החודש יתפרסם מדד הדמוקרטיה לשנת 2006, המוצג מדי שנה על־ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה. הוא כולל, בין השאר, את הממצא הבא: התקשורת תופסת את המקום השני בסולם הרשויות שלדעת הציבור שומרות באופן הטוב ביותר על הדמוקרטיה. היא נחשבת ליעילה בתחום זה יותר מהכנסת ומראש הממשלה, ורק בית־המשפט העליון עולה עליה. כן מלמד המדד שישראל תופסת את המקום הראשון בעולם בצריכת חדשות: קרוב ל־90% מהציבור מדווחים שהם מתעדכנים על ההתרחשויות הפוליטיות באמצעות כלי התקשורת מדי יום או כמה פעמים בשבוע. ועוד ממצא מקופל בספר המחקר: ישראל נמנית עם קבוצת המדינות שבהן מתקיים חופש עיתונות. שלושת הנתונים האלה אינם חד־פעמיים: גם בשנים קודמות לימדו מדדי הדמוקרטיה שבישראל יש עיתונות חופשית ושחי בה ציבור הרעב לתקשורת, ניזון ממנה כדי לגבש לעצמו תמונה על המתרחש, ותופס אותה כאמצעי חשוב להבטחת האופי הדמוקרטי של המדינה.

עם זאת, התקשורת הישראלית סובלת מדימוי נמוך של אמינותה. המחקר האחרון של מכון הרצוג לתקשורת וחברה, המשרטט את מדד אמון הציבור בתקשורת, מציג תמונה מדאיגה: רק 27.1% מהנשאלים סבורים שהתקשורת הוגנת תמיד או לעתים קרובות; השאר גורסים שהיא הוגנת רק לפעמים, לעתים רחוקות או בכלל לא. רק 23.9% מאמינים שהיא מדייקת תמיד או לעתים קרובות – השאר נותנים לה ציונים שליליים בתחום זה. רק 31.6% קובעים שהיא אמינה תמיד או לעתים קרובות. כל השאר מוצאים שהיא אמינה רק לפעמים, לעתים רחוקות או בכלל לא. גם הממצא הזה אינו חדש: במדד הדמוקרטיה לשנת 2003 נמצא שאמון הציבור בתקשורת נמוך: הציבור מתייחס באמון הרבה יותר גדול לצה"ל, לבית־המשפט העליון, לנשיא המדינה, למשטרה, לפרקליטות המדינה ואפילו לממשלה, לראשה ולהסתדרות. רק הרבנות הראשית והמפלגות נחותות מהתקשורת במידת האמון שרוחש להן הציבור. יתרה מכך, העיתונאים עצמם מאששים את אבחנת הציבור: בסקר שנערך לפני שנה עבור "העין השביעית" הסכימו רובם שהדיווח החדשותי מלא בטעויות עובדתיות וברשלנות.

תמונת מצב דומה חושפים מחקרים אמריקאיים: סקר שנערך לפני כמה חודשים על־ידי מרכז המחקר "פיו" מצא ש־45% מתושבי ארה"ב אינם מאמינים כלל (או מאמינים מעט מאוד) למה שהם קוראים בעיתונים היומיים. "הניו־יורק טיימס" הזדרז להסיק מסקנות: אף שמידת האמון של קוראיו בו גבוהה מהממוצע (21% מהם מאמינים בכל, או ברוב, המודפס על דפיו, לעומת 14% שאינם מאמינים כמעט בדבר שהם קוראים), כונן עורך העיתון ועדה פנימית שנועדה להציע המלצות להגברת אמון הקוראים.

הוועדה המליצה, בין השאר, להטיל על עורכיו הבכירים של "הטיימס" לספר לקוראים על המתרחש בעיתון, להודות בטעויות ולדווח עליהן בגילוי לב, ולענות ללא התחמקות על ביקורת הנמתחת עליו. בקצרה: "הניו־יורק טיימס" החליט להיות שקוף יותר כדי לשפר את אמינותו. וגם אם ההמלצות אינן מחסנות אותו מטעויות, הן דגם שכדאי לעיתונות הישראלית לאמץ.

גיליון 62, מאי 2006