על הפשעים

"עוזר שר הנפט הסורי ערק מהמשטר, וארה"ב מכינה סנקציות חדשות נגד דמשק", לשון החדשה האחרונה הנכונה ליום רביעי, שמקבלת גם את הכותרת הראשית ב"פנורמה", לצד תמונת ראש של הבכיר הסורי, עבדו חוסאם א-דין. "הקרב בחומס שבר את גב המהפכה ופיזר את האופוזיציה הסורית", אומר ד"ר סלאח עיאש, דובר חזית ההצלה הסורית לשעבר, ודבריו מקבלים את הכותרת הראשית ב"א-סינארה". בתמונה מתחת לכותרת נראים כוחות הצבא הסורי נכנסים לעיר הנצורה.

שער "פנורמה"

בשיחה עם הכתב חסין סוויטי קובל עיאש, היושב בצרפת, כי המהפכה יתומה, ומתלונן על כך שהמערב אינו תומך במורדים כלכלית וצבאית. יש לו ביקורת גם כלפי ישראל, ש"התערבה כדי שצרפת לא תתמוך במורדים, ושיא האירוניה זה הניגוד הגדול בסוגיה שלנו: ישראל תומכת במשטר הסורי עד היום, יחד עם איראן". "נוכח כשלון המועצה הלאומית", אומר עיאש, הוא פועל להקמת מועצת מחוזות של המהפכה, בתיאום עם מדינה שאת שמה סירב להסגיר.

ד"ר מוחמד חבש, חבר פרלמנט עצמאי ואיש האחים-המוסלמים, אומר ל"כל אל-ערב" מ"לב דמשק": "העיכוב ברפורמה הביא להנהגת מזימה חיצונית כדי לשחק תפקיד נפשע בסוריה". בשיחה עם סעיד חסנין הוא מוסיף כי "המדינה בחרה בפתרון צבאי, וזה לא מביא לרווח לאף צד". חבש גם מותח ביקורת "על הפשעים שמובילים ראשי אופוזיציה נגד העם הסורי".

כן ולא

סוגיית הגרעין האיראני תופסת את הכותרת הראשית ב"כל אל-ערב". עורך העיתון פאיז שתיווי והכתב זידאן חלאילה "מתעמתים" (כלשון שמו של המדור, "עימות") עם שר המודיעין דן מרידור. בכותרת בראשית, כחול על לבן, מצוטט מרידור על רקע תמונתו: "אם איראן תהפוך גרעינית, האזור והעולם ישתנו, ועל המערב לשכוח מנפט וחילוניות". בכותרת המשנה מובא ציטוט אחר של מרידור, הטוען כי "יש ערוץ תקשורת עם מדינות ערביות, חלקו סודי וחלקו פומבי, להקמת קואליציה ערבית-ישראלית-מערבית בעימות נגד איראן". בנוגע לגרעין הישראלי מרידור שומר על העמימות המפורסמת, אך מדגיש כי "מדינות ערב חוששות מהגרעין האיראני ולא מהגרעין הישראלי".

הכתבה מתחילה ב"דקיקתאן ונבדא" ("דקתיים ונתחיל"), מלים שאמר השר בערבית לאורחיו-מראייניו לקראת "העימות", לפני שסיפר להם כי הוא אוהב שפות ויודע גם אנגלית וצרפתית. עוד מתייחס מרידור למאורעות בסוריה: "אף אדם אינו מקבל את מה שמבצע משטר אסד בסוריה, ועם משטר כזה לא ניתן לעשות שלום. אך יכול להיות שהאחים-המוסלמים יקבלו לידיהם את השלטון, ואז המצב בגולן יידרדר". על המשט הטורקי אמר: "המתקפה על מאבי-מרמרה והריגת תשעה בני-אדם היו טעות, אך עלינו להשיב את הקשרים למסלולם".

על ערביי ישראל הוא אומר: "אני בעד לפתוח את הלב והכיס לשיפור מצב הערבים", תמה "מה הבעיה שיהודי יישא ספר תורה ויתפלל באחת הפינות של מסגד אל-אקצא?", ומגלה שחברי-כנסת ערבים פונים אליו כדי לפתור סוגיות הנוגעות לערבים בישראל ובגדה המערבית.

שער "כל אל-ערב"

במסגרת בולטת מתחת לראיון עם שר המודיעין תוהה כתב העיתון, סוהיל כיוואן, אם ישראל תתקוף את איראן, במיוחד לאחר פגישת נתניהו-אובמה. כיוואן פונה לאנשי תקשורת ופוליטיקאים פלסטינים מהגדה המערבית וממדינות ערב, ומביא את התייחסותם על פני כפולת עמודים העוקבת ל"עימות". הדעות מגוונות: אינטרס בחירות של אובמה (הסופר והעיתונאי חאלד מנסור), מלחמת עולם שלישית (איש העסקים הערבי-ישראלי מדיר אל-אסד), מלחמה בפתח (המהנדס הפלסטיני עאדל אל-עופי, המתגורר באלג'יריה), חיזבאללה ישחק תפקיד אסטרטגי במלחמה (אדריס מואסי, סגן ראש עיריית באקה אל-גרביה), איומים לא רציניים (ד"ר עיסאם רבאח, דובאי), יש אנשים הששים אלי קרב (עו"ד שחדה בן-ברי מבאר-שבע), תופי המלחמה הולמים (העיתונאי עיסאם אבו-דולה, ירכא), ושרשרת חיסולים (ד"ר ראאדה בדראן, המשולש).

כיוואן, כתב ועורך ותיק ומוערך בעיתון "כל אל-ערב", יודע שעליו לכתוב הקדמה על ההתרחשויות האחרונות הנוגעות לאיראן, או להגיש את הדברים שנאמרו לו בצורת כתבה עיתונאית של ממש. במצב הקיים, היה עדיף לו היה נכתב ליד הקרדיט שלו: "הביא לדפוס".

הסוגיה האיראנית היא גם נושא מאמרו של עורך "חדית א-נאס" ודיע עוואודה, שכותב: "על אף שנשיא ארה"ב ברק אובמה הציג בפני איפא"ק נאום ישראלי-ציוני, ישראל נותרה כועסת. כמו תמיד, היא דורשת יותר. היא מאיימת 'אני אדון לגורלי', ובמציאות היא פועלת כדי שהעולם כולו יהיה עבד לריבונותה, כי היא הנסיכה המערבית המפונקת".

בהמשך כותב עוואודה: "זכותה של איראן להיות היום גרעינית כמו שישראל קיבלה נשק גרעיני לפני יובל שנים [העורך מוותר על הנוסח המקובל שנועד למנוע עימות עם הצנזורה, "לפי פרסומים זרים"], ומי שמניף את דגל השלום והיציבות במזרח התיכון הנפיץ, עליו להפסיק את משחק הסטנדרט-הכפול ולטהר את האזור מנשק גרעיני ללא אפליה. עד היום לא השתמשה ישראל בנשק גרעיני כדי להגן על עצמה, כי ברגע שהיא מסיימת מלחמה אחת, היא מתחילה במלחמת דם שנייה קשה יותר, בלי לתת תירוצים משכנעים".

שער "א-סינארה"

ב"א-סינארה" מראיין זיאד מעדי את אלוף במיל' עמרם מצנע. מי שעמד בראשות מפלגת העבודה, עיריית חיפה ומועצת ירוחם קובע נחרצות: "מתקפה ישראלית על איראן לא באה בחשבון", והדברים מצוטטים בהפניה בעמוד הראשי. מצנע אינו מאמין שמתקפה תביא לביטול תוכנית הגרעין האיראנית, ומסביר מדוע ישראל, בניגוד לדעתו, הציבה את עצמה בקו עימות קדמי מול הרפובליקה האסלאמית: "יש לזכור שאין כאן איום גרעיני איראני בלבד, אלא משטר שמאיים להשמיד את מדינת ישראל, ויש לקחת את האיומים שלו ברצינות".

ומה באשר לפופולריות של נתניהו ומלחמתו על דעת הקהל הישראלית? תשובת מצנע יכולה לשמש את ראש הממשלה בקמפיין הבחירות הבא: "לצערי, ביקור נתניהו בארה"ב תורם לו בדעת הקהל המקומית. הבעיה העיקרית היא שאין לנתניהו אלטרנטיבה אחרת, לא בדמות ציפי לבני ולא שאול מופז. מה עוד שלמפלגת העבודה אין מועמד לראשות הממשלה".

ואם כבר תופי מלחמה, קובע איש חד"ש בהסתדרות, ג'יהאד עקאל, בראיון לעיתון: "סכנת מדיניות המלחמה מאיימת על ההישגים ההסתדרותיים שהושגו".

ב"פנורמה" חוזר נסים אבו-חיט לכתוב מאמרים, והפעם על איראן. המאמר דומה יותר לסקירה של הדיאלוג בין נתניהו לאובמה בעניין איראן, בצירוף השאלה "האם תהיה מלחמה", שגם אבו-חיט אינו יודע כיצד לענות עליה. בידיעה באותו עמוד, לצד תמונת הנשיא האמריקאי, נכתב: "חמינאי מצדד באובמה, שהעדיף את הפתרון הדיפלומטי".

לא אהלן ולא סהלן

ביקורם של אנשי הימין הקיצוני, בראשות ברוך מרזל, בנצרת, ב-11.3.12, תופס כותרות גדולות ומאמרים נרחבים בשניים מארבעת העיתונים. "פנורמה" לא מדווח על כך משום מה, ואילו "א-סינארה" מחרים את בל"ד, שחברת-הכנסת שלו חנין זועבי היא עילת המפגן, ולכן אינו כותב על האירוע.

בשער "חדית א-נאס" נכתב, לצד תמונתה של זועבי: "ועדת המעקב קוראת לשליטה עצמית כדי לא לתת משקל מוגזם למרזל וחבורתו". "הוועדה: הפגנת מרזל היא נגד החברה הערבית; חנין זועבי לוחמנית יותר: 'נתעמת מול הגזענים יחד, השתיקה על ביקורם היא מסר פוליטי מסוכן'", נכתב בכותרת המשנה.

שער "חדית א-נאס"

הפובליציסט עו"ד ג'ואד בולס מפתיע כשהוא כותב: "רבים מאמינים בזכותו העקרונית של מרזל להפגין בנצרת, מול בית של חבר-כנסת או מרכז מפלגה. זו עמדה נכונה, כי מי שלא מאמין בזכותו של מרזל מושך את השטיח מתחת לרגליו כמיעוט, שזכותו להפגין ולבטא את עצמו". ואילו כותב מאמר אחר, נידאל ותד, מגייס את כל נצרת כדי לעמוד איתן מול הימין, "בכנות, בשל זהותה של ח"כ חנין זועבי ובל"ד".

"כל אל-ערב" מעניק הפניה בשער לדיווח על מנשרים שהודבקו ברחבי נצרת עם תמונה ענקית של זועבי, ובהם נכתב: "נצרת מאוחדת נגד הגזענות". בהפניה תחת הכותרת "נמשך הקמפיין נגד הפגנת הימין הקיצוני ביום ראשון בנצרת", מצוטטת ועדת המעקב בעניין מרזל וחבורתו ונכתב עוד כי "ראש מועצת טורעאן הממונה, יעקב זוהר, שאינו מתומכי בל"ד, מתאר את הביקור כפרובוקטיבי". הכותרת של מאמר המערכת מתמצתת את הדברים: "לא אהלן ולא סהלן לגזענים הפשיסטים".

מפרגנים

סאגת הפרגון העצמי עוברת השבוע, שוב, מהעורך והבעלים של "פנורמה", בסאם ג'אבר, אל העורכת והבעלים של "א-סינארה", וידה משעור – אך הפעם על רקע תוכן ממשי יותר. לרגל יום האשה הבינלאומי בחר העיתון "'דה-מרקר" במשעור "כאחת מ-20 הנשים המצליחות והמשפיעות בארץ", והבחירה מדווחת בשער. משעור לא שוכחת לפרגן לנשים ערביות משפיעות, וששת כתביה מביאים על פני ארבעה עמודים בקונטרס החדשות את ברכותיהן של 30 נשים לרגל יום האישה. מאמר המערכת מתייחס אף הוא ליום האשה, והעורכת קוראת בו לנשים "לבקש יותר שוויון חברתי ופוליטי".

אגב, העיתונאי אנריקה צימרמן מספר לעיתון על אשה נוספת: זינה בן-לאדן, רעייתו של עומר בן-לאדן (הבן של), עשויה לבקר בישראל, כחלק מאיחוד משפחות של המשפחה המורחבת מקטאר.

ג'אבר עצמו מפרגן השבוע שוב לח"כ טלב א-סאנע על רקע דיון בכנסת במצב הכלכלי-חברתי של המגזר, ומקבל הפניה בשער. א-סאנע זוכה לעמוד מלא עם תמונה מכובדת בקונטרס החדשות, ונוסף לאזכור שמו כמה פעמים, הוא מוזכר בהבלטה גם בכותרת המשנה של הכתבה וגם בכותרת ביניים. יוזמת הח"כ מרע"ם-תע"ל אינה מקבלת ביטוי בעיתונים המתחרים, שאנשיהם לא הוזמנו להיות "חברי משלחת הערבית לוועידת אל-קודס בדוחא", כמו ג'אבר.

אל-קרדאווי ומבושיו של שליט קטאר

אגב ועידת אל-קודס, רימון מרג'ייה מראיין ב"חדית א-נאס" את יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, שאומר כי "הוועידה באה להסתיר את מבושיהם של שליט קטאר וראש ממשלתה", ומוסיף בעניין הסורי כי "אל-קרדאווי הוא המופתי של הסולטן". ביקור קרוב של ברכה בקטאר אינו צפוי. אולי אחרי המהפכה הבאה.

נגד אל-קרדאווי, אחד מגדולי המופתים בעולם הסוני-מוסלמי, הוצא צו מעצר על-ידי מפקד משטרת דובאי, דאחי חלפאן (שהפך בזמנו לסלבריטאי בישראל בזכות הצהרותיו, הקומיות לעתים, סביב פרשת חיסול אל-מבחוח). חלפאן כועס על השיח' משום שזה מתח ב"אל-ג'זירה" ביקורת על האמירות, ש"גירשה משפחות סוריות מתנגדות למשטר מאדמתה". חלפאן שש אלי קרב ומבטיח בדף הטוויטר שלו: "ארדוף כל מי שתוקף את האמירויות, ואביא אותו לדין".

אל-קרדאווי זוכה לאזכור גם ב"חדית א-נאס", בזכות מאמר בעיתון "מע אל-חדת" של העיתונאי והבעלים הנוצרי זוהיר אנדריאוס, היוצא נגד פתווא של השיח' ולפיה "אסור למוסלמים לבקר באל-קודס בצל הכיבוש". התנועה-האסלאמית (הפלג הצפוני) מגנה את אנדריאוס: "אסור לאנשים מוסלמים, על אחת כמה וכמה לא מוסלמים, להתבטא בגנות אחד השיח'ים הגדולים בעולם הסוני".

"כל אל-ערב" סוקר את דעתם של ערבים בישראל בסוגיית השיח' השנוי במחלוקת: "אל-קרדאווי הוציא פסק הלכה שאוסר את הביקור באל-קודס תחת הכיבוש הישראלי. הנשיא אבו-מאזן דורש מהערבים לבקר בעיר... מה אומרים האנשים?", נכתב בשער העיתון. אז דילגנו כדי לדעת מה אומרים האנשים ששאל העיתון, ומצאנו שכולם נגד אל-קרדאווי, כמה מהם בצורה בוטה ואחרים בנימוס. גם כאן המביא לדפוס הוא כיוואן.

בשולי החדשות

השחקן המפורסם ביותר בעולם הערבי, עאדל אמאם, מקבל הפניה בליווי תמונתו ב"א-סינארה", שבוע לאחר שקיבל סטירה מצלצלת במדור הסאטירי של "כל אל-ערב", על רקע תמיכתו במשטר הסורי. הפעם הוא תוקף את שיח' יוסוף אל-קרדאווי על פסיקותיו נגד המשטר הסורי. בידיעה מצוטט המקור: סוכנות הידיעות האיראנית פארס.

נערת ישראל לינא מחולי (18), מחיפה, אומרת לכארם חורי מ"פנורמה" כי היא מרגישה עצמה "רוסייה יותר מאשר ערבייה, כי אני רחוקה מהמנטליות הערבית". כותרת חזקה זו היתה אמורה להתפרסם בראש העמוד האחורי, בליווי תמונתה של עלמת החן, אך משום מה מצניעים אותה בכותרת ביניים בלב הטקסט. מלכת היופי של המגזר מקבלת גם הפניה בעמוד הראשי, עם קרדיט לצלם ששון משה על כל אחת משלוש התמונות. כבוד כזה אף פעם לא הגיע לצלמי העיתון ולכמה מכתביו. מקומה של מחולי נפקד מיתר העיתונים.

יאסר עוקבי הוא עורך חדשות ב"ישראל פוסט" ועורך העיתונים "שבע" ו"אל-אוסבוע אל-ערבי" בבאר-שבע והנגב