאמר. הרשו לי להציג בפניכם פסקה מתוכו המיטיבה לשקף את רוחו:

"אין בהיבטים הטלנובליים של הסיפור (איך היא 'תפסה' את גבר החלומות, האם הם יתחתנו, האם יחיו באושר ועושר וכו') כדי להסביר את הרטט שחולף בגו האומה המצטמרר. משום מה, ברגע שפיק שבתה את לבו של טרנטינו, או העסיקה את הליבידו שלו לזמן מה, היא הופכת להיות דניאלה פיק 'שלנו'".

פיק, על פי אלפר, נתפסת על ידינו כיצוא ישראלי מוצלח "שלנו" להוליווד. לא כיוצרת בעלת ערך, אלא כבת לוויה, ועל כך הוא קובל במאמרו. אילו טרנטינו היה מנהל רומן עם עדה יונת, לדוגמה, הרי היה זה בהחלט מפגש ראוי, בין שווים. אלא שישראל, לדעת אלפר, מתמחה לאחרונה בענף ייצוא חדש, של ידועניות נאות הנשענות על כתפי ועל תהילת הגברים הנחשקים בעולם. לדעתו אנו מוחמאים לא מהישגיה של פיק, כי אם מכך שהבמאי הדגול בחר בה באותו רגע, מכל הבחורות שבעולם. זה המצב, זה הטיעון, וזו הכותרת הראויה לו (והראויה לנו).

"העיר" הוא עיתון המכוון לצעירים ומן הראוי לו שינהג בחירות לשונית רחבה יותר מאשר עיתון ארצי, בהיותו המקבילה של ה"לייט נייט שואו" בטלוויזיה ובמנעד הביטוי המקובל בה. אילו היה צריך לנסח כותרת ל"הארץ", ייתכן שהנוסח היה מתרכך או מתעמעם מעט: "יוצאת איתו בשביל כולנו", או "היא עושה את זה בשביל כולנו". "עושה את זה", אתם יודעיםֹ...

מי שרוצה, יכול כמובן לחלוק על דעתו של אלפר, לכתוב על כך מכתב חריף למערכת או לטקבק אל הגרסה הדיגיטלית בעכבר העיר. אבל אין בכך סיבה שאלפר יחזור בו מדבריו. יהיו כאלה שהפועל המוזכר בכותרת יישמע להם גס מדי. אבל שפה, כבוד השופטים, היא יציר דינמי. וזאת, דווקא זאת, היא המילה הנכונה. מה הייתם מציעים, כבודכם, אילו הייתם במקומו? את הגִרסה המנומסת יותר למילה ההיא, "להזדווג"? הרי היא אינה הולמת. היא ארכאית, ביולוגית מדי ונוטה להתקשר עם רבייה, שזה הרי ממש לא העניין. "לעשות סקס"? הלוא גם זה מושג אמריקאי מדי, ומגושם במבחן הכותרת.

ואם נזכרים באמריקאים, הרי לא באמת נרצה לחיות בתרבות שבה יש מלים בנות 4 אותיות, שאין להגותן. מה גם, שבמקרה, הגרסה העברית ל-Fuck בבניין התפעל, הווה, נקבה, עלולה להתנפח לכדי 7 אותיות תמימות.

לסיכום, הריני מבקש מ"העיר" לחזור בו מהתנצלותו הכנה, ולטעון כי לא נעברה כאן עבירה על החוק, לא עבירה אתית ולא הייתה כאן התרשלות או כשל מקצועי. "העיר" חייב להיאבק על זכותו לנסח את כותרותיו בצורה כנה ומדויקת. הוא חייב לעשות את זה בשביל כולנו.