בפתח התוכנית: שתיקת הכבשים של "ישראל היום"

מנחה "תיק תקשורת" עמנואל רוזן מברך את "ישראל היום" לרגל יציאת מהדורת סוף השבוע החדשה שלו, מעיר כי עורך העיתון, עמוס רגב, שוב סירב לבוא לאולפן, ומעלה סדרה של תהיות על דרכו של העיתון, קרבתו לראש הממשלה בנימין נתניהו וסיקורו המוטה פוליטית לכאורה, רק כדי להזכיר כי אין באולפן מי שינסה לפזר את הערפל.

על עיתונאי האג'נדה וזילות העיתונאי

דן מרגלית, עיתונאי "ישראל היום", וירון דקל, עיתונאי רשות השידור, נוכחים באולפן כדי לשוחח על אודות תקרית באולפן אחר, זה של התוכנית "לונדון וקירשנבאום", שבה תקף קירשנבאום בחריפות את המשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח אזורי סילבן שלום והאשים אותו כי הוא מוליך שולל. השר שלום טען נגדו כי הוא אינו אובייקטיבי ואינו מסקר באופן הגון.

האם הדיון הזה שירת את הצופה? דקל קובע כי לא, וכי היה כאן רק "שואו טלוויזיוני". רוזן שואל את דעתם של הנוכחים באולפן על "עיתונאי האג'נדה", המסקרים בהתאם לנטייתם האידיאולוגית. דקל טוען כי יש אינפלציה בעיתונות מסוג זה, ומאשים את "הארץ" ו"ישראל היום" כי הם מסקרים באופן מוטה את הליך הבחירה ליועץ המשפטי לממשלה ואת הוויכוח על גבולות תפקידו.

מרגלית טוען כי עיתונות כזו היתה תמיד, וכי מוטיבציה אידיאולוגית הניעה את התחקירים הגדולים ביותר בעיתונות העולמית. לדבריו, עיתונות כזו ראויה כל עוד היא אינה פוגעת בסיקור החדשותי עצמו ואינה גורמת לעיתונאי להסתיר ידיעות שאינן מתיישבות עם האג'נדה שלו. דקל טוען כי היא הנותנת: האג'נדה אכן פוגעת בסיקור החדשותי ומטה אותו.

בהמשך מעלה רוזן נושא אחר: המתקפה החריפה של אביגדור ליברמן נגד התקשורת והטחתו בעיתונאי שלום ירושלמי כי הוא נמנה עם "מנוולים, שקרנים ואידיוטים". דקל סבור כי אין בכך פסול וכי לפוליטיקאים רשות לדבר כך אל העיתונאים.

לסיום חלק זה של התוכנית שואל רוזן את מרגלית, הפובליציסט הבכיר של "ישראל היום", אם העיתון עומד בזכות עצמו או שהוא מונשם מלאכותית על-ידי הבעלים שלדון אדלסון כדי לשמש ביטאון של בנימין נתניהו. "העולם הולך לקראת תקשורת שהיא חינמון", עונה מרגלית, שמתחמק מתשובה ישירה על השאלה, גם לא כשהיא מופנית אליו שוב. הוא מסכים לומר רק כי עליו לא חלה צנזורה כל אימת שמתח ביקורת על נתניהו.

על התגייסות העיתונאים למאבק האופנוענים

יעקב אחימאיר, איש הערוץ הראשון, וגדי סוקניק, איש הערוץ השני, מציגים עמדות מנוגדות ביחס להתגייסות עיתונאים לטובת האופנוענים הנאבקים בהעלאת תעריפי הביטוח. אחימאיר משווה את הסיקור התקשורתי של הפגנות האופנוענים לזה של מתנגדי ההתנתקות. בעוד שאת הראשונים סיקרו באהדה ואילו את הביקורת הפנו לממשלה, את ה"כתומים" סיקרו באיבה וביקרו את הפרת החוק שבהפגנותיהם.

סוקניק טוען כי הדברים אינם בני-השוואה, משום שהאופנוענים לא הפרו את החוק בהפגנות שערכו. היחס לאופנוענים בתקשורת היה חיובי משום שהעניין הוא אכן עניין צודק, טוען סוקניק, שהתגייס לטובת המחאה. "יש כאן עוול, והייתי מתגייס גם לטובת מחאות אחרות אם הייתי חושב שהן מוצדקות", מכריז סוקניק. אחימאיר מסכים.

פינתו של יאיר גרבוז

יאיר גרבוז נושא מונולוג על נסים, רבנים ופראיירים, אגב כתבה בתוכנית "המקור" על רבני-אליל.