גם בשנה וחצי הקרובות ימשיך יורם ארבל להיות בטופ של שידורי הספורט. ארבל ישדר בחודש הבא את המשחק הגורלי של נבחרת ישראל ברמת-גן מול פורטוגל, ימשיך לשדר את המשחקים המרכזיים בליגת-העל, את משחקי ליגת האלופות, את גביע הקונפדרציות בברזיל בקיץ (טורניר ראווה לקראת מונדיאל 2014), ויהיה גם במונדיאל בשנה הבאה. אם לשפוט את השדר האגדי על-פי השנה האחרונה, למבקרי הטלוויזיה צפויה עבודה רבה.

ארבל הוא הקול הלאומי בשידורי הספורט. קולו לא דהה, אלא שאיכות השידור שלו בשנים האחרונות במגמת ירידה. לא חד, לא מרוכז, מרבה לטעות בזיהוי שחקנים, לא מעודכן במיוחד בנעשה בספורט בכלל. השידור שלו ממשחק הידידות של הנבחרת בשבוע שעבר מול פינלנד (1:2) סיפק דוגמה אופיינית. אורן יוסיפוביץ ב"וואלה" קבע כי ארבל לא התכונן לשידור מאחר שלא ידע שמאור מליקסון עבר לשחק בצרפת, והתייחס אליו כמי שעדיין בליגה הפולנית (שיחק עד לא מזמן בוויסלה קראקוב). השדר אמנם תיקן את עצמו כעבור כמה שניות, כנראה בזכות העורך שלחש לו, אבל הטעות הזו חשפה ארבל מנותק למדי.

הבעיה משמעותית יותר אם לוקחים בחשבון שבכל משחק מחכה לארבל חוברת עם עובדות, נתונים וסטטיסטיקות שעליהם טורחים התחקירנים במקומות שבהם הוא משדר, ערוץ 1 וערוץ הספורט. כשהוא משמיע נתונים שונים במהלך המשחק, זה רק בזכות העבודה השחורה המקדימה. החוברת מעניקה כלים להתמודד עם שידור של כשעתיים, ואמורה למנוע תקלות מביכות כמו הבלבול בזהות הליגה שבה משחק מליקסון.

יורם ארבל, השבוע עם דני נוימן בערוץ הראשון (צילום מסך)

הטעות חשפה משהו עמוק יותר: לא רק שארבל כנראה לא משנן את החומר שמוגש לו, הוא גם לא קורא מספיק עיתונים ואתרים. שדר שמעביר את המשחקים החשובים ביותר אמור להיות לדעת היכן משחק כל שחקן ובאיזה כושר הוא. אצל ארבל, כמו שזה נראה, התלות בנתונים ובעובדות אבסולוטית. שדר אמור ללמוד כמה מהנתונים ולירות אותם תוך כדי שידור. ארבל נשמע לא פעם כמי שעסוק בדקלום שורות מהחוברת, ואגב כך אינו מרוכז בנעשה במגרש ומאחר בתגובה.

בן 70 פלוס, ארבל היה ועודנו שדר הספורט הלאומי. ההתעקשות להותירו על כיסא השדר אינה רק מפני שמנהלי הערוצים השונים סבורים שאין שדרים ראויים אחרים, אלא גם משום שהם מעוניינים בסמל. לארבל יש מעמד, נראות ציבורית וקסם אישי. מאחורי כל אלה רוחשים פרטים קטנים שמרכיבים את הסך-הכל, אלא שארבל מתקשה לעמוד בהם. התוצאה היא שהוא עלול למוטט את שמו הטוב ואת הרקורד שלו, המעורערים ממילא. בסוף ישכחו מי היה ויזכרו לו את הטעויות והכשלים.

יותר מבעבר, ארבל צריך לעשות מאמץ נוסף כדי להישאר רלבנטי. הוא לא יכול לבנות לנצח על חסד הנעורים השמור לו, לא לסמוך על קולו שיעשה את העבודה ולא לחפות על טעויותיו בקלילות מבודחת. הוא חייב לבוא לשידורים פחות זחוח, ובעיקר מוכן יותר ומעודכן הרבה יותר. הצופים שמים לב לפרטים הקטנים, ומעידה בהם נתפסת כזלזול. אם ארבל מתקשה להיות מקצועי עד הסוף, שייקח אחריות על עצמו ועל שמו הטוב. גדולים ממנו אמרו שאינם יכולים עוד. אפילו האפיפיור.

טוב מאוד, טוב מאוד, איזה כדור, איזה כדור

שלמה צורף עוד לא החליט מה הוא רוצה להיות, פרשן, סטנדאפיסט או להקת עידוד של איש אחד. הפרשנות שלו בערוץ הספורט ממשחקי נבחרת הנשים בטניס בשבוע שעבר באילת נעה בין שלוש הקטיגוריות, אבל העידה שהוא קודם כל ולפני הכל אוהד מהיציע.

בכל פעם ששחר פאר הצליחה להשיג נקודה, הקול של צורף עלה בכמה אוקטבות. "יפה, יפה, יפה, משחק חכם של שחר, סלייסים, דרופינג, ידיים רכות". או: "יפה מאוד, יפה מאוד, סבלנות, איך אני אוהב את זה". וגם: "טוב מאוד, טוב מאוד, איזה כדור, איזה כדור, איזה יופי, איזה תנועה". אם זה היה רדיו אפשר היה לחשוב שהטניסאית מס' 1 של ישראל קורעת את יריבותיה. בפועל, פאר הפסידה ברוב משחקיה ואף קרובה לצאת מדירוג 100 הראשונות בעולם.

פרשן הטניס שלמה צורף (מימין) עם השדר דניאל זילברשטיין במשחקי הנשים באילת (צילום מסך)

מפרשן מצפים להסברים ענייניים לנעשה במגרש. אבל צורף בשלו: חנופה דביקה והתלהבות צורמת, בלי שבערוץ הספורט יהיה מי שיעמיד אותו במקומו. הצופים קיבלו פרשנות מוטה, שכללה שבחים להתנהגותה של פאר במגרש ומחוצה לו, בלי להזכיר שרק לפני חודשיים סירבה ללחוץ את ידה של טניסאית שביקרה אותה בעיתון, או ביקשה בעבר מהקהל ברמת-השרון להפריע ליריבתה, מאריה שראפובה.

כששרף התאפק

צביקה שרף צלח בשלום את פרשנותו בחצי גמר וגמר גביע המדינה בכדורסל. שרף הוא ראש האופוזיציה בהנהלת איגוד הכדורסל, הגוף המארגן את מפעל הגביע. בשבועות שלפני שלבי ההכרעה היו מי שניסו ללחוץ על ערוץ 1 שלא לתת בידיו את המקרופון, שמא ינצל את המעמד להמשיך לתקוף את יו"ר האיגוד, אבנר קופל. בערוץ הראשון התעקשו על הפרשן שלהם. לשרף, מן הסתם, עמדה על קצה הלשון ביקורת חריפה למראה הטקסים הראוותניים או קופל הצמוד לנשיא המדינה פרס, אבל הוא התאפק ונצמד לפרשנות מקצועית בלבד, בלי מלה רעה אחת על האיגוד והעומד בראשו.

בקטנה

כשהיריבות המרה בין שני אתרי הספורט המובילים מתנגשת בחדשות ערוץ 2, התוצאה היא מעין שלום קר: מצד ימין למעלה הלוגו של one, משמאל זה של ערוץ הספורט, ושלום על ישראל.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il