אנשים בכירים בליכוד, המתנגדים לתוכנית ההינתקות של אריאל שרון, תהו בשבועיים האחרונים עד כמה היתה התקשורת הישראלית ממררת את חייו לו, בנסיבות הקיימות, היה מחליט לא על נסיגה מרצועת עזה אלא על סיפוח מעלה-אדומים. רצו לומר, התקשורת מתעלמת מעננת החשדות הפליליים המרחפת מעל ראשו של שרון, ואינה כופרת בסמכותו המוסרית לקבל במצב זה הכרעות לאומיות גורליות, ובכך מוכיחה את הטענה ש"התקשורת שמאלנית" ומוטה בדיווחיה ובעמדותיה.

התהייה במקומה ואין עליה תשובה משכנעת. העיתונות, מודפסת ואלקטרונית, עברה לסדר-היום על ההמלצה החמורה של פרקליטת המדינה להעמיד את שרון לדין על עבירות שוחד והפרת אמונים בגין המעורבות המיוחסת לו בעסקיו של הקבלן דוד אפל. היא אמנם דיווחה בהבלטה על טיוטת כתב-האישום שניסחה ארבל ועל ההתפתחויות שנבעו מכך, אבל את תפקידה השני - לגרות את הציבור לחשיבה, להציב לפניו דגם של התנהגות נאותה המצופה מראש הממשלה - היא הזניחה לחלוטין. העיתונאים, ברובם, נסחפו במהלך המדיני שחולל שרון, ובספין התקשורתי שיצרו עוזריו, והשכיחו את ממצאיה של חקירת המשטרה ואת המסקנה שהסיקה ממנה פרקליטת המדינה - שיש להעמיד את ראש הממשלה לדין.

העיתונות התמסרה בקלות לטיעון שכל עוד לא הכריע היועץ המשפטי לממשלה בתיק, רשאי שרון להוסיף ולנהל את ענייני המדינה ללא מגבלה, ושכך ראוי לנהוג גם נוכח התיקים הנוספים הממתינים לו מעבר לפינה. זו עמדה נכונה במישור הפורמלי, אבל האם כך היתה התקשורת נוהגת לו שרון היה מחליט, בתקופה זו, על סיפוח שטחים? האם העיתונות, ברובה, לא היתה מרעישה שמים וארץ בנימוק שראש הממשלה איבד את מעמדו המוסרי לקבל החלטות הרות תוצאות, כל עוד לא בוררו עד תום החשדות והאישומים התלויים נגדו?

גם האופן שבו סיקרה התקשורת בשבועיים האחרונים את מהלכיו של ראש הממשלה, החל מביקורו בוושינגטון, שבו החליף מכתבים והצהרות עם הנשיא בוש על תוכנית ההינתקות ומשמעותה, דרך צעדיו הפוליטיים להשגת רוב בממשלה, ועד למערכה שניהל למען תתקבל עמדתו במשאל - יצר עילה לטענה על הטיה, גם אם בלתי מודעת. התקשורת חיבקה את שרון על תוכנית ההינתקות, לא הציגה מספיק את פרצותיה וחולשותיה, ותארה במונחים של הישג מופלג את סיכומיו עם הנשיא בוש.

אין הסבר להיסחפותם של רוב העיתונאים אחר תוכנית ההינתקות לבד מהטייתם האידיאולוגית. בכך שיחקה העיתונות לידיהם של מבקריה, הטוענים שהיא "שמאלנית" ושעמדותיה האידיאולוגיות קובעות את גישתה המקצועית.

זהו הגיליון ה-50 של "העין השביעית". בינואר 96’, בגיליון הראשון, הבענו תקווה שכתב-העת יהיה מקום מפגש מעניין בין עיתונאים לבין עצמם ובינם לבין מושאי סיקורם. המאמץ הזה יימשך גם להבא.

גיליון 50, מאי 2004