אנשי חמאס משחקים פינג-פונג, אתמול ברפיח (צילום: פלאש 90)
כאן רוני שקד, דרך בגין פינת מוזס
היום הראשון להפסקת האש בין ישראל לחמאס עבר, ובעיתונים מופיעים דיווחים והתרשמויות מהנעשה באזור הנגב המערבי. איך עבר אתמול יום הרגיעה הראשון על תושבי עזה? לפי רוני שקד, כתב "ידיעות אחרונות", "הפסקת האש עשתה לעזה טוב". עד כדי כך ש"אפשר היה לראות אתמול אנשים מבלים על חוף הים וצוחקים". מי יכול היה לראות אתמול אנשים מבלים על חוף הים וצוחקים? לא שקד עצמו, ולא אף ישראלי אחר. כזכור, מדינת ישראל אוסרת על עיתונאיה להיכנס לשטח הרצועה, מחשש לבטחונם. האיסור לא מפריע לשקד להעביר לעיתון דיווח על הנעשה ברצועה ביום הרגיעה הראשון (הכותרת: "עפיפונים במקום הפצצות").
זו כמובן אינה אשמתו של שקד, אלא של העיתון שבחר בכתב ישראלי לכסות את השטח. שקד דווקא עושה מאמץ להביא קולות מעזה. הוא משוחח עם תושב הרצועה, שנותר בדיווחו אנונימי לחלוטין, וזה אומר לו, "היום לכל אחד מאיתנו יש חאפלה קטנה בלב". הוא גם משוחח עם בכיר חמאס מחמוד א-זהאר, שאומר כי חמאס דורש תמורת שליט "רק אלף אסירים מתוך ה-11,500 שיושבים בבתי-הכלא בישראל". את הידיעה מלווה תצלום של איסמאעיל הנייה משחק כדורגל, תצלום שאינו מקבל כל קרדיט שהוא.
ב"הארץ", לעומת זאת, טרחו וגייסו עיתונאית זרה, קתרין אורמסטד, כדי שזו תוכל לדווח על עזה מתוך עזה, ולא באמצעות הטלפון (הכותרת: "בעזה עדיין חסר הכל. בעיקר החופש"). באופן טבעי, היא מביאה התרשמות חיה מהשטח – היתקלות במחסום של חמאס שנועד לאתר ולמנוע פעילויות של ארגונים קיצוניים, ודברי פרשנות מאת א', המתורגמן המלווה אותה ברצועה.
אורמסטד משוחחת גם עם תושב הרצועה, וזה מקבל הפעם שם ותואר ("חוסאם מטאר, מורה לאנגלית במחנה נוסייראת"). כמו כן היא מראיינת מחוקק בכיר בחמאס, איסמאעיל אל-אשקאר. מובן מאליו כי לא עובר זמן רב עד שהכתבת וצלמה נעצרים על-ידי כוחות המשטרה, נחקרים במשך כמה שעות ומשוחררים. במטה המשטרה נותרים הטלפון הסלולרי של הצלם א', ובו התצלומים שצילם לאורך היום. בכל זאת מצליחים ב"הארץ" להצמיד תצלומים לידיעה, ואף לתת להם קרדיט [איי.פי ורויטרס].
ב"מעריב" אין כל דיווח על הנעשה בתוך עזה, לא מבחוץ, על-ידי עיתונאי ישראלי, ולא מבפנים, על-ידי עיתונאי זר. חבל שבועז ביסמוט עבר לדיפלומטיה.
האלימות היומיומית של הטבלואידים
אבל הכותרות הראשיות של הצהובונים אינן עוסקות בנעשה בעזה, ואף לא בנעשה בנגב המערבי. הן מחפשות דרמה, ובאין אש חיה בחזית הדרומית, פונות הכותרות אל המקום שבו מתחוללת בימים אלה הדרמה הגדולה ביותר – נפשן של אמהות ונשות החיילים השבויים. הכותרת הראשית של "מעריב", "אני מדמיינת אותו על הרצפה, בחושך. זה הסיוט שלי", מצוטטת מפי אביבה שליט, אמו של גלעד.
זו כותרת צהובונית קלאסית, שכולה אלימות המופנית נגד הקורא. לא ניתן לקורא אותה בלי לדמיין את שליט, על הרצפה, בחושך. מי מעוניין לגרום לעצמו לחשוב על דברים שכאלה? נרקומנים של תעשיית החדשות, קהי חושים מרוב חשיפה לאלימות ורוע, שצריכים מדי פעם להזכיר לעצמם שהם עוד מסוגלים להרגיש משהו. מרביתם ודאי יניעו ראשם מצד לצד לאחר שיקראו ציטוט שכזה, מזדהים לחלוטין עם כאב האם ולא מודעים לנזק שהם גורמים לעצמם.
מכל מקום, מדובר בראיון "מיוחד" שנתנה אביבה שליט לעיתון. מה "מיוחד" בו? שהוא דופק את "ידיעות אחרונות", שערך ראיון נרחב יותר איתה, המתפרסם היום ב"מוסף לשבת", ואף קידם אותו אתמול בעיתונו [ענת מידן].
מי שפותח את "מעריב" בציפייה לקרוא את הראיון עם שליט עלול להתאכזב. אף שבשער מצוין כי הראיון נפרש על פני עמ' 3-2, בפועל הוא מצומצם ביותר, וכל כולו אינו עולה על שלוש פסקאות בתוך ידיעה אחת בעמ' 2 [אלי לוי]. זוהי הונאה של כל מי שקנה את העיתון על בסיס הכתוב השער, ותיאר לעצמו שראיון המתפרש על פני שני עמודים ודאי יכלול יותר משלוש פסקאות. לא זו אף זו, הראיון המופיע ב"מעריב" הוא בכלל חלק קטן מראיון שישודר במוצאי שבת בערוץ 2, במסגרת סרטה של הבמאית עירית גל, "ממשלת ישראל עושה הכל", ולא ראיון עצמאי.
"ידיעות אחרונות" מחזיר מכה ל"מעריב" ושולח את שמעון שיפר לראיין את ניקולא סרקוזי, כאשר ראיון נרחב יותר עם נשיא צרפת מופיע ב"מוספשבת" של "מעריב" [בן כספית ומרדכי חיימוביץ]. גם במקרה זה שם התואר שניתן לראיון בעיתון שדופק את המתחרה הוא "מיוחד".
הזדמנות היסטורית לסגירת רשות השידור
במוסף "מרקר ויק" של "הארץ" קורא גיא רולניק לסגור את רשות השידור. "ישראל זקוקה היום יותר מתמיד לשידור ציבורי חזק ועצמאי", הוא כותב, ובהמשך מוסיף: "בעידן הכסף הגדול, שליטת אילי ההון הגדולים במשק, ההתבטלות של עיתונאים רבים מול הגורמים החזקים והתקרנפות כל המוסדות והרשויות המרכיבות דמוקרטיה חופשית – לשידור ציבורי עצמאי יכולה להיות תקומה לא מבוטלת בזירה התקשורתית".
רולניק נלהב באשר לאפשרות לממש את החזון: "יש כיום הזדמנות מיוחדת וחד-פעמית לייצר שידור ציבורי עצמאי ואיכותי בישראל [...] המשבר הכספי החמור וגרעונות הענק של רשות השידור הם הזדמנות היסטורית לסגור את המוסד המסואב ולהקים מחדש שידור ציבורי אחר". ורולניק מסיים בקריאה לקהלו להצטרף אליו: "מי שחרד לשידור הציבורי, מי שחרד לתרבות בישראל, מי שחרד לעצמאות העיתונות [...] צריך להצטרף ולתמוך, בכל דרך, בסגירת רשות השידור".
ניתן לכתוב מדי יום מאמר חדש על "ההתבטלות של עיתונאים רבים מול הגורמים החזקים" כפי שזו באה לידי ביטוי ב"דה-מרקר", עם הפיכת העושר לחזות הכל והתבססות הסלבריטיזציה של אנשי האלפיון העליון, אבל דווקא היום ראוי להחמיא על הפתיחות ב"דה-מרקר". בעמוד השער של "מרקר ויק" מופיעה הכותרת הבאה (המפנה לראיון): "ביזה בחסות החוק – העשירים בוזזים את העניין בחסות החוק, ארה"ב היא שורש הרע וישראל היא קורבן של הגלובליזציה. אוגו מאטיי, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת קליפורניה, קורא למהפכה עולמית" [עידו באום].
יחד עם זאת, ראוי לציין כי מאמר אנטי-קפיטליסטי או ראיון עם אנטי-קפיטליסט, המופיעים מדי פעם בעיתון, אינם שווי כוחות מול ההטיה הפרו-קפיטליסטית העקבית של "דה-מרקר".
ענייני תקשורת
רון מיברג מספיד את טים ראסרט ב"מוספשבת" של "מעריב": "אחד הבודדים בדורו שהפנים ערכים של טלוויזיה טובה וסירב להיכנע לתכתיבים מקומת ההנהלה שדרשו הכלאה של חדשות ובידור [...] היו לו התכונות הנדירות שעושות עיתונאי גדול: השאלות שלו היו קצרות וישירות. הוא לא היה מאוהב ברול של עצמו. הוא לא הניח למרואייניו לנאום ולהפליג לילדותם. הוא לא היסס לשסע אותם או לחלוק נחרצות על דבר הבל שהפריחו. עיניו נצצו בלהט".
תחת הכותרת "10 בצביעות עיתונאית" כותב מתי גולן בטורו שבעיתון "גלובס" כי "מכל המוסדות הצבועים בארץ, אמצעי התקשורת אינם הקטנים ביותר. במיוחד הם מצטיינים בהתנהגות המנוגדת לערכים להם הם מטיפים". גולן מתייחס, הפעם, לערוץ 10, שהחליט לשדר סרט על חקירת רצח תאיר ראדה, אף שזו עדיין בעיצומה.
ב"דה-מרקר" מדווח אמיתי זיו כי עורך "ידיעות אחרונות" שילה דה-בר מועמד לתפקיד מנכ"ל HOT. בדיווח מוזכר כי קבוצת "ידיעות אחרונות" היא גם בעלת המניות הגדולה ביותר בחברת הכבלים.
ועוד בעיתון, כתבה מתורגמת מ"בלומברג" תחת הכותרת "מו"לית 'לוס-אנג'לס טיימס' שבבעלות סם זל ניצבת על סף פשיטת רגל". לפי הכתבה, חברת טריביון עלולה להגיע ל"חדלות פירעון" כבר בסוף השנה הנוכחית.
מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" שוב חולק היום בתוך מוסף הנדל"ן, לאחר שבשבועות האחרונים כבר נדד לתוך מוסף "גלריה". בלי קשר לאכסניה המכובדת פחות, עדיף היה לו המוסף היה מחליט על מקומו ונשאר בו.