"האינטרנט הוא כלי התקשורת האובייקטיבי ביותר", קובע סקר חדש שנערך עבור האיגוד הישראלי ליחסי-ציבור ודוברות. את הסקר, מסוג אומניבוס (מדגם סטטיסטי של נשאלים מפולחים המגיבים לשאלות של לקוחות שונים בנושאים שונים), ערכה חברת מרקט-ווטש והשתתפו בו כ-500 גברים ונשים, דתיים, חרדים וחילונים משכבות סוציו-אקונומיות שונות, מן הסתם מדגם מייצג.
הנשאלים התבקשו לענות על השאלה: "איזה מכלי התקשורת נתפס בעיניך כהכי אובייקטיבי?". האפשרויות לתשובה הן: אינטרנט, טלוויזיה, רדיו, עיתון, בלוגרים, אף אחד מהם. אילו הייתי בין הנשאלים, לא הייתי מסוגל לענות לשאלה בשום דרך שתשקף את דעתי.
כדי להמחיש את הקושי, הייתי מעביר את השאלה לתחום מוצרי המאפה ומנסח אותה כך: "איזה מן המאפים נתפס בעיניך כמוזיקלי?". והתשובות לבחירה הן לחם, שקית לחמניות, מאפייה, קמח, לחם בולגרי.
טלוויזיה היא מדיום. אינטרנט הוא פלטפורמה שנושאת על גבה מדיומים שונים. אפשר לראות טלוויזיה ברשת האינטרנט, או לקרוא בה עיתון. באינטרנט אפשר לקרוא ולכתוב מה שרוצים, תוך האזנה לערוץ רדיו אינטרנטי. הייתי נתקע סופית לו הייתי מנסה להחליט מה יותר אובייקטיבי, "אינטרנט" או "בלוג". ייתכן שהייתי נאלץ להשיב: "רק המחשב שלי אובייקטיבי – ובתנאי שהוא כבוי".
בהנחה שאין בסקר כל כוונה לבדוק אובייקטיביות של מופע סטנד-אפ או של דיווחי תנועה, של סדרת ריאליטי או של אתרי פורנו, הייתי מציע לשואלים לתקן את ההגדרות, ולהבהיר כי מדובר בחדשות בלבד. לא במדיום, לא בכלי התקשורת – אלא בחדשות העוברות בהם. הייתי משער כי הכוונה היא לבדוק משהו בנוגע לקונטרסי חדשות בעיתון, בהשוואה למהדורות חדשות בטלוויזיה וברדיו ולאתרי חדשות באינטרנט ולבלוגים חדשותיים.
ועדיין אין ביכולתי להשיב לשאלון, שכן גם לאחר שיפור הניסוח נותר קושי אובייקטיבי. האם המדיום הוא הקובע את תכונותיו הערכיות של התוכן העובר בו? האם הקביעה כי תוכן הוא טוב, רע, משעמם, מעניין, מעשיר, רהוט, עילג, שימושי, מהימן, מופרך, תלויה במדיום שדרכו הוא מועבר?
אני מעלה בדמיוני ידיעת חדשות, מעניינת, די שימושית, ועם זאת עילגת במקצת ומהימנותה לא לגמרי מוכחת. האם מכאן ברור היכן היא מתפרסמת? בוודאי שלא. זו יכולה להיות ידיעה רדיופונית או טלוויזיונית, היא יכולה להתפרסם בבלוג חדשות גדול או בבלוג אישי קטן, באתר של עיתון או במהדורה המודפסת שלו, ואפילו בטוקבק לידיעה אחרת, או במסגרת סרט תיעודי. איך אוכל להשיב לשאלה על תכונות המדיום, גם אם אדע לחוות דעה ברורה על תכונותיה של הידיעה עצמה?
מעשה מניפולטיבי
ועדיין נותרת השאלה הגדולה, הסתומה, שאותה לא אוכל להבהיר במקומם של השואלים, ואף לא לתקנה בשמם: שאלת האובייקטיביות.
לא אוכל מפני שהאובייקטיביות כערך עיתונאי הלכה לעולמה לפני שנים. נכון יותר לומר, היא לא נולדה מעולם. אובייקטיביות הוא מושג עממי שלא היה ולא נברא. אין ידיעה אובייקטיבית כפי שאין עיתון אובייקטיבי וכפי שאין שופט אובייקטיבי. אובייקטיביות בדיווח לא תיתכן לעולם, ועל כן עצם החיבור בין "דיווח" ל"אובייקטיבי" כמוהו כהטעיה וכהולכת שולל.
בלשון העממית, אובייקטיביות היא הגדרה כוללנית ליושרה בדיווח. למתן כבוד ראוי לגרסה או לעמדה שאינה תואמת את השקפתו של המדווח. המושג הקרוב ביותר לאובייקטיביות שאפשר לשייך לעיתונות הוא "דיווח הוגן".
דן מרגלית, מימין, מתעמת עם ח"כ ג'מאל זחאלקה באולפן "ערב חדש", 31.12.09 (צילום: משידורי הטלוויזיה החינוכית)
העיתונות השמרנית ניסתה לזקק את הדיווח העיתונאי ולהפרידו מאישיותו של המדווח. לבנות נוסחה להרקת המציאות לתוך רצף של מלים מדויקות, ואפילו לנטרל כל יסוד של שיווק עצמי מתוך הסיפור (סנסציה). אלא שאובייקטיביות טהורה היא ערך שאינו ניתן למימוש – ואילו היה ניתן, היה טעמו תפל כטעם המים המזוקקים שאיש אינו מסוגל ללגום.
עם השנים התפתחו בעיתונות זרמים שביטאו גישה ביקורתית ואף בוז כלפי האסכולה הכאילו-אובייקטיבית, בטענה שאובייקטיביות לא תיתכן לעולם, כי ידיעה, ולו הטהורה ביותר, היא מעצם הגדרתה מעשה מניפולטיבי. ועל כן הטענה של עיתון או עיתונאי לאובייקטיביות היא טענה מתחסדת, מיופייפת ושקרית. הזרם הניו-ג'ורנליסטי, שקם נגד העיתונות השמרנית, התריס כלפיה: בואו נפסיק להעמיד פנים שאין מאחורי הטקסט, ולו הנקי ביותר, כותב אנושי בעל עמדות, השקפות, אמונות, חולשות ויצרים. ואם כך, למה לא לשלוף במפגיע את העיתונאי שמאחורי הקלעים ולהעלות אותו אל מרכז הבמה. הטוהר, לפי גישה זו, ייווצר דווקא בחוסר היומרה. מה שהקורא מקבל מן העיתונאי החדש זה בדיוק אותו עצמו.
אחת מתוצאות הוויכוח הזה היא שהעיתונות השמרנית – הכאילו אובייקטיבית – מזוהה כימין (רפובליקאי, נִצי), בעוד שהעיתונות החדשה נתפסת כשמאל. לא בכדי נתפסת כאן האגודה לזכות הציבור לדעת (ישראל-מדיה-ווטש) הנאבקת בעיוות תמונת המציאות, לדעתה, על-ידי התקשורת "השמאלנית", כגוף ימני.
המטרה לחתור לאמת
מעניין היה לקרוא את תגובת האגודה לאופן התנהלותו של דן מרגלית בראיון הנזפני שקיים עם ח"כ ג'מאל זחאלקה, בעקבות דבריו הבוטים בראיון ("שר הביטחון שומע מוזיקה קלאסית והורג ילדים").
יו"ר האגודה פרופ’ אלי פולק, הנתפס כאיש ימין, כתב למנכ"לית הטלוויזיה החינוכית ולשר החינוך כי "מרגלית איבד את עשתונותיו ומקצועיותו העיתונאית. הוא הביע את דעתו הפרטית והאישית על המרואיין, כינה אותו בכינויים פוגעניים, וכל זה בניגוד ידוע לכללי האתיקה העיתונאית".
ובאתר האגודה נכתב: "לאור פניות שנעשו אלינו על-ידי חלק מהחברים בנושא, אנו מבקשים להבהיר כי האגודה לזכות הציבור לדעת אינה תוקפת לא משמאל ולא מימין, אלא עוסקת באתיקה והגינות תקשורתית. במקרה זה, התנהלותו של מר מרגלית היתה לא אתית ולא מקצועית – הוא הביע דעה אישית וכינה בכינויים את המרואיין. אנו מצירים על כך אם חלק ממכותבינו אינם מסכימים עם עמדת האגודה. אולם לראייתנו, המטרה לחתור לאמת ולהביא לצופים את עמדתו האנטי-ציונית האמיתית של ח"כ זחאלקה, חשובה ככל שתהיה, אינה מקדשת את האמצעים".
זו גישה מעניינת. דווקא מפני שמשמעותה היא כי לימין חשוב יותר להיראות כ"אובייקטיבי" מאשר להיתפס כצודק. למעשה, הימין השמרני מבקש לומר משהו מתוחכם יותר: אנחנו גם אובייקטיבים (ולכן מגנים את דן מרגלית) וגם צודקים (בבוז שאנו רוחשים לזחאלקה ולדבריו). השמאל, במשתמע, הוא מוטה מראש דווקא מפני שאינו צודק. לדן מרגלית (מרכז) אסור להתנהג כשמאלני. עליו להישאר אובייקטיבי כדי שהצדק הימני יתגלה במלוא הדרו.
מן הסתם
ומתגובתה המפתיעה של מדיה-ווטש, בחזרה לסקר של מרקט-ווטש.
אין צורך במקרה זה לחפש בסקר פגמים או טעויות בניתוח הנתונים. טבלאות הפילוח הדקדקניות שצורפו לשאלון הן בלאו הכי חסרות ערך. העובדה שאין בסקר הזה אף נקודת משען ברורה לכל הנשאלים אינה מאפשרת למשיבים לבטא את עצמם כראוי, גם אם יש להם דעה בנושא.
התוצאות נכונות, מן הסתם, מבחינה מתימטית, אבל חסרות משמעות מכל בחינה אחרת, לא פחות מן השאלות. 40% בחרו באינטרנט כ"הכי אובייקטיבי", שזו כמובן שטות גמורה. וכך גם הבחירות במורד הדירוג: הטלוויזיה, הרדיו, העיתון, הבלוגרים (2.2% בלבד). מיהו האינטרנט האובייקטיבי, מול הבלוגרים שאינם אובייקטיבים?
גם השאלה השנייה לא הניבה תוצאות מאירות עיניים. 68.8% מהנשאלים סבורים כי כלי התקשורת מושפעים פוליטית. שני שלישים מהחרדים סבורים שהתקשורת מושפעת פוליטית, לעומת כשליש מהנשאלים החילונים שסבורים כך.
אין טעם להמשיך להתפלפל כאן בסוגיה מה פירוש "מושפעים פוליטית". אפשר, במקרה זה, רק לסיים בשאלה: בשביל זה צריך סקר?