תצלומו של סדאם חוסיין עטור זקן פרוע, כבוי עיניים, מניח לקצין אמריקאי במדים לחטט בשערותיו ובשיניו, הוא המנצח הוודאי בכל התמודדות על התמונה המסעירה ביותר, המדוברת ביותר, בשנת 2003. התצלום ממוטט במבט אחד את כל אגדות התהילה שנקשרו בעולם הערבי לדמותו של סדאם. בצד החיובי, הוא מצווה על כל שליט, על כל בעל כוח, מידה של צניעות: היום אתה חי בארמונות, מוקף בפמליות ובשומרי ראש, הורג וכולא, מתיר ואוסר, גוזל ומעשיר כרצונך; מחר אתה שוכן בורות.

התצלום אומר משהו גם על השימוש החופשי שעושים משטרים דמוקרטיים בטלוויזיה כדי להשפיל את אויביהם. נדמה שבעניין הזה לא הוצב גבול, לא מוסרי ולא תרבותי. בנפול אויבך - שמח. אמריקה, שהזדעזעה קשות כאשר הצפון-וייטנמים, הסובייטים או האירנים הציגו תמונות משפילות של שבויים אמריקאים, לא מהססת לנהוג בשבויים עיראקים באותה דרך.

הנוהג שהולך ומשתרש בישראל לא שונה בהרבה מגסות הלב האמריקאית. כאשר ראש התנזים מרואן ברגותי, שעצור עד תום הליכי משפטו בישראל, נפגש עם משפחתו, מתעדת מצלמת ביטחון של שירות בתי-הסוהר את הפגישה. אין קול, ועל המסך נראות רק צלליות בשחור-לבן. מה אנחנו לומדים מהן? שום דבר, לבד מהפרה גסה, משפילה, של פרטיותו של אסיר ופרטיות משפחתו. אף על פי כן מקבל אותן ערוץ 2 ומשדר אותן "בלעדית", כאילו יש כאן הישג עיתונאי.

בשנים האחרונות מרבים לשדר כאן קטעי וידיאו מחקירות. כך ראינו את עופר נמרודי לועס נייר, את זאב רוזנשטיין ואת דוד אטיאס מקללים זה את זה, ועוד עשרות מעמדים משפילים בחדרי החקירות. המשטרה טוענת שעורכי-הדין מוציאים את הסרטים לשידור, לפעמים בלי ידיעת לקוחותיהם; עורכי-הדין מאשימים את המשטרה. כך או כך, התוצאה היא רמיסה מיותרת של כבוד האדם ופגיעה בתהליך המשפטי.

שידור קלטת שיחותיו של גלעד שרון הביא את טקסי הזובור המשודרים לשיא מסוג אחר. איתרע מזלו של שרון להתיידד עם חוקר פרטי שאוהב לצלם ולהקליט. השיחה שניהל עם הקבלן דוד אפל פתוחה לפרשנויות שונות. הדרך שבה הוצגה בשידור היתה מנופחת, מסולפת וחסרת הגינות מקצועית.

אפשר להצדיק בטעמים מבצעיים שידור של תמונות משפילות בעת מלחמה. קשה יותר להצדיק שידורים כאלה כשהם בגדר מציצנות לשמה. לא נותר לנו אלא להתבשם באשליה שאלת הצדק עיוורת; עיניה קשורות. אין לה שמץ מושג מה שידרו בטלוויזיה.

גיליון 48, ינואר 2004