"הארץ" ו"מעריב" חוזרים היום לפרשת אולמרט-טלנסקי עם גילויים חדשים. "ידיעות אחרונות" מפספס את המעטפה הזו ובוחר להתרכז בעניינים מייאשים אחרים: תמי ארד המבקשת למצות את האפשרות לקבל מידע מהחיזבאללה על רון ארד במסגרת עסקת השבויים; והעיסוק הבא של משה קצב: עסקאות נדל"ן במזרח אירופה.

טלנסקי-אולמרט-צור

"המשטרה חקרה בניו-יורק מקורבת לאולמרט על מעטפות הדולרים" – זו הכותרת הראשית של "הארץ" היום. יהונתן ליס מציג את שרון צור, "דמות מפתח" בפרשה, כפי שנכתב בכיתוב תצלומה ומי שהעיתונים רמזו על דבר קיומה שוב ושוב כמי שהתניעה את חשיפת הפרשה, אך נמנעו מלחשוף אותה.

לפי ליס, צור, בת 36 ונכדתו של הרביזיוניסט צבי רוזנבלט, היא "מקורבת לראש הממשלה אהוד אולמרט ופעילת ליכוד לשעבר", וייסדה את הארגון MediaWatch International, "שמקדם עמדות פרו-ישראליות בתקשורת האמריקאית". המשטרה חקרה את צור, לפי ליס, כדי לאשש את גרסת טלנסקי, אחרי שהעיד כי צור היתה נוכחת כשהעביר כסף לאולמרט. כמו כן כותב ליס כי צור מימנה את שהותם של בני הזוג אולמרט בחו"ל, אולם לא ברור אם מדובר במימון בעייתי: במשבצת החתומה על-ידי "כתב הארץ" נכתב כי הארגון שהקימה צור מימן לא פעם את שהותם בחו"ל של אולמרט ושל אישי ציבור אחרים, ביניהם פרס ונתניהו.

עוד כותב ליס כי חוקרי המשטרה מצאו חומרים חדשים בארצות-הברית, והוא מסיים את הידיעה כך: "החוקרים צפויים לעמת את אולמרט עם ראיות לכאורה שנאספו לאחרונה ולפיהן, למרות שטען בנאומו לציבור כי לא נטל אגורה לכיסו, אולמרט עשה, לכאורה, שימוש פרטי בכסף שהעביר לידיו טלנסקי".

היכן שמסיים "הארץ", מתחיל "מעריב": בתוכן המעטפה והשימוש שנעשה בו. הכותרת הראשית של "מעריב" היום היא: "אולמרט הודה בחקירה: קיבלתי מטלנסקי מעטפות, אבל רק עם מאות דולרים". כותרת המשנה של הידיעה שמביא עמי בן-דוד היא: "רה"מ לחוקרים: בשתי פגישות עם טלנסקי קיבלתי ממנו כסף – ובמעטפות. למרות פערי הסכומים, במשטרה משוכנעים: זו הודאה של אולמרט ב'שיטה'. אבל רה"מ מסביר: מדובר באש"ל, במימון ההוצאות בחו"ל. אולמרט ייחקר שוב ביום ו'". אבישי בן-חיים, ובטור נפרד גם בן כספית, כותבים מה צפוי בשבועות הקרובים: "מסע השחרה" של טלנסקי בתקשורת.

כספית כותב בטור, שחלקו מופיע על שער "מעריב", כי גרסת אולמרט היא שקיבל כסף "בין פעם אחת לשלוש", ואילו בידיעה הראשית של העיתון נכתב "בשתי פגישות". האם כספית פשוט רצה ללכת על בטוח?

ועוד על כספית: ליס מביא ב"הארץ" את דבריו של "גורם אכיפה": "אין לנו ספק שבימים הקרובים יפורסמו 'ספינים' לכאן ולכאן בפרשה הזאת, אבל צריך שיהיה ברור: עבודת החוקרים מתקדמת כמו שצריך. אי-אפשר, בשלב הזה, לטעון שהחשדות נגד אולמרט הופרכו". יש מי שקונה את הספינים, ואפילו לא מתבייש להודות בכך: "על-פי טפטוף חומרים שמגיעים לאנשיו של אולמרט, חיקור הדין הנעשה כעת בארצות-הברית לא מאשש את גרסת טלנסקי. אולי אפילו להפך. על פי המידע הזה, שאינו בדוק או מוצלב, הפרקילטות תהיה זו שתנסה, אולי, לדחות את החקירה הנגדית של טלנסקי". כך כספית. כדי לפרסם ש"אנשיו" של אולמרט סבורים כי אין חומרים נגדו בלי לנסות לבדוק את אמיתות המידע, לא דרוש עיתונאי. מספיק דובר.

בשולי הכפולה ב"מעריב" העוסקת בפרשה מדווחים מרב דוד ודן אבן על מינויו הצפוי של יעקב אדרי, ממקורבי אולמרט ומי שהיה שותף בניהול הכספי של הקמפיינים שלו, ליו"ר קופת-חולים לאומית. היו"ר הקודם, שפוטר/התפטר, היה איש של אברהם הירשזון, המואשם בגניבת מיליונים.

ועוד ענייני גועל נפש פוליטיים-פליליים

"זה לא תיק מסובך", כך אתמול אמרה (לפי גלעד גרוסמן מ"מעריב") השופטת במשפט הירשזון, ברכה אופיר-תום, בדיון המקדמי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. הדברים נועדו לדרבן את הצדדים להגיע לעסקת טיעון. ב"הארץ" מביאים עפרה אידלמן ותומר זרחין את תגובת עורך-דינו של הירשזון: "אין מקום לפשרה ולהסדר טיעון בתיק". הירשזון, כזכור, מואשם בגניבת מיליונים מהסתדרות העובדים הלאומית.

ומה עם המכונית, הלשכה, הנהג, העוזרים וכל הג'אז הזה שביקש קצב לקבל מהמדינה? אתמול אישר מזוז את כל הבקשות.

זוכרים את פרשת הנסיעה ללונדון של נתניהו? היום קיבל נתניהו הערה מוועדת האתיקה של הכנסת על כך שלא קיבל אישור לצירוף אשתו לנסיעה. הערה, מציינים אריק בנדר ב"מעריב" ושחר אילן ב"הארץ", היא העונש הקל ביותר במדרג העונשים של הוועדה.

הקו השחור של הכינרת

את הקו האדום כולנו מכירים. ב"מעריב" מכירים לנו היום את הקו השחור. דליה מזורי כותבת כי "מצב משק המים בישראל הוא החמור זה 76 שנה", וכי עד סוף הקיץ הכינרת אמורה להגיע ל"קו השחור" של 214.87 מטר מתחת לפני הים. אתמול פורסמו ב"הארץ" נתונים דומים, אם כי עם הרבה פחות פסימיות והו-הא של הפחדה. ייתכן ש"מעריב" נרתם בהתלהבות גדולה מדי לקמפיין של רשות המים שמטרתו הסופית היא העלאת מחירי המים? אולי. אבל היום "הארץ" עושה אותו דבר, ועמירם כהן עולה אפילו על מזורי כשהוא כותב כי "זה המשבר החריף ביותר מאז שהתחילו למדוד את כמויות המים לפני 80 שנה".

יולי תמיר, רונית תירוש, "ידיעות אחרונות", חרא

כידוע, הדבר היחיד שאדם בדרך-כלל ורוב הזמן אינו רואה הוא עצמו. בהשאלה, עיתונאים, שיום-יום משפיעים על המציאות ומעצבים את תפיסות עולם, מתייחסים לעצמם כאל אחד הקוראים שלהם. למה אני מתכוון? למשל למה שכותבת היום אריאלה רינגל-הופמן בטור בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות".

הכפולה מוקדשת כולה להתבטאות גסה ("אני מנקה את הזבל והחרא שהשארת לי", לפי גרסה אחת; "חתיכת חרא, חתיכת זבל", לפי גרסה שנייה) של שרת החינוך יולי תמיר, שכוונה לח"כ רונית תירוש, שהיתה בעבר מנכ"לית משרד החינוך. הסיפור המטופש הזה נמרח, כאמור, על שני העמודים של הכפולה הפותחת (ב"מעריב" הוא מקבל חצי מעמ' 16; ב"הארץ" חמישית מעמ' 13): כתבת החינוך של "ידיעות אחרונות", תמר טרבלסי-חדד, כותבת על העימות בין השתיים ידיעה ארוכה (אחת הארוכות בגיליון), טור פרשנות ("מאחורי הקלעים") המציג בעיקר את גרסתה של תמיר, טור "דבר התלמיד" והטור של רינגל-הופמן ("נו, אז מה?").

רינגל-הופמן מהגגת על השימוש במלים גסות, כותבת שאין תחליף למלה "חרא", מלמדת אותנו משהו על רשג"דיות בצופים (אם מישהו הבין על מה היא מדברת, שישלח לנו אימייל) ומסכמת: "ומי שדחוף לו, והוא מוכרח, יכול לצקצק בלשונו, להרים גבה... אבל האמת, למי יש כוח לזה בעיצומו של החמסין, במדינה שעל שולחנה מונחים נושאים הרבה יותר דחופים, הרבה יותר קשים, כמו למשל הרפורמה עצמה שבשלה התכנסה הוועדה, ושבלהט החרא שגלש פתאום לתוך סדר היום נדחקה לגמרי לשוליים".
במקום לצקצק או להרים גבה חזרתי לתחילת הטור של רינגל-הופמן, וקראתי אותו שוב. מצאתי שם דיון על מלים גסות, כל מיני מלים נרדפות להפרשות הגוף, משהו על רשג"דיות בצופים (באמת, אם מישהו הבין על מה לעזאזל היא מדברת, שישלח אימייל ויסביר)  – ואף מלה על רפורמת "אופק חדש".

ענייני תקשורת

שמעון איפרגן מדווח ב"מעריב" על חברת הלוויין יס, שבית-המשפט חייב אותה לממן טיפול פסיכולוגי לילד בן 10 שצפה בערוץ פורנוגרפי שעקב תקלה שודר ללא קוד חסימה. כמו כן חויבה החברה לפצות את המשפחה בשנת צפייה חינם. זה רק אני, או שגם אתם חושבים שיש סתירה בין שני חלקי העונש שהטיל בית-המשפט?