כך בוודאי הרגיש קופאי החניון ההמום כשהתבונן בפועלים המתקינים את האוטומט שיחתים כרטיס לנכנסים, מציבים את השלט הדיגיטלי שיכוון את הנהגים לחניה פנויה ומכיילים את מכונת התשלום שתיתן עודף ולא תגנוב מהקופה.

"שמכונות ינהלו חניון? הם השתגעו? הרי הם פועלים נגד עצמם!", ספק העובד המסור כפיו ותלה מבטו בשמים. "ריבונו של עולם, איך אפשר לנהל חניון בלי מגע אישי עם הלקוחות? בלי ויכוח, בלי פטפוט ובלי 'איך מגיעים מכאן ל...'. ומה יעשה המכשיר החדש כשייתקע בלי עודף? יגיד לנהג שמבקש לחנות, 'מצטער, אין לי עודף ממאה'? או אולי יציע לו להמתין רגע בצד, או יגלגל את עצמו לפיצוצייה שממול וישאל אם יש שם למישהו לפרוט מאייה?

"אם לא אותי", פנה המועמד לפיטורים בטרוניה למעסיקיו, "תביאו לקופות אפילו קופים... רק לא רובוטים. המכונות האלה עוד יהרסו את המקצוע. אתם עוד תתחננו שאחזור".

לא ידוע אם מישהו – אדם או מכונה – טרח להשיב לשוער הקשיש על ההסתייגויות הנכבדות שהעלה, אבל יום אחד נסגר אשנב הקופה, והעובד הוותיק נעלם כלא היה. המכונות לקחו את העניינים לידיים, ולמרות הנבואות השחורות, הן לעולם לא התבלבלו בעודף.

עוד מקצוע שאי-אפשר בלעדיו נמוג בקול דממה דקה.

המחשב מתבקש לענות על השאלות הקלות הבאות

הטקסט הקצר הזה נכתב על-ידי אדם. על-ידי, ולא על-ידי מכונה, תוכנה או אלגוריתם. למרות הקצב המהיר של התפתחות המחשוב, הרגע שבו יצליח מחשב לכתוב טקסט כזה עדיין רחוק – ורחוק מלהדאיג. למרות יכולת החישוב הלא תיאמן שיש למחשבים של היום, הם עדיין רפי שכל ונטולי אישיות כשהיו.

תוכנות האבטחה מפני דואר זבל ממחישות זאת: כדי לוודא שאני בנאדם ולא רובוט ספאם, הן דורשות ממני להתבונן בצורות גרפיות מעוותות, מטושטשות בשוליהן, ולזהות בהן אותיות ומספרים. אם אזהה בהצלחה, אוכיח את אנושיותי. הנה מתברר כי מה שתלמיד כיתה א' קולט בן רגע, מחשב של מאה ג'יגה לא יקלוט לעולם. ואם כך, איך יוכל מחשב-על בן זמננו לחבר ולנסח סיפור קטנטן כמו זה שלמעלה, על קופאי החניונים המיותר?

לכתיבה יש כללים, אבל נחמד ולפעמים אף רצוי להתעלל בהם. כתיבה אינה משחק שח, וכדי לבנות טקסט אנושי ולפענח טקסט אנושי נדרש דמיון אנושי ולא אלגוריתמי. נדרשות גם יכולת הפשטה, יכולת לבנות הקשרים ויכולת להוציא דברים מהקשרם. נדרש גם כמובן ידע תרבותי, חווייתי ואינטואיטיבי, מאגר של מידע – על אודות סוגי כאבים או סוגי ריחות – כמו גם אינספור מושגים, סמלים ואסוציאציות, זכרונות וחוויות, שיכולים לייצר תקשורת אנושית ביני ובין בני הקבוצה שלי. ייתכן ששומר החניון ילך הביתה כשיגיעו המכונות החדשות, אבל אני – וממשיכי – מתכוונים להישאר.

אני רחוק מלהבין בבניית אלגוריתמים, ובכל זאת אשמח להציג בפני הרובוטים שמבקשים לעשות עיתונות במקומנו כמה שאלות על אודות הטקסט הפשוט שלמעלה. מעין בחינה בהבנת הנקרא, שאפילו לא הייתי טורח לתת למי שהולך לכתוב עבורי או לערוך למעני טקסטים עיתונאיים די בסיסיים, ובתנאי שהוא אנושי וסיים תיכון.

המחשב מתבקש לענות על השאלות הקלות הבאות:

1. מי המום, הקופאי או החניון?

2. "קופאי החניון", "השוער הקשיש", "העובד המסור", "המועמד לפיטורים" – בכמה דמויות מדובר?

3. מה משמעות המשפט "תביאו לקופות אפילו קופים"?

4. מי הם ה"פועלים נגד עצמם" – הפועלים המתקינים את האוטומט?

5. מה אפשר לגנוב מהקופה – בננה? מטבעות?

6. פרש את הפועל "לגנוב". מה רע בגניבה?

7. מה זה "תלה מבטו בשמים"? איך תולים מבט?

8. מכונה יכול לגנוב עודף? לשם מה? איך?

9. מי זה "אתם" ב"אתם עוד תתחננו"? מי זה "הם" ב"הם השתגעו"?

10. פרש את הצירוף "נמוג בקול דממה דקה"?

11. מכונת תשלום מגלגלת עצמה לפיצוצייה ומבקשת מן המוכר לפרוט לה שטר – אפשרי? נחוץ? מיותר? טיפשי? מצחיק?

12. מה פירוש "לפרוט מאייה"? לאיזו מטרה הצירוף משמש בהקשר לטקסט הזה?

13. מה מרגיש קופאי החניון?

רק לצורך המחשה של מגבלת המכונה להפנים רוח טקסט (ולא רק להריקו משפה לשפה באופן מכני) השתמשתי בשירותי google translate כדי לתרגמו לאנגלית (בתוך שנייה אחת). אפשר כמובן להתפעל מכך שיש בטקסט המתורגם כמה משפטים קוהרנטיים כשלעצמם, ואפילו משפטים הגיוניים בהקשר לטקסט הזה, אבל ניכר במכונה שאין לה מושג מה היא מתרגמת, והטעויות בהבנת הסצינה מזעזעות. המאפיין העיקרי את מעידותיה, מלבד אוצר המלים המוגבל (דבר שניתן לתיקון), הוא העדר מוחלט של יכולת לראות בטקסט מכלול המבטא רעיון מופשט, אנושי בעליל.

כדי לכתוב טקסט קטן כזה ייזקק המחשב לבקיאות בתולדות האדם, בחוויה האנושית, בדרכי ביטוי מילולי לרגש, במחשבה פתלתלה ואירונית. המחשב יצטרך לגלות מיומנות בחריגה ממבני טקסט שגורים, אף שהוא מסוגל ללמוד רק יצירה בתבניות. דווקא ככל שנדמה שזה הולך ומתקרב, מתברר עד כמה הרגע שבו המכונה תחליף את האדם הכותב עדיין רחוק.

כתבי הספורט עלולים להיעלב

רובי אלן הוא יזם אינטרנטי המפעיל אתרים המדווחים על נתונים וסטטיסטיקות מתחרויות ספורט ומעבדים אותם. הוא מציע למשתמשיו להזין את הנתונים לתוך תבניות באתר שלו, וכך ליהנות מתצוגות על-פי חתכים, כל אחד לפי העדפותיו.

ב-23.3.10 הכריז אלן כי הוא עומד להפעיל כבר בקיץ הקרוב מערכת שתעבד באופן אוטומטי תוכן ספורטיבי לכלל ידיעות חדשותיות. המערכת מבוססת על אלגוריתמים שמפתחים עבורו במעבדה לאינטליגנציית מידע באוניברסיטת נורתווסטרן, שיקגו. האלגוריתם שעליו מבוססת המערכת מכונה בשם שעלול להעליב כמה כתבי ספורט: StatsMonkey. אין ברירה אלא לתרגמו לעברית כ"קוף הנתונים", לתשומת לבו של הקוף שלנו.

אלן מספר כי לצורך הפרויקט זיהו ופיתחו 21 סוגי סיפורי ספורט שניתן להעבירם לכתיבה אוטומטית על בסיס הנתונים. המחשב סורק את הנתונים ומתרגם אותם לפעולות מילוליות על ציר נראטיבי. משהו כמו: "כבר בדקה השלישית השתלט X על כדור חוזר, פרץ לבדו והטיס את הכדור לחיבורים 1:0. בדקה ה-15 הגיבו הכחולים, לאחר ש-Y הוכשל ברחבה. את בעיטת העונשין ביצע בלי להתבלבל Z, וקבע 1:1...".

את הצבע ההכרחי מספק מאגר דימויים כמו "ניצחון סוחף", "כישלון מוחץ", "מאבק צמוד", "חזרה מהפסד", שהמחשב יוכל לקשור לקבוצות או ליחידים כך שיורכב מהן סיפור חדשותי. הפרויקט יציע מבחר של סגנונות ו"קולות" שיציגו במלים ובמספרים את תיאורי המשחקים, מה שיאפשר לקוראים לבחור בין סתמי למתלהב, למתוחכם, לפי טעמם. והכל יוגש ארוז ומעומד עם כותרת, תמונות, כיתובים וכותרות משנה.

המערכת האוטומטית תהיה תלויה באיכות ההזנה של הנתונים המספריים. את הנתונים הללו יכולים להעביר משקיפים, וניתן להסתמך אפילו על דו"חות השיפוט. המערכת תעבד את הנתונים במינימום זמן ואמצעים, מה שיאפשר כיסוי מהיר ופרטני של ליגות מקומיות וליגות של מכללות ואוניברסיטאות בעלות נמוכה עד אפסית.

וזו רק תחילת הדרך. הספורט הוא אכן תחום נוח במיוחד כדי להתחיל ממנו: שפע הנתונים המספריים, הסגנון המובהק, הציר הנראטיבי הברור והנקודות המובהקות של התפתחות הדרמה (ציר זמן ליניארי). את הניסיון שייצבר בספורט ניתן יהיה ליישם גם בתחומי חדשות אחרים, מורכבים יותר, כמו החדשות מן הבורסות ושוקי ההון, שהמידע שמובא מהם מבוסס על נתונים מספריים, מגמות עלייה וירידה שקל להמירן בדימויי רתיחה וצינה, קריסה וזינוק.

גם תחום מזג האוויר נראה כשדה פעולה מבטיח: אפשר יהיה לתרגם את כל המטאורולוגיה לסיפורי סערה ורגעי חסד, עם כל הנגזרות הנדרשות: להישאר בבית, להצטייד, לצאת לטיולים. גם כאן אפשר יהיה לחדור לרמה האזורית ביותר, הנקודתית ממש: התחזית להיום מנקודת ראותה של מזכרת-בתיה, כולל מפת העננים שממש מעל הראש.

ואם כך, למה לא לעבד דיווחים המבוססים על שידורי האמבולנסים ומשטרת התנועה ודיווחי פלילים מיומן המשטרה לכלל סיפורי כרוניקה (עד כמה מסובך יהיה לפתח אלגוריתם שישתמש באוצר הדימויים של הדס שטייף?), וכמובן להשתמש במצלמות קבועות באולמות אירועים כדי לייצר כרוניקת רכילות על-פי נוכחותם של ידוענים באירוע, וכל זה, למעט הזיהוי עצמו, ללא מגע יד אדם.

אם האלגוריתמים החדשים יהיו זמינים לעיתונים ולתחנות טלוויזיה קטנות, למה לא ישתמשו בהם משרדי היחצנות והדוברות, שיוכלו לייצר ישירות את הקומוניקט לקידום המוצר שלהם כסדרה של ידיעות כרוניקה בסגנון עיתונאי, מוכנות לעימוד, בכל גודל, טעם, צבע ורמה (כולל התאמה לעיצובו של כל אחד מעיתוני או אתרי היעד)?

ומאגר הכותרות: אם אתם מחפשים באתרי אינטרנט שמות לילדים שהולכים להיוולד, תוכלו למצוא גם כותרת לסיפור שלכם. הזינו את הסיפור למחשב ותקבלו רשימת כותרות שימושיות: אוטובוס המוות, דם בספסל האחורי, זעקתה של אם, איפה הילדים שלי? איפה משטרה? מחתונה להלוויה... וכמובן רשימה אינסופית של משחקי מלים לכל עת, כמו זה, המגושם, שהופיע בספורט "ידיעות אחרונות", לאחר ההפסד של מכבי לבלגרד: "אפטר פרטי(זן)".

חיסכון אדיר בכסף

כריסטיאן המונד, מנהל שותף במעבדה לאינטליגנציה של המידע, משתדל להוריד פרופיל, אולי כדי לא להבהיל את התקשורת: המערכת הממוחשבת שהגה הצוות שלו תשמש נקודות מוצא לעיתונאי, או כלי עזר, ולא תבוא במקומו. היא תסייע בידו לאתר מידע ראשוני ותציע לו תפריטים לבחירה לפי צרכיו.

וכדי בכל זאת להבהיל את העיתונות – ולמען הדיוק, לזעזע את מגישי החדשות – מציע המונד אב-טיפוס למערכת שביכולתה ליצור מופע אקטואליה טלוויזיוני. אווטארים (כרגע, דמויות מצוירות) מיועדים להחליף את מגישי החדשות האנושיים. האווטאר הוא בן זוגה הטבעי של הידיעה האוטומטית. בשניהם יש שלד מתימטי, את שניהם אפשר להלביש בעור ובביגוד לפי הטעם והצורך, ושניהם יכולים לבצע פעולות המחקות את אלו של המתחרה האנושי – אם כי לעולם להישאר זרים לעולמו.

האווטארים יגישו בידור, רכילות ואפילו חדשות. יתרונם העצום הוא שאפשר להתאימם לכל קהל. אין להם דרישות שכר מופרזות, הם יציבים, נטולי קפריזות, לא מתעייפים לעולם, לא יוצאים לחופש לאסוף את עצמם, וכשהם בעבודה, הם תמיד קורקטיים, צייתניים ונטולי מצבי רוח.

חיסכון אדיר בכסף – זה היה מאז ומתמיד הפיתוי הגדול להשתמש במכונות כדי להחליף אנשים. מי שירכוש מערכת אוטומטית לייצור חדשות יוכל לחסוך בבניית אולפן ובהעסקת בני-אדם. המערכת תזהה חומרי חדשות, תלקט חומרים ויזואליים ממאגרי חדשות ותכתוב את דברי הקריינות, הפתיחים, תמצית המידע.

אתר הפרויקט מציג קטע וידיאו ובו גבר ואשה מצוירים מגישים ביקורת על סרט חדש (הגבר בעד, האשה נגד). הביקורת מבוססת על ציטוטים שנאספו אוטומטית ממאמרי ביקורת באתרי תוכן גולשים. קצת חצצי, אבל מדגים בהחלט את האפשרויות.

האם מהפכת החדשות האוטומטיות תהיה קשה יותר לעיכול ממהפכת החניונים האוטומטיים? אני לא בטוח. מה שיפה במין האנושי הוא יכולת ההסתגלות שלו. שנים קראנו דיווחי חדשות מקרטעים וקיללנו את הכתב. עכשיו, כשנראה בשורת הקרדיט את המלים "נכתב על-ידי מכונה", נקלל את המכונה.

ההתענגות על טמטומה של המכונה

כפי שהיה, כך יהיה. אחרי שהאדם יביית את המכונה, הוא ירתום אותה לעגלה ויצליף על גבה. העיתונות תיפטר מן הטרטור שבייצור הכרוניקה הבסיסית, כפי שנווט המטוס פטור מלחשב בסרגליו בכל יום מחדש את מיקומו; שהמחשבים יזיעו. המכונות החדשות ישחררו את כתבי החדשות ועורכיהם מעבודות השגרה ויאפשרו להם להתרכז בסיפורים שמצריכים התערבות אנושית.

כריס המונד מהאינפו-לאב מבטיח שכל אלה יהיו רק כלים שיינתנו בידיו של העיתונאי כדי לאפשר לו לעסוק בדברים החשובים, שעליהם יוכל לחתום בגאווה את שמו. זה נשמע טוב, אלא אם המונד מנסה להרדים אותנו כדי שמישהו מבית סוקולוב לא ייצא לשיקגו לשרוף לו את המעבדה.

כשהאוטומטים ישגשגו, הכתיבה העיתונאית תצטרך להשתנות. מותר האדם הוא בכתיבה התיאורית, החווייתית, בכתיבה ההגותית, בביקורת החדש, בניסוחים המעודנים. הכותב יצטרך להעשיר את לשונו, להיות רגיש וקשוב, בהיר ומדויק. להיזהר ממטפורות שחוקות ולברוח רחוק ככל שיוכל מרשימת הקלישאות. להפתיע, להיות לא צפוי.

ובמה יעסקו המעבדות של נורתווסטרן אחרי שיצליחו ללמד את המחשב לכתוב ידיעה? להיות בעל דעה? ליזום כתבות? לזהות סיפורים במערכת הציבורית? להפעיל מקורות? להיות מתוחכם? שנון? לספר בדיחות? אני לא מודאג. הרי מחשבים כבר כתבו שירה ונשארו מטומטמים כשהיו, ושום משורר שאני מכיר לא איבד אפילו קלוריה אחת של השראה בגללם.

אם המחשב ישרוף חלקות מסוימות בתחום ההומור והשנינה, הרי שהן צפויות ונדושות וראויות להישרף כבר עכשיו. אנחנו, האנושיים, נוכל תמיד להתרחק מן האוטומט ולקבוע: מה שממוחשב לא מצחיק. ואם זה מצחיק הרי זה מִחזור של עבודת אדם. את הפרובוקציה והאירוניה, ואת ההתענגות על טמטומה של המכונה – את כל זה אפילה מכשירים הצנוניים שיש להם מעבדים של מיליון טרה לא יצליחו לקחת לנו לעולם.