רותם דנון היטיב לתאר את "עקרון הסטריפ" בטור העורך שלו, ב"פירמה": "ישנו רגע קריטי בכל אירוע תקשורתי גדול. ברגע הזה ניגש ראש הדסק לגרפיקה ומבקש לעצב אייקון בצורת חותמת או סטריפ, שעליו ייכתבו 2–3 מלים. אלו מעתה ולאורך כל ימי הסיקור ילוו את הפרשה המתגלגלת [...] המלים הללו ישקפו היטב את יחס הסיקור לאותה פרשה – שתמיד יצטרך להיות בווליום גבוה ודרמטי עד כמה שאפשר, ותואם את השקפת הסלוגן שנבחר לליווי הסיקור".
אילו היתה מוקמת ועדת חקירה לחקר התנהגות התקשורת במשט, ולו אני חבר בוועדה, הייתי מתאר זאת כך: "בבוקר יום שני, ה-31 במאי, כמה שעות אחרי המפגש האלים בין חיל הים לאוניית המשט, התקיים במערכת החדשות של 'מעריב' דיון על הסטריפ". אבל כיוון שרק בעוד 32 שנה אגיע לגיל שבו אפשר להתחיל להיות חבר בוועדות חקירה שכאלה, אנסה להיעזר בדמיון.
אפשר להניח כי הדיון היה פחות דרמטי מכפי שזה נשמע. מערכת חדשות חייבת להחליט מהר. אין זמן להתקשקש, וצריך להוציא עבודה לגרפיקה. שורבטו אפוא כמה הצעות שניתן להגדירן ככינון וטיווח. מישהו הציע, אני מנחש, "סכינים במים", ובכך רמז להיכרותו עם הסרט הישן ההוא, של פולנסקי. ההצעה בוודאי יורטה מיד. דרמטי, אבל מצומצם מדי, מתאים לידיעת פלילים.
המיירטים צודקים. צריך להשאיר מרחב שבצלו יוכלו להתכנס ידיעות, דברי רקע ופרשנויות מגוונות לפרק זמן ארוך ככל שרק ניתן. מישהו אחר אמר: "משט הדמים". נכון, בדרך כלל מתחילים ממשחק מלים, או טייק-אוף על ממרה ידועה, איזה פיתול שנון המתבסס על צירוף מלים מוכר לכולם – והיום לא נשארו הרבה כאלה – מגוון האפשרויות מצטמצם לשם סרט, שורה מפזמון או סיסמת פרסומת. אבל "משט הדמים", המכוון ל"משחק הדמים" של סטאלון, עלול להיקרא כאילו מדובר בצוללות הגרמניות שטיווחו (וטבחו) בשיירות האמריקאיות מצפון לחוג הארקטי.
המחדל והים
הבה נדמיין את הגורם המכריע, העורך הראשי (פרוד, מקריח, מנהל רומן יגע עם רכזת הכתבים ולא מוכן להתחייב), שבדיוק נכנס דקה קודם לחדרו של ראש מערכת החדשות והתיישב כדרכו על קצה השולחן. "תקשיבו", אמר העורך הראשי בקולו הצרוד ושלף מסטיק ניקוטין. "סטריפ טוב זה שיפוד. לא רואים אותו בכלל, אבל הבשר, השומן, העגבנייה והבצל שמושחלים עליו מסתדרים בשורה והופכים מסתם חתיכות למכלול בעל משמעות.
"סטריפ טוב זה שיפוד טוב, תזכרו את זה. רק לשפיץ מותר לבלוט, ולקצה השני, שיהיה במה להחזיק. ותיזהרו שלא תקבלו כווייה. 'משט הדמים' זה לא רע, אבל זה מצומצם מדי. זה ממוקד רק באירוע עצמו – אנחנו עוד לא בדיוק יודעים מה קרה שם – וזה סוגר אותו. יש לנו כאן עניין שיימשך שבועות, אולי שנים, אם תהיה ועדת חקירה. צריך סטריפ פתוח. תנו לי גגון נפתח, מרקיזה שאפשר למשוך ממנה צל, משהו שיכסה ויחזיק לפחות שבועיים".
"היה פעם ספר 'הרפתקה בלב ים'", אומר דסקאי ותיק. "משהו עם 'בלב ים', נראה לכם? 'השתלטות'? מה אתם אומרים על 'השתלטות בלב ים'?".
"'השתלטות' זה סתמי".
"אולי 'קרב ימי'?".
"שוב יותר מדי וורלד ווֹר טוּ. ביסמארק נגד הוּד".
"'בלב ים' זה טוב".
"'תגרה'? 'קטטה'?".
"מוניציפלי מדי".
"'מחדל'?".
"'מחדל בלב ים'? נראה לכם?".
"אולי 'המחדל והים'?".
"כבד, מקושקש".
"מה עם 'כשל'?".
"'כשל בלב ים'? נקרא רע. מה זה? ים זה שוק?".
"'הסתבכות'?".
"יותר טוב. 'הסתבכות בלב ים'? זה פתוח, יכול להחזיק כמה שבועות. מה אתם אומרים, נלך על זה?".
ההתכנסות התפזרה. ההנחיות הועברו לגרפיקה. המעצב התורן העלה את החומר המצולם על המק והתחיל לשחק. הוא הכין, על-פי התבנית החדשה, סטריפ אנכי שרוחבו כתשיעית רוחב העמוד (חצי טור כפול), סטריפ כהה, בכחול ימי (יכול גם להיות שחור) שהטקסט צרוב מתוכו בלבן. סטריפ אפלולי. קולאז' המורכב מצדודית רעולת פנים של איש שייטת, מירכתיה של הספינה ששימשה במה לדרמה ומשלוש סירות גומי המקציפות את הים.
בסקיצה הראשונה, אני מפנטז, היתה גם צללית של יד האוחזת בחפץ חד, אולי סכין, כמו שהעורך ביקש, אבל זה לא נראה טוב ולא נמצאה תמונה חדה יותר. "אני יכול לחדד אותה בפוטושופ", ניסה המעצב לעזור, "אבל זה ייראה נורא". והעורך סיכם, "עזוב, רד מזה. תשאיר בלי".
נשאר סטריפ נקי. ללא כתמי דם מטושטשים, בלי סכינים שלופות, ללא גרזינים. בדיוק מה שצריך למחר ולימים הבאים.
והשאר הוא היסטוריה.
הסתבכויות שלא בלב ים
הסטריפ הזה ליווה ברציפות את כל ימי המשבר המבצעי, נשאר עימנו גם בשלבים המדיניים, ההסברתיים, החקירתיים, והוא יכול לשמש גם למשטים הבאים (אלא אם לא יסתבכו). אתמול (חמישי), 17 יום אחרי הופעת הבכורה שלו, הסטריפ נדחק אמנם לכפולת העמודים 16–17, אבל הוא עדיין שם, ובצלו חוסה מקבץ אקלקטי של ידיעות שקרבתן ל"הסתבכות בלב ים" רופפת ביותר. מישהו שכח לתת הוראה לעצור?
עמוד אחד מן השניים בכפולת אתמול הוקדש לוועדת טירקל שהחלה להתכנס, לפשיטת אנשי יחידת הסמך של רשות האוכלוסין על ביתו של חבר הוועדה שבתאי רוזן, לצורך בדיקה אם העובדים הפיליפינים בביתו מועסקים כחוק (זה בסדר, הם חוקיים), ולעובדה שארה"ב מיישמת סנקציות חדשות נגד איראן (ללא כל קשר למשט).
בעמוד השני מתכוננים למשטים הבאים (שאולי יסתבכו), מספרים על "ועדת טירקל הטורקית" (אם כי מטרותיה שונות לחלוטין), ומביאים ידיעה על כך שישראל נשארה "מחוץ לכנס הכלכלי האירופי". הרושם מהכותרת והמיקום הוא שזו תגובה ישירה ועוינת למשט. מקריאת הידיעה מתברר כי מדובר בארגון איטלקי שמבקש להיות ה"דבוס של המזרח התיכון", אבל הצליח להסתבך עם ישראל כבר בשנה שעברה, בכלל לא בלב ים.
אפשר גם עם דם
עוד זה מתפוגג – וזה בא. סטריפ חדש הושק, והפעם במספנת "ידיעות אחרונות".
אילו היתה מוקמת ועדת חקירה לחקר התנהגות התקשורת בפרשת "אֵם כל ההפגנות", ולו אני חבר בוועדה, הייתי מתאר זאת כך: "בבוקר יום רביעי, היום שאחרי האולטימטום שנתן בג"ץ לחרדים האשכנזים בעמנואל, נערך במערכת החדשות של 'ידיעות' דיון על הסטריפ. שורבטו, אפשר לשער, כמה הצעות, ונבחרה אחת, פשוטה וחדה: 'דת מול שלטון החוק'".
מוחות גדולים חושבים באורח דומה. "ידיעות" נתן סטריפ אנכי, כהה, כחול ימי ההופך שחור. טקסט צרוב בלבן, גופן אות דפוס המכונה סת"ם ומשמש באופן עממי ליצירת רושם של קדוּשה. והדימוי החזותי? צללית של המון אדם ובחזית אברך מדמם. הנה, אומר "ידיעות", אפשר גם עם דם.
לו אני חבר בוועדה הייתי טוען כי זה סטריפ בעייתי מקודמו. בעוד הסטריפ "הסתבכות בלב ים" מציע אריזה ניטרלית לכאורה, כאן יש אמירה מובהקת. הזיקוק של הסכסוך המורכב למצב של שחור ולבן יוצר רושם ברור של מאבק הדורש הכרעה בין דת לשלטון החוק. וכך ארבע מלים הופכות מציאות מורכבת, רבת גוונים, לקלישאה מקוטבת. וכיוון שכל מי שמכיר את "ידיעות" יודע באיזה צד הוא נמצא, הרי שהסטריפ הוא סיסמה טהורה: הכרזת מלחמת חורמה על הדת.
אין טעם לנסות לבדות כאן דיון מערכתי בשאלה. אפשר רק לשער כי העורך שניסח כך את הסטריפ לא לקח בחשבון את מלוא משמעותו ומידת השפעתו על התודעה הציבורית – ואם לקח, עשה זאת כשחקן פוליטי ולא כעורך מקצועי.
בסטריפ הזה אפשר לראות, כפי שמציין רותם דנון, את הצורך להתאים את הסיקור, לא רק עיתונאית, אלא גם רעיונית, להשקפה המקופלת בסיסמה שנבחרה לסטריפ. למעשה "ידיעות" מכריז מראש על עמדתו בפרשה, עמדה מיליטנטית, ומעתה כל מה שמופיע בהקשר אליה ייוחס לה.
עורך מקצועי נטול דעה הוא מצב לא רצוי, אבל עורך מקצועי אמור להניח לקורא לגבש את דעתו על בסיס העובדות והנתונים, על בסיס הארות של פרשנים ודעות של חכמים. סטריפ שאורז את כל אלה מראש, תחת סיסמה אחת, מייתר למעשה את דעת הקורא. היה פעם עיתון שעבד כך, וגם לאחר שנעלם מן העולם לרווחת הכל, נותר שמו כאות קלון למה שמגלם את ההבדל בין עלון לעיתון ובין תעמולה למשהו שקרוב לאמת. "פראבדה" שמו.