לא בכותרות: רווחה. כן בכותרות: גולדבלט

בידיעה לא גדולה בעמ' 8 של "הארץ" מדווחת רותי סיני על סיום שביתת העובדים הסוציאליים. הפניה קטנה על שער העיתון מספרת: "אחרי 83 יום: תמו עיצומי העובדים הסוציאליים. האוצר הסכים להוסיף 221 תקנים ברשויות המקומיות. העו"סים הבינו שיותר מזה הם לא יקבלו". הדרישה המקורית היתה לאלף תקנים.

השחקן חנן גולדבלט הורשע אתמול באונס שתי נשים ומעשה מגונה בשלוש. משפטו נמשך שלוש שנים. הידיעה מופיעה בעמ' 6 של "הארץ". ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" זוהי אחת הידיעות המרכזיות על השער.

הידיעה המרכזית על שער "ידיעות אחרונות" תופרת בששון ובשמחה סיפורי יתומים וצירופי מקרים מקאבריים עם מדור לחיפושי קרובים: למבצע הפיגוע בירושלים שלשום יש ילד מאם יהודייה, החייל שחיסל את המחבל הוא בן דודה של האם שנהרגה - והצילום המלווה את החומרים החשובים האלה הוא של התינוקת שאמה נהרגה בפיגוע, שניות לאחר שחולצה מהמכונית המעוכה.

אבל בעמ' 11 של "ידיעות אחרונות" נמצא מקום לשתי ידיעות בעניין המשבר בשירותי הרווחה. הכתב לענייני רווחה של העיתון, דוד רגב, כותב בין השאר כי משרדי האוצר והרווחה התעלמו ממצוקת העובדים הסוציאליים ורק התערבות ההסתדרות הביאה לטיפול במשבר. לא רק משרדי האוצר והרווחה התעלמו מהמשבר.

מזוז מסיר את הכפפות (או את המשקפיים, תלוי את מי שואלים)

היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז החליט לפתוח השבוע את הפה. אתמול ב"גלובס" הוא הגיב בחריפות על ההאשמות של ירון זליכה. היום מדווחים העיתונים על דברים שכתב על שר המשפטים, דניאל פרידמן. ב"מעריב" זוהי ידיעה קטנה בעמ' 8, אבל ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לכך עמוד שלם, כחלק מהסיקור המתמשך של ניסיונות חיים רמון להקים ועדת חקירה לחוקריו. ב"הארץ" זוהי כותרת השער, כחלק מהסיקור האוהד של בתי-המשפט והפרקליטות בעימותיהם עם המערכת הפוליטית.

קיצור תולדות הסיפור: בהיותו שר משפטים הואשם רמון במעשה מגונה ואף הורשע. לטענתו, התנהלות המשטרה והפרקליטות בחקירתו היתה פסולה. שופט בדימוס קבע כי אכן היו פשלות, אבל לא בזדון. שר המשפטים פרידמן מינה שופט בדימוס אחר, ורדי זיילר, שיבדוק את העניין, וזה מתח ביקורת, בעיקר על התנהלות המשטרה. בעקבות הדו"ח של זיילר ביקש פרידמן למנות ועדת בדיקה, אבל השר הממונה על המשטרה, אבי דיכטר, התנגד. לכן מנסה כעת פרידמן להקים ועדת בדיקה לפרקליטות, שבתחום סמכותו. ביום ראשון תקיים הממשלה דיון בעניין ולקראת הישיבה הוציא מזוז את חוות הדעת החריפה.

הכותרת של "הארץ" היא: "מזוז: מסע נקם של פרידמן נגד החוק. שר המשפטים: היועץ היסטרי". תומר זרחין כותב כי "היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מותח ביקורת חריפה על הצעת שר המשפטים דניאל פרידמן, להקים ועדת בדיקה ממשלתית לבחינת תפקוד המשטרה והפרקליטות בחקירת שר המשפטים לשעבר חיים רמון [...] ההצעה מהווה שימוש לרעה בסמכות, סותרת סדרי ממשל תקינים, חותרת תחת הפרדת הרשויות ויש בה משום 'שבירת כלים' מצד שר המשפטים, במסגרת מה שנראה כ'מסע נקם' נגד מערכת אכיפת החוק'. בסביבת פרידמן אמרו אמש שתגובת מזוז 'היסטרית', וייתכן שהיא נובעת בשל רצונו להסתיר את מחדליו או מחדלי מקורביו".

בעוד שב"הארץ" מוקדש רוב השטח לטענותיו של מזוז, ב"ידיעות אחרונות" מעניקים את הבכורה לצד השני, ומצטטים בהרחבה את הצעת ההחלטה של פרידמן (טובה צימוקי). בטור פרשנות מלבה בעז אוקון, לשעבר איש המערכת השיפוטית, את האש: "עכשיו נראה אם זו ממשלה או חבורה של סמרטוטים, אם לשאול ביטוי של ח"כ גדעון סער. נראה אם הממשלה מפחדת מהפרקליטות והמשטרה עד כדי כך שהיא מעדיפה את המלצת הפקידות הבכירה והאינטרסנטית על פני החלטה של ועדה בכירה בכנסת, שהיא זו שמייצגת, בסופו של דבר, את ציבור הבוחרים".
באותו עמוד ב"ידיעות אחרונות", וגם בידיעה ב"מעריב" (דורית גבאי ורוני מלול), מדווח גם על התבטאות של נשיאת בית-המשפט העליון, דורית ביניש, שהשוותה את ההסתה נגד השופטים להסתה נגד יצחק רבין. בידיעה בעניין ב"ידיעות אחרונות" תצלום מעניין של אלכס קולומויסקי, שבו נראים ביניש ופרידמן ישובים לשולחן כבוד, כשביניהם שמעון פרס. פרס משלב אצבעות ומבטו מהורהר, נוגה, ושני הניצים רוכנים מלפניו, זה אל זה, כממתיקים סוד. סידור הפרחים שמבצבץ בחזית הצילום מזכיר זר פרחים מהודר המונח על קברו של מי שהיה אדם מכובד.

פרס פסימי

מדוע מבטו של פרס נוגה? אולי כי הוא חושב כי חזונו, שאליו סחף מדינה שלמה, אינו רלבנטי. "'אין סיכוי להסדר עם הפלסטינים. בעמדה הקודרת והפסקנית הזאת מחזיק לא אחר מאשר נשיא המדינה שמעון פרס, אדריכל הסכם אוסלו ובעל חזון 'המזרח התיכון החדש'". כך נפתחת על שער "הארץ" הידיעה של  יוסי ורטר, שמצטט מן הנאמר בארוחת ערב בביתו של אהוד ברק. מה הם נימוקיו של פרס? הקרע בין החמאס לפתח וחוסר הלגיטימציה שיש לאבו-מאזן בקרב בני עמו.

ראש ממשלתנו, אהוד אולמרט, לא נכח בארוחה, לא נחשף לתובנות החדשות של אדריכל אוסלו, ולכן ימשיך כנראה לשאת נאומים כמו זה שעליו כותב היום דורון רוזנבלום, שגם מציע חידוש לשוני: "האם לעצם ההגדרה 'מנהיגינו' יש עדיין משמעות בישראל של היום? אולי 'מועמדינו לפיטורים' הוא ביטוי מדויק יותר".

"הארץ" חוגג את המבצע הנועז

אתמול כתב ח"כ רובי ריבלין בעמודי הדעות של "הארץ" על השינויים בעמדות שמביעים הכותבים בעמודי הדעות של העיתון:

"כשקראתי, כדרכי, את עמודי המאמרים ב'הארץ' ביום שלישי בבוקר מצאתי את עצמי בודק שוב ושוב שאלה אכן עמודי הדעות ב'הארץ' ולא ב'מקור ראשון', ושהשנה היא 2008 ולא 1968. בראש העמוד הימני קרא יואל מרקוס לחטוף 'להם אנשים ברמות שיקפיצו אותם לשמים' ו'להביא אותם למצב שהם ישחקו לפי הכללים שלנו'. ואילו בעמוד השמאלי קרא אמיר אורן לישראל 'להכריז כי תפגע, ללא הרף, בכל שרשרת הפיקוד של הארגונים החוטפים'. לקרוא ולא להאמין".

ברוח אבחנתו של ריבלין אתמול, נותן היום "הארץ" מסגור פטריוטי בולט לידיעה ראשית על השער, העוסקת בחילוץ בני ערובה בקולומביה. "מבצע אנטבה הקולומביאני" היא כותרת הגג, הכותרת הראשית היא: "בטנקור אחרי החילוץ: רק ישראל מסוגלת לזה", וההפניה לעמודים הפנימיים היא לא פחות מ"סיקור נרחב של המבצע הנועז".

חיזבאללה: רון ארד מת

עמוס הראל, יואב שטרן ויוסי מלמן מדווחים ב"הארץ" על דו"ח החיזבאללה בעניין רון ארד, שהועבר אתמול לעופר דקל, הממונה על המשא-ומתן עם ארגון הטרור. לפי הדיווח, המתווך הגרמני, גרהרד קונרד, עבר על הדו"ח וקבע כי הוא "עומד ברף שנדרש ממנו". לפי הדו"ח, ארד מת לפני כ-20 שנה.

כך ב"הארץ", אבל ב"מעריב" מביאה מיה בנגל את הסיפור באופן מדויק יותר: הדו"ח לא נמסר לדקל, גם לא לקונרד. השניים קיבלו ראשי פרקים בלבד. הדו"ח המלא יימסר ביום ראשון לקונרד, שיחליט אם הוא תקין או לא. אם לא, עסקת חילופי השבויים תתעכב. אם כן, הדו"ח יימסר בהמשך השבוע לישראל. או אז יחליטו גורמי מודיעין אם הוא מלא או שחסר בו מידע, וייתכן שהמחלוקת בצמרת הממסד הביטחוני סביב העסקה תתלקח שוב.

אזהרה

קצינים בכירים, פוליטיקאים, מנהיגי מתנחלים, שמאלנים מקצועיים, עסקני כיבוש וגואלי אדמות: היזהרו, סשה ברון כהן מסתובב באזור (עם חזה מגולח) ומחפש אתכם. כדי לתכנן תגובה או צעדי מנע אפשריים, מומלץ לקרוא את הטור של יוסי אלפר ב"הארץ".