האופטימיות וההתלהבות שמשדר מוטי שקלאר, עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות־השידור, כפי שהיא נשקפת בשיחתו עם כרמית גיא (בכתבה "מחליף כובע"), נשמעת כמעט ירחמיאלית: הוא מדבר על חשיבות השידור הציבורי במונחים שאבד עליהם הכלח לאוזן העכשווית. בעידן של מסחור דוהר של העיתונות, של אולפני חדשות הנראים ונשמעים כמו תוכניות בידור, של תזזית טכנולוגית שמשנה בקצב מואץ את הרגלי צריכת המידע – מעלה שקלאר עולם מושגים נשכח על עיתונות איכותית ועל השליחות החברתית הגלומה במלאכה העיתונאית. בין אם הוא אומר את הדברים כדי לסבר את האוזן בלבד, כפי שמתחייב לדעתו מהכובע החדש שהוא חובש לראשו, ובין אם הוא מציג חזון ואמונה אותנטיים – יש לו שותפים בקהילה העיתונאית ובקרב חוקרי התקשורת בעולם.

הנה דברים בשם אומרם: ביל קובץ' ותום רוזנסטיל, עיתונאים אמריקאים ותיקים שהפכו למשקיפים על ההתרחשויות בעולם התקשורת האמריקאי, מביאים בספרם "יסודות של עיתונאות" ממצאי מחקר שנערך בארצות־הברית על מעמדן של תוכניות החדשות בתחנות הטלוויזיה המקומיות. לפי נתונים אלה, התחנות, שהונחו על־ידי גישה עיתונאית איכותית, הכפילו את סיכוייהן להגדיל את הצפייה בהן לעומת הערוצים שבחרו להציע חדשות שסגנונן מבדר. יתרה מכך, המחקר קבע כי לטווח ארוך, מדיניות שידור החותרת להיענות באופן גורף לטעם הציבור נכשלת מבחינה עסקית.

קובץ' ורוזנסטיל מסבירים מדוע: תחנת טלוויזיה שמספקת רק טריוויה ובידור גורמת לצופה לאבד בה עניין משום שעומד לרשותו מגוון של ערוצים מתחרים, המציעים לו תכנים דומים. כלומר, קשב אדוק מדי מצד הערוצים המסחריים למה שנתפס כרחשי לב הציבור, מתנקם בהם בכך שבסופו של דבר הם מאבדים את נאמנות הצופה. מהדורות חדשות עם אוריינטציה בידורית (infotainment) מאבדות את סמכותן כספקות מידע רציני. צופים, המחפשים תכנים חדשותיים רציניים, פונים לתחנות שמציעות אותו. המרכיב הזה בהרגלי הצפייה של הציבור האמריקאי גרם להכפלת הירידה בצפייה במהדורות החדשות הקלילות בתחנות המקומיות בעשר השנים האחרונות. המחברים מגיעים למסקנה כי האחראים על משדרי החדשות האלה כרו לעצמם בור, משום שהצופה המעוניין בשעשועים העדיף לפנות ישירות לתוכניות בידור צרופות (תופעה שאובחנה גם בארץ: צעירים רבים סופגים את המידע החדשותי שלהם מתוכניות סאטירה, ושואבים מהן את מושגיהם על אישיותם של הפוליטיקאים ותפקודיהם). על־פי הממצאים האלה, המעבר מתוכניות חדשות איכותיות למשדרי חדשות קלילים מניב תשואה עסקית לטווח קצר בלבד: הוא מנחיל הרגלי צפייה רדודים ויוצר קהל צרכנים שטחי שעובר, ללא שום עכבה, לתוכנית הפופולרית התורנית המשודרת בערוץ המתחרה.

יכול להיות שתובנותיהם של קובץ' ורוזנסטיל אנכרוניסטיות, ויכול להיות שאינן אלא משאלות לב של בעלי מקצוע שזמנם עבר. מכל מקום, כשמוטי שקלאר מדבר על אמונתו ברוח האדם, כשהוא אומר שחברה אינה יכולה להיות רק חברה צרכנית, וכשהוא מתחייב לשקם את מעמדו של השידור הציבורי – הוא מציע אבחון וחלופה שמעוררים געגועים לתקופה של מוטי קירשנבאום ברשות השידור.

גיליון 63, יולי 2006