ראש הממשלה שלשום בכנסת (צילום: מיכל פתאל)

"אני תמיד מקבל יותר ממה שאני נותן"

טרם התבררה זהותו המדויקת של המדליף הסדרתי מחקירות ראש הממשלה, והנה פרוטוקול נוסף עושה את דרכו לעיתונות, שוב לידי טובה צימוקי מ"ידיעות אחרונות". והפעם, לא פרוטוקול אחד, כי אם מקבץ מפרוטוקולים של חקירות אורי מסר מה-30 באפריל השנה ומה-14 בו, ומה-21 וה-22 במאי (אם כי בתמלול עצמו טוען החוקר כי החקירה הראשונה התקיימה ב-29 באפריל). נראה כי סוף-סוף נמצא שימוש לעיתונות המודפסת – פרסום מסמכי טקסט ארוכים למען הארכיון והדורות הבאים.

חידוש בולט בפרסום הנוכחי, המתפרש על פני עמודים 9-4 ב"ידיעות אחרונות", נמצא דווקא בפרסום שבכפולה לפניו – פרסום ראשון ומלא של ברכה שהעניק אהוד אולמרט למוריס (מוישה) טלנסקי לרגל יום הולדתו ה-70 [יובל קרני]. בברכה זו יותר אירוניה ממידע ("אני תמיד מקבל יותר ממה שאני נותן, ואני חש שבתקופות של צרות, של בעיות ושל קשיים, אני מעדיף אותך לצדי מאשר את רוב האנשים שאני מכיר", אומר אולמרט לחברו), אבל בעיקר היא קצרה, קלה להבנה, וניתן להדפיס אותה בגופן גדול מבלי שתתפוס יותר מעמוד אחד בעיתון (ל"מעריב" יש הבוקר רק שברירי משפטים מהברכה).

במלים אחרות, את התמלול המלא הזה יכול כל קורא להשלים ולהבין תוך כדי המתנה לאוטובוס בדרך לעבודה, ולהשאיר את מלאכת קריאת העדות של מסר לאנשים שעתותיהם בידם, כמו, נניח, מרדכי ואנונו.

הפרוטוקולים של מסר מלווים הבוקר בתצלום חדש של האיש [גיא אסיאג], שצולם שלשום (ואולי יש כאן רמז למועד שבו התקבלו הפרוטוקולים במערכת). התצלום מצטרף ישירות לסדרה המפורסמת של תצלומי מסר העומד על אי תנועה, שפורסמה ב"הארץ" לפני חודשים מספר [מוטי קמחי]. בתצלום הנוכחי נראה מסר "בשובו הביתה מהמכולת", כפי שמתואר בכיתוב. כובע קש עם סרט חום לראשו, משקפי שמש עם מסגרת כסופה משווים לו מראה חייזרי מעט, גרבי ספורט עוטפים את שוקיו, חולצת T אפורה עם צווארון V, מכנסיים קצרים בצבע שחור, ביד שמאל הוא אוחז ברצועת כלבו עצום הממדים שמשתרך מאחוריו, מוסתר כמעט לחלוטין מעין המצלמה, וביד ימינו הוא מחזיק בשקית ניילון לבנה ובה כמה מוצרים, ביניהם מה שנראה כבקבוק גדול של מי פרייה. בחירותיו האופנתיות אולי אקלקטיות, אבל סגנון יש לאיש.

מי שמתעמק בפרוטוקולים מגלה שלהבדיל מחקירות ראש הממשלה, הפרוטוקולים אינם מלאים, אין  בהם דברי פתיחה וסיכום, והם אינם כוללים את שמותיהם של החוקרים. גידי וייץ, עיתונאי "הארץ", מפרסם הבוקר כמה משפטים מהחקירות של מסר. באופן מעניין, אין זהות גמורה בין המשפטים שמפרסם וייץ ב"הארץ" ובין הפרוטוקולים שמודפסים ב"ידיעות אחרונות", אם כי מדובר בנוסחי הבדלים קטנים ולא בסתירות עקרוניות. מה זה אומר על כל יתר הפרוטוקולים שקראנו השבוע? שגם אותם יש לקחת בעירבון מוגבל.

וייץ מחפה על המחסור בציטוטים מחקירת מסר בדברי פרשנות באשר למצבו של ראש הממשלה. הוא מגיע למסקנה, בדומה למסקנות שאליהן מגיע הבוקר מרדכי גילת בטורו ב"ישראל היום", כי למרות החקירה הנגדית של טלנסקי, מצבו של אולמרט נותר קשה ביותר. לקראת סוף הטקסט של וייץ, הוא מביא את מה שהוא עצמו מגדיר כ"סיפור המעניין ביותר בחקירה הנגדית המשמימה של טלנסקי". לדבריו, בעודו עומד מחוץ לבית-המשפט המחוזי בירושלים, ראה כי לצד מצחצח הנעליים האזורי עומד לא אחר ממרדכי ואנונו. לאחר שזה קלט שמבחינים בו והסתלק מהמקום, אמר מצחצח הנעליים לווייץ: "הוא לא עובד, כל היום מסתובב כאן".

בסיפור הזה כבר היינו

פרסום הברכה של אולמרט לטלנסקי והפרוטוקולים של מסר דוחקים לחלוטין את אירוע הטרקטור הדורסני מעמוד השער של "ידיעות אחרונות". אין לו אפילו זכר קל (אף כי יש מקום להפניה למוסף "זמנים מודרנים" ולידיעה על נחיתת המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב בישראל). האם מאס "ידיעות אחרונות" באירועים בטחוניים, שלא לומר "פיגועי תופת"? מובן שלא, אם כי הלאות ניכרת היום גם בעיתון שמקדיש לנושא את כותרת הראשית, "ישראל היום".

שוטרת עוצרת מלצלם בזירת הפיגוע, אתמול בירושלים (צילום: קובי גדעון)

בעיתון זה הכותרת הראשית קוראת: "החשש: גל של פיגועי דריסה". מי חושש? תושבי ישראל, כמובן, וירושלים בפרט. אבל לפי הכותרת שנותן העיתון לתצלומי יורי הדורס מאתמול, המופיעים אף הם בעמוד השער, עולה הרושם שהחשש מקנן גם בלבם של עורכי "ישראל היום". "עוד פיגוע, עוד גיבורים", נכתב שם מעל תצלומיהם של יקי עשהאל ואמל גאנם. בקצב החיים המטורף של ימינו, שני פיגועים מאותו הסוג, וכבר מרגישים תחושה של מיצוי.

טובעים ברכילות

בשבוע שעבר הובא לסיומו (כך לפי מראה עיניים; לא התקבלה כל הודעה רשמית בעניין), המדור "טובעים במדיה", שפתח בימים א'-ד' את המוסף היומי של עיתון "גלובס". המדור סיפק מדי פעם אכסניה לסקירה וביקורת על אמצעי התקשורת, כפי שניתן להבין משמו. עם כותביו נמנה גם דרור פויר, שנהג לנצל את הבמה כדי להצליף בעיתונים הישראליים על ימין ועל שמאל בעוון צעקנותם, הטבלואידיזציה העוברת עליהם וכניעתם ההולכת וגוברת ל"תכתיבי השוק".

במדור האחרון שכתב, ב-14 ביולי, התלונן על הכותרות שהעניקו ב"ידיעות אחרונות" לתצלומים החדשים/ישנים של רון ארד, כותרות שלדברי פויר עושות שימוש ב"שפת מדורי הרכילות ועמודי החברה". "זה פשוט דוחה", כתב פויר, והוסיף כי "כל יום בעיתונים שלנו דוחה יותר מקודמו".

המדור, כאמור, לא מופיע עוד בעיתון. הוא הוחלף בשבוע שעבר, יומיים לאחר הטור האחרון של פויר, במדור רכילות (או עמוד חברה, אם תרצו), שנקרא "השיחה" ונכתב על-ידי רונית מטיאס. אתמול דווח בו בין היתר כי הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, כיום מנכ"ל של חברה מסחרית, "בילה בשמש באירוע נהיגה". מתחת לסיפורי הרכילות, תצלומים של ידועני עסקים שונים מאירועים יחצניים שבהם בילו. מסקרן לדעת מה היה פויר כותב במדור "טובעים במדיה" על מהלך שבו עיתון מחליף מדור ביקורת תקשורת במדור רכילות.

לקצץ את לשונו

בכל העיתונים מדווח הבוקר על הצעת החוק החדשה של ח"כ גלעד ארדן, שעלולה להגביל באופן קשה את חופש הביטוי וחופש העיתונות. הצעתו של ארדן מרחיבה מאוד את חוק איסור לשון הרע, מגדילה את גובה הפיצוי שניתן לקבוע גם ללא הוכחת נזק, ומאפשרת להוציא צווי מניעה נגד פרסומים ביקורתיים. ב"ידיעות אחרונות" ההתייחסות היא לא בידיעה חדשותית, אלא במאמר שכותב ירון לונדון למדור הדעות של העיתון, תחת הכותרת "אם יתקבל החוק, רשימה זו לא תודפס".

לדברי לונדון, העילה לפסילה היא פסקה שהוא כולל ברשימה ובה נכתב: "כנראה שהצעתו של ארדן קשורה לעובדה שלא מכבר ראה את עצמו נפגע מרשימה על אודותיו שהתפרסמה בעיתון אחר. ברשימה נטען כי היה עליו להדיר את עצמו מישיבה של ועדת הכלכלה, אשר דנה בסוגיה הנוגעת בעקיפין לרעייתו". ולונדון מסכם באופן חד-משמעי: "אם ארדן רוצה לחסל את העיתונות, הוא מצא דרך לעשות זאת".

ח"כ גלעד ארדן (צילום: מיכל פתאל)

"הארץ" מדווח על החוק של ארדן ללא אזכור החשד לאינטרס אישי [שחר אילן], ואילו ב"ישראל היום" מביא גדעון אלון, כתב העיתון בכנסת, את תגובתו של ארדן להאשמה בדבר מניע אישי: "אין כל קשר בין תביעת לשון הרע שהגיש לבין יוזמת החקיקה הזו. 'אני עובד על הצעת החוק הזו חצי שנה', אמר ארדן". גם באוזני כתב "מעריב" [לי-אור אברבך] מכחיש ארדן כל קשר למניע אישי: "החוק יחול רק אחרי כניסתו לתוקף, לכן הוא לא קשור לתביעה שלי".

ומהו המניע האישי? ידיעה שפורסמה ב"גלובס" [לילך ויסמן] ולפיה קיים חשש לניגוד עניינים בין כהונתו של ארדן בראשות ועדת הכלכלה של הכנסת ובין העובדה שרעייתו מייחצנת את מע"צ, שדיונים בענייניה התקיימו בוועדה. הדיווח המעניין ביותר על הפרשה מופיע, כמובן, בעיתון "גלובס" עצמו [לילך ויסמן].

הכותרת לוחמנית: "ח"כ ארדן נלחם בעיתונים: יעלה הצעת חוק המרחיבה את חוק לשון הרע ללא הוכחת נזק", וכבר בתחילת הטקסט מופיעה פליטת קולמוס פרוידיאנית כשנכתב כי לפי הצעת החוק, "יוכל בית-המשפט להוציא צו שימנע פרסום מראש בטענה כי קיימת פגיעה בחופש הביטוי". הכוונה היא כמובן לפגיעה בשם הטוב.

מה שמוזר יותר הוא האופן שבו משתלב בידיעה הגילוי הנאות על היחסים בין "גלובס" לארדן. מדובר במשפט שמתחבא בפתח הפסקה הרביעית של הידיעה: "ארדן הגיש באחרונה תביעת דיבה נגד 'גלובס' לאחר שפורסם כי רעייתו, שלומית שור, מייחצנת את מע"צ, גוף שכמה מענייניו נדונו בוועדת הכלכלה שבראשותו". נראה כי משפט זה נוסף לידיעה לאחר השלמתה. הוא אינו קשור לא למשפט שלפניו ולא לזה שמופיע מיד אחריו, באותה פסקה, ומתחיל במלים "עוד נכתב בהסבר להצעת החוק". לו היה מופיע בסוף הטקסט היה הקורא יוצא נשכר – גם מקבל את הגילוי הנאות בהבלטה, וגם זוכה לקרוא ידיעה בעלת רצף הגיוני יותר.

"גלובס", כעיתונים אחרים המטפלים בעניין הבוקר, נוקט עמדה חד-משמעית נגד החוק. הוא מזכיר "גורם בכנסת" שמספק את הציטוט המעט סתום: "אחרי הדברים אי-אפשר יהיה להוציא עיתון בישראל"; אחר-כך הוא נותן פתחון פה נרחב לח"כ שלי יחימוביץ', שאומרת: "מדובר בהצעת חוק מסוכנת שמטילה מגבלות חסרות תקדים על חופש הביטוי של העיתונים ומצרה את צעדיהם. יש לי תחושה שיש חברי-כנסת אשר אינם מסוגלים להבין שבתוקף תפקידם הציבורי הם יספגו ביקורת מדי פעם, והם משתמשים בכוח הפרלמנטרי שיש בידיהם כדי להיפרע מהעיתונים. אני קוראת לכל ח"כ שחופש הביטוי חשוב לו להצביע נגד ההצעה".

אגב, לפי הפרסום ב"מעריב", ארדן כבר מתחיל לסגת מעמדתו המקורית וטוען כי הוא שוקל לשנות את נוסח החוק "אם אשתכנע שיש בו פגיעה בחופש הביטוי".

ענייני תקשורת

יעל גאוני מדווחת בגלובס כי מו"ל "מעריב”, עופר נמרודי, ממשיך לחפש קונים לעיתונו. לפי הידיעה, "המגעים לרכישת 'מעריב' על-ידי המיליארדר לן בלבטניק מידי עופר נמרודי מוגדרים כמתקדמים ביותר".

שלמה שמיר מדווח ב"הארץ" כי ה"ניו-יורק טיימס" סירב לפרסם מאמר דעה שכתב המועמד הרפובליקאי לנשיאות, ג'ון מקיין בלי שיבוצעו בו שינויים. לפי הדיווח, המאמר כלל ביקורת על עמדותיו של אובמה בעניין עיראק.

אסף כרמל מדווח ב"הארץ" כי בין הדמויות המשתתפות בסרטון תמיכה באובמה, שיעלה לרשת בעוד כשלושה שבועות, גם מו"ל העיתון עמוס שוקן. הוא אף מביא ציטוט של שוקן, האומר: "אני מאמין למחויבות של אובמה לבטחון ישראל. אנחנו לא צריכים עוד ג'ורג' בוש בבית הלבן". האם היו נותנים למקיין לכתוב בעמוד המאמרים של העיתון?

כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לרדיו א-שמס, לרגל חמש שנים לקיומו [יונתן גור]. לפי הכתבה, התחנה זוכה לנתוני חשיפה בשיעור של 47% בקרב ערביי ישראל, והיא תחנת הרדיו האזורית היחידה בישראל שמחזיקה מחלקת חדשות עצמאית. "התפקיד שלנו הוא גישור בין כל המרכיבים של הזהות שלנו", אומר לעיתון סוהיל כראם, המנכ"ל. ואילו ברנרד טנוס, מנהל התוכניות של התחנה, טוען: "אנחנו יותר אובייקטיבים מהמדיה בעברית".