בני משפחות החטופים מחוץ למשרד ראש הממשלה, אתמול (צילום:אוליביה פיטוסי)

עסקת השבויים

אתמול אישר הקבינט את עסקת חילופי השבויים עם חיזבאללה. "מעריב" ו"הארץ" מקדישים לעניין את הכותרת הראשית. ב"מעריב" הכותרת קובעת כי החיילים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, מתים. הקביעה מיוחסת ל"סוכן מוסד בלבנון", והיא הגיעה לעיתון מ"אחד מבני המשפחות". עוד בכותרת "מעריב", הכרזה של "משפחת ארד": "לא נלך לבג"ץ". כלומר, המשפחה לא תתנגד לשחרורו של רוצח בני משפחת הרן סמיר קונטאר, שנחשב "קלף מיקוח" בנסיונות לחשוף מידע על גורלו של הנווט השבוי רון ארד.

הכותרת הראשית של "הארץ" עוסקת גם היא בפן הנוגע לגורלו של רון ארד, הנגזר מהעסקה: "השלב הבא: חיזבאללה יעביר לישראל דו"ח על כשלון המאמצים לאיתור רון ארד". לפי עמוס הראל, ברק רביד וג'קי חורי, הדו"ח יהיה חזרה על מה שטען החיזבאללה בעבר: רון ארד מת, ולארגון אין ידיעה על גורלו. הכתבים אינם עומדים על הסתירה המסוימת שיש בין שתי ההצהרות הללו. בעמודים הפנימיים מביאה רותי סיני את דבריה של סמדר הרן, שמשפחתה נרצחה על-ידי קונטאר. גם הרן אומרת כי לא תתנגד לשחרור קונטאר במסגרת עסקת חילופים.

מתי זה יקרה? לפי "הארץ": "הערכה: עד 12 ביולי". לפי "מעריב": "השיא יגיע בעוד עשרה ימים, אולי שבועיים" (בוודאי זיהיתם את סגנונו של בן כספית, שמתאר שלב שלב את הצפוי במסגרת העסקה). האם ישוחררו אסירים פלסטינים? ב"הארץ" כותבים כי "מקור מדיני אמר כי ישוחררו כ-50 אסירים פלסטינים. ישראל מערפלת בינתיים את המספר המדויק".

הישרדות: העובדים הסוציאליים

יעל פז-מלמד כותבת בעמודי הדעות של מוסף "המגזין" של "מעריב" על עיצומי העובדים הסוציאליים: "עד כדי כך רחוקה מהתודעה מצוקתם של החלשים, שאפילו התקשורת, שבדרך כלל מצליחה להזיז דברים אם היא מתעקשת, נכשלת שוב ושוב בעניין זה. כמעט כל יום הרדיו, הטלוויזיה וכמובן העיתונים מטפלים בשביתת העובדים הסוציאליים, וכלום, פיהוק אחד גדול". פז-מלמד כותבת את הדברים, כך נראה, ברצינות, אבל הם נקראים כמו סאטירה כפולה על חשבונה של התקשורת: זו שהשנים האחרונות הוכיחו כי אין לה כוח לשנות מציאות (ההישרדות של אולמרט היא הדוגמה הבולטת ביותר), וזו שהתעלמה באופן בוטה מהמשבר בשירותי הרווחה והעדיפה עיסוק בסנסציות, זולות או מכובדות למראה, מרוצחים קטינים ועד למכתב של חייל חטוף. פז-מלמד מאשימה את הההסתדרות, לצד האוצר, בהפקרת העובדים הסוציאליים. שר הרווחה והתקשורת יוצאים אצלה נקיים.

הישרדות: אולמרט

עמוס הראל כותב על שער "הארץ" מה שהיה צריך להיכתב מזמן בכל מקום: הפער בין ההכרזות של אולמרט למימושן. "אין להתעלם מהפער בין הכרזתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שעות אחדות לאחר החטיפה ('לא ניכנע לסחטנות ולא ננהל מו"מ עם גורמי טרור בכל מה שקשור לחייהם של חיילי צה"ל'), לבין העסקה שאושרה אתמול עם חיזבאללה. מרחק רק הפריד מההצהרות היהירות של תחילת הדרך ועד לחבטה בקרקע הקשה של המציאות".

ב"הארץ" כותב עוזי בנזימן כי לאולמרט אין השקפה ברורה או אמונת יסוד מוסרית בשאלת חילופי השבויים, וכי כנראה הדבר כך גם לגבי נושאים אחרים; "נגרר אחר המאורעות ולא ניווט אותם". אלה דברים שיכולים להיקרא כמחמאה לעומת דמותו של אולמרט כפי שהיא עולה מכפולת הדעות של מוסף "המגזין" של "מעריב": מקיאוולי שמאמצי ההישרדות הפוליטיים שלו זורעים הרס וחורבן. שלום ירושלמי קורא לאולמרט "תחבולן פוליטי מהמדרגה הראשונה", וכותב כי אולמרט ימסמס בדרכים שונות ומשונות את ההסכם עם מפלגת העבודה על קיום פריימריז מוקדמים בקדימה, או יקיים את הפריימריז, אבל גם יתמודד בהם ואולי אף ינצח. "לאולמרט אין מלה ואין כבוד", כותב ירושלמי, אבל עמוס גלבוע, שכותב באותו עמוד, חריף עוד יותר. הוא מונה את הנזקים הפוליטיים הבינלאומיים שנגרמים, לטענתו, לישראל כתוצאה מחולשתו של אולמרט, וצופה כי עוד יהיו כאלה. לפי אבחנתו, אולמרט מסוגל למכור אינטרסים חיוניים של מדינת ישראל תמורת רווח פוליטי.

הישרדות: פיצויי פיטורים

מוסף "עסקים" של "מעריב" מקדיש היום כפולת עמודים להצעת חוק של ח"כ חיים אורון הנוגעת לפיצויי הפיטורים. לפי ההצעה, שעברה בקריאה ראשונה, עובד יהיה זכאי בכל מקרה, גם התפטר מרצונו, לפיצויי פיטורים. שגית פסטמן כותבת ב"עסקים" כי גם בלי החוק של אורון, עם כניסתו לתוקף של צו ההרחבה הפנסיוני לפני כחצי שנה, זכאי כל עובד, מתפטר או מפוטר, לשמור על 60 אחוז מכספי הפיצויים. הכסף יינתן בעת היציאה לפנסיה. 40 האחוזים הנותרים יימסרו מיידית לעובד במקרה של פיטורים, או יישארו בחזקתו של המעביד במקרה של התפטרות.

ענייני תקשורת

"הארץ", שהוכיח מסירות גם בסיקור המשפט שהתנהל נגד אנשי הטלוויזיה שכנראה המציאו את פרשת א-דורה, מסקר היום על השער את פסיקת בית-המשפט בעניין הסרט "ג'נין ג'נין" (עפרה אידלמן ונירית אנדרמן). קבוצת חיילי מילואים הגישה תביעת דיבה נגד במאי הסרט, השחקן מוחמד בכרי, בטענה שהוא פוגע בשמם הטוב בכך שהוא מייחס לחיילי צה"ל פשעי מלחמה. השופטת מיכל נד"ב מבית-המשפט המחוזי בפתח-תקווה קבעה כי הסרט, המתעד כביכול טבח שביצע צה"ל בג'נין, שקרי. בכרי לא הביא אף אחד מה"עדים" המצולמים בסרט, ולא סיפק ראיות או הוכחות מדו"חות של ארגוני זכויות אדם שטען כי נמצאים ברשותו. עם זאת, התביעה נדחתה אחרי שהשופטת קבעה כי הוצאת הדיבה היתה על ציבור שלם, ואנשים פרטיים אינם יכולים לתבוע על כך. משום מה, כותרת הידיעה המלאה, בעמ' 6, היא "בית-המשפט קבע: מוחמד בכרי שיקר, אך לא הוציא דיבה", כותרת שנסתרת מיניה וביה על-ידי הנכתב בידיעה עצמה.

אסף כרמל מראיין היום במוסף "גלריה" של "הארץ" את מיקי רוזנטל ודב גילהר, המגישים, לחלופין עם עיתונאים אחרים, את תוכנית ביקורת התקשורת "המגרסה". התוכנית היומית, שאורך כל פרק שלה הוא דקות ספורות, משודרת באינטרנט באתר נענע 10 וחוגגת יובל של חודשיים וחצי. "דיבורים על שגיאות וזיופים מתקיימים בדסקים של המערכות כל יום", אומר גילהר לכרמל, "אז עכשיו אנחנו עושים לזה אאוטינג. לא עוד רק בדסק, אלא סקילה בפרהסיה". כיצד מתמודדים אנשי "המגרסה" עם העובדה שהם שורפים לעצמם גשרים מקצועיים? "אני כבר מספיק זקן כדי לא לחשוב מה טוב לקריירה, אלא להגיד מה שבא לי ושלום על ישראל", אומר רוזנטל, שמעיד כי לא קיבל איומים מהמו"לים או מהעורכים הראשיים של העיתונים. את הנתון האחרון אפשר אולי להסביר לפי נתון אחר שמספקים אנשי האתר: מספר הצופים בתוכנית עומד על כאלף איש מדי יום.