כל נדרי
"הרב יובל שרלו: נדר לא לספר לרשויות מידע על פשע – דברי הבל", נכתב בכותרת ידיעה ב"מקור ראשון".
פרשת האסיר X
אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכוחה הגדול של הצנזורה על מידע בעידן הדיגיטלי, באה מדינת ישראל וסיפקה לו אחת: בתוך פחות מ-24 שעות, צו איסור פרסום אחד, שנאכף באדיבות הצנזורה, הפך תחקיר בתוכנית טלוויזיה אוסטרלית, שספק אם היה מצליח לטפס לעמ' 4 למטה אפילו ב"הארץ", לנושא הבוער שבראש סדר יומה של כלל התקשורת בישראל.
ב-11 בבוקר (שעון ישראל) שודרה ברשת ABC האוסטרלית תוכנית תחקירים שעסקה בפרשת מותו של ישראלי עולה מאוסטרליה, בן זייגר, שגויס למוסד, נכלא בתא כלא שמור, ושם הוכרז מת כתוצאה מהתאבדות.
ידיעות על התחקיר עלו באתרי האינטרנט השונים – רק כדי להימחק זמן קצר לאחר מכן. גם ידיעה על המחיקות שהתפרסמה באתר "העין השביעית" נמחקה זמן מה לאחר פרסומה. אלא שעוד באותו היום עלו לדוכן הכנסת שלושה חברי-כנסת (אחמד טיבי, זהבה גלאון ודב חנין) וחזרו על עיקרי התחקיר בשאילתא שהופנתה לשר המשפטים.
חסינותם של חברי-הכנסת והאפשרות לצטט דברים שנאמרים במליאה ללא הגבלות נתנו בידי האתרים כלי לעקוף את הצו ולפרסם ידיעות ראשיות על הדברים שאמרו הח"כים. היום, קצת לפני 08:30, התיר בית-המשפט לפרסם את המידע שנכלל בתחקיר האוסטרלי, ושהיה זמין כל אותה עת לכל מי שברשותו חיבור לאינטרנט.
"חברי-כנסת: 'לבדוק את פרשת התאבדותו של אזרח ישראלי זר בכלא'", נכתב בכותרתו הראשית של "הארץ", המעניק לפרשה את הכיסוי העיתונאי הנרחב ביותר. "שלושה ח"כים ניצלו את חסינותם כדי לדלות משר המשפטים מידע המוסתר מהציבור", נכתב בכותרת המשנה. "ח"כ חנין: אין מקום למנוע פרסום בישראל של דברים המתפרסמים בכל העולם" (יהונתן ליס).
עורך העיתון, אלוף בן, מי שכתבה שלו במקומון "העיר" היתה מושא העתירה לבג"ץ שריסנה לראשונה את מוסד הצנזורה הצבאית (בג"ץ שניצר), כותב על "דמוקרטיית שושו"; מתרה כי תחת עילה של פגיעה בבטחון המדינה עלולים ראשיה להשתמש בכלים של צנזורה כדי לחפות על מחדליהם; מזכיר כי הכלי של צו איסור פרסום הולך ומחליף את השימוש בצנזורה הצבאית; ומדגיש את הגיחוך שבהיבטים שונים של הניסיון לחסום מידע בעידן הנוכחי.
עוד שני טורים מודפסים בחלקם על השער. עידו באום כותב על "שופטים בשירות הביטחון" שהחליפו את הצנזורה, ויובל דרור כותב על הכישלון בניסיון לחסום מידע המתפרסם ברשת, תחת הכותרת "מדינת ישראל נגד גוגל". גם טור ביקורת הטלוויזיה של מורן שריר מוקדש לנושא (המוגדר כ"שידורי החדשות לאורך היום"). "אתמול היה פה בארץ רגע טלוויזיוני די יפה", הוא כותב.
גם ב"ידיעות אחרונות" זוכה הפרשה לכותרת ראשית. "האם התאבד בכלא הישראלי אזרח אוסטרלי שאיש לא ידע על מעצרו?" היא הכותרת, החושפנית ביותר מבין כותרות העיתונים המטפלים בנושא (כולם), ציטוט מדבריו של אחד הח"כים. "חברי-כנסת ביקשו הסברים משר המשפטים", נכתב מעל לכותרת, ומתחת לה נכתב: "הח"כים זהבה גלאון, אחמד טיבי ודב חנין פנו לשר יעקב נאמן ודרשו לדעת האם נכון שאסיר בזהות בדויה התאבד ואיש לא ידע. נאמן: אם זה נכון, זה טעון בדיקה". כל הכפולה הפותחת מוקדשת לנושא, אולם היא מכילה יותר תמונות (של שלושת חברי-הכנסת ושל השר) ממלל. צביקה ברוט ומורן אזולאי מתארים את ההתרחשויות באולם הכנסת, ברוט כותב ידיעה פרשנית תחת הכותרת "הח"כים הסתמכו על החסינות הפרלמנטרית", ולוגו כחלחל מזמין את הקוראים ל"עדכונים שוטפים" ב-ynet.
ב"מקור ראשון" מסתפקים בידיעה בעמוד השער הנמשכת בעמ' 3, ובה דיווח על הדיון בכנסת. ב"מעריב" מסתפקים בידיעה קצרה עוד יותר, המודפסת כולה בתחתית עמוד השער ("דיון חריג בפרשה מסתורית בכנסת"). "ישראל היום" הוא העיתון היחיד שאפשר למצוא בדיווחו נימה ביקורתית על התבטאות חברי-הכנסת: "שלושה ח"כים ניצלו את השידור החי: 'אוסטרלי בזהות אחרת התאבד בכלא'", נכתב בכותרת במעלה השער. הידיעה עצמה תופסת את חלקו העליון של עמ' 5 (גדעון אלון) ומורכבת רובה ככולה מציטוטי הדוברים.
פרשת הניסוי האטומי
העיתונים שאינם מעלים על ראש שמחתם (באדיבות החלמאות של ראשי מערכת הביטחון) את פרשת האסיר האוסטרלי בכלא איילון מעניקים את הכותרת הראשית לסוגיה בטחונית חמורה אחרת: זו של נשק אטומי הנמצא בידיהם של משטרים אפלים. "העולם מגנה את הניסוי הגרעיני שערכה אתמול צפון-קוריאה", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "צפון-קוריאה ערכה ניסוי גרעיני שלישי באמצעות 'מתקן ממוזער'", נכתב בכותרת המשנה. "בהודעה שפירסם השלטון דווח כי בניסוי הופעלה פצצת אטום מיניאטורית. נשיא ארצות-הברית אובמה: 'צעד פרובוקטיבי שמאיים על השלום ועל הביטחון".
"מועצת הביטחון של האו"ם צפויה להתכנס בהמשך היום לדיון חירום. לפני ימים אחדים איימו חברות המועצה כי אם קוריאה-הצפונית תבצע את הניסוי הגרעיני, היא צפויה לסבב נוסף של סנקציות כפי שהיה בשני הניסויים הקודמים ואחרי שיגורי הטילים הבליסטיים", נכתב בסיומה של הידיעה הראשית של "מקור ראשון", שאינה מזכירה כלל את איראן. לא כך בשני העיתונים האחרים, המקדישים את כותרתם הראשית לניסוי הצפון-קוריאני.
"פצצה גרעינית לכל דורש" היא הכותרת הלא ברורה של "ישראל היום". לפי כותרת המשנה, משמעותו של הניסוי שערכה הרודנות היא "'קו ייצור' חשאי שיכול לבנות גם ראשי נפץ גרעיניים לטילים". "בישראל מודאגים", מסתיימת כותרת המשנה, "פצצת גרעין זמינה לאיראנים". "מצפצפים על העולם" היא כותרת כפולת העמודים הראשונה של העיתון, מעל לתצלומי לוויין מטושטשים של מה שייתכן שהוא האזור שבו נערך הניסוי. גם בידיעה הראשית (המברקית, כדרכו של העיתון) של "ישראל היום" לא מופיעה איראן, אולם פרצופו של אחמדינג'אד מלווה ידיעה אחרת בעמוד, שבכותרת הגג שלה נכתב: "החשש: צפון-קוריאה מציעה ידע גרעיני לכל המרבה במחיר".
בטור הפרשנות מסב בועז ביסמוט את תשומת הלב לכך שאפילו סין, הנחשבת למעצמה היחידה המקורבת לצפון-קוריאה, התנגדה לניסוי והצטרפה להודעת הגינוי שלאחריו. "העולם אתמול היה, לשם שינוי, מאוחד", כותב ביסמוט, "אבל זה קורה שעה אחת מאוחר מדי. בהחלט חומר למחשבה בסוגיית הגרעין האיראני".
ב"מעריב" לא רק מצביעים על אפשרות קיומו של חומר למחשבה על ההקשר האיראני של הפיצוץ הקוריאני, אלא מספקים חומר כזה. "במערב מעריכים: איראן שותפה לניסוי הגרעיני בצפון-קוריאה", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, המלווה בפרצופו של הנשיא האיראני ולא בזו של הרודן הקוריאני. "איראן הרשמית גינתה, אבל גורמי מודיעין סבורים: מדענים מטהרן לקחו בו חלק", חותמת כותרת המשנה. ואילו הפרשן הצבאי עמיר רפפורט כותב, ודבריו מובאים על שער העיתון: "הניסוי הוא שיעור מאלף לעולם כולו שסנקציות כלכליות אינן בהכרח יעילות מול מדינה הנחושה להגיע לפצצת גרעין", ואף קובע כי "כמו שזה נראה כרגע, טהרן דוהרת לפצצה יחד עם פיונגיאנג".
וב"ידיעות אחרונות", המקדיש לסיפור את עמ' 4: "תסתכלו עליהם ותראו את איראן", נכתב בכותרת העמוד מתחת למלים "צפון-קוריאה עשתה צעד כמעט אחרון בדרך לראש נפץ גרעיני". ובכותרת המשנה לידיעה של אלכס פישמן: "מי שחשב שסנקציות יעצרו את הגרעין האיראני, שיביט לכיוון פיונגאינג. במערב חושדים: הניסוי האטומי של צפון-קוריאה הוא חלק מתוכנית מוזמנת של לקוח שרוצה לראות תוצאות. הקליינט הסביר היחיד הוא טהרן".
פרשת הספין היומי
"ההצעה לבית-היהודי תקפה ל-48 שעות", נכתב בכותרת גדולה בעמ' 9 של "ישראל היום", משל היה בטאונה של מפלגת השלטון (רגע, אומרים לי באוזנייה ש...). "בסביבת רה"מ מגדירים כ'מכובדת מאוד' את ההצעה לבנט, הכוללת את תיק החינוך ותיק כלכלי בכיר. הבית-היהודי: 'זה ספין שנועד לפרק הברית עם לפיד'", נכתב בכותרת המשנה. התמונה המלווה את הידיעה, באקט חתרני או בלתי מודע באופן קיצוני, היא של לפיד.
"בתוך כך, ממשיכים בליכוד לנסות ולנתק את הקשר המתהדק בין בנט ללפיד", נכתב בתוך ידיעה ב"ידיעות אחרונות" המלווה בתמונה של לפיד ובנט חבוקים. בהמשך מדווחים כתבי העיתון כי הליכוד "גיבש הצעה אטרקטיבית לבית-היהודי" (שהכתבים מכנים גם "חבילה יוקרתית") בתמורה להצטרפותם המיידית לקואליציה. "בבית-היהודי הופתעו מהפרסומים: בכירים בסיעה אמרו שאיש לא פנה אליהם ומעולם לא שמעו על הצעה כזו", ממשיכה הידיעה. "בבית-היהודי אומרים שלא שמעו על הצעה כזאת", נכתב בכותרת הגג לדיווח של יהונתן ליס על ההצעה ("הליכוד: לבנט הוצעו החינוך, הדתות ותיק כלכלי'" היא כותרת הידיעה).
נפתלי בנט, אתמול (צילום: פלאש 90)
"נושא הפיצול הוא קשקוש גמור", נכתב בכותרת ידיעה של מורן אזולאי ב"ידיעות אחרונות". "בבית-היהודי מציגים חזית מאוחדת ומאשימים את הליכוד ביצירת ספינים 'תלושים מהמציאות'". "בכירים ביש-עתיד: 'נתניהו מנסה לפלג את העבודה ולגייס חמישה ח"כים'", נכתב בכותרת על שער "מעריב". לא נכתב מה חושבים על כך בבית-היהודי (על השער. אבל דלגו לעמ' 4, תמצאו שם את דעתם של בכירים אנונימיים במפלגה).
פרשת הטייקון זיסר
"בנק הפועלים יפסיד עד 700 מיליון שקל בגלל ההלוואה לזיסר", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "זיסר מנסה לגבש הסדר חוב עם בעלי האג"ח של אלביט-הדמיה. בבנק הפועלים, שהלווה 850 מיליון שקל לחברה-האם של אלביט, חוששים מהשלכות ההסדר", נכתב בכותרת המשנה. "השבוע החליט הבנק לנסות למנות לחברה כונס נכסים כדי להציל חלק מהחוב, אך הוא יתקשה לחלץ מזיסר יותר מ-200 מיליון שקל". "ציון קינן ושמעון גל גוררים את מוטי זיסר לבית-המשפט", נכתב בכותרת הידיעה של מיכאל רוכוורגר בעמ' 38.
"אלביט-הדמיה בצרות, מוטי זיסר גורף הון", נכתב בכותרת על שער "גלובס על הבוקר". "פושט רגל? שכר של כ-4 מיליון שקל בשנה למוטי זיסר באלביט-הדמיה", נכתב בכותרת הידיעה של אבי שאולי. "נוסף על השכר באלביט-הדמיה ובפלאזה-סנטרס זכאי זיסר לתשלום שנתי של 5% מעלויות הבנייה של פרויקטים שיוזמת אלביט-הדמיה. סכום זה מגיע, על-פי הערכות, למיליוני דולרים בשנה".
ומעניין לעניין באותו עניין: "רוסק-עמינח שמה יד על 40 מיליון שקל מכספי אדוארדו אלשטיין – ומצפה לעוד", נכתב בכותרת דיווח של רוכוורגר ב"דה-מרקר". בכותרת המשנה נכתב כי המיליארדר הארגנטיני אלשטיין העביר לגנדן, חברת האחזקות הפרטית של נוחי דנקנר, "100 מיליון שקל בספטמבר 2012, וכמעט כל הכסף הועבר לנושים". בטור פרשנות כותב רותם שטרקמן על מכתב שפירסם אתמול דוברו של דנקנר, רני רהב, בשמו של אלשטיין, המעביר מסר של הרגעה בנוגע למצבה הפיננסי של החברה והבטחה להגדלת ההשקעה. "ספין מבית-היוצר של נוחי דנקנר ותו לא", כותב שטרקמן על המכתב, ש"אינו כתוב על נייר מכתבים רשמי, אינו חתום על-ידי איש וגם לא ממוען לאיש. המכתב גם לא פורסם באתר ההודעות של הבורסה", ויועד להרגיע את בעלי האג"ח החוששים לכספם. לאלו ממליץ שטרקמן "שייקחו דוגמה מבנק הפועלים" והתנהלותו כלפי זיסר.
במוסף "ממון" מקדישים ידיעה לדיווח על "הודעתו של אלשטיין". "אי.די.בי: אלשטיין בדרך לארץ", נכתב בכותרת הידיעה של רועי ברגמן. "איש העסקים הארגנטיני מעוניין לקדם את המשך השקעתו בגנדן. לדבריו: 'אפשר למצוא פתרון לחוב'".
עוד כותרות כלכליות
"לך עד לשבדיה, רוזנטל", נכתב בכותרת טור של איתן אבריאל ב"דה-מרקר". "הצעת חוק שיגיש הח"כ הטרי מיקי רוזנטל ממפלגת העבודה נועדה לחשוף את הצהרות ההון של ח"כים, שרים וסגני שרים. למה לעצור בח"כים ולא לאפשר לציבור לראות כל מסמך ציבורי?", שואלת כותרת המשנה. "כאשר עובדי הציבור יידעו שכל החלטה וכל נייר שהם מוציאים עומדים לביקורת של הציבור ושל התקשורת", כותב אבריאל, "כולל התאריכים (כמה זמן לקח להם לטפל בעניין), התהליך (מי השתתף בו) וכמובן התוצאה – היעילות של המגזר הציבורי תקפוץ לפתע מדרגה".
העמודים הראשונים של "דה-מרקר" מוקדשים למסקנות "ועדת המשילות", שתמליץ לבזר כמה מסמכויות משרד האוצר ולהשיב את תכנון התקציב למשרדי הממשלה. בטור פרשנות מקדמת מירב ארלוזורוב את השינוי בברכה וטוענת כי יוביל למשרד אוצר חלש יותר, אך גם טוב יותר.
"טבע שילמה למדינה פחות משקל אחד במסים על כל 300 שקל שהרוויחה בישראל", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר", המפנה לידיעה של יורם גביזון. בגרף המצורף מודגמת הצניחה בשיעור המס שמשלמת חברת התרופות, כשיעור מרווחיה במדינה, מ-5.5% ב-2010 ל-3.5% ב-2011 ול-0.3% ב-2012.
"מיום ראשון: החלב יתייקר", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "רגע אחרי הבחירות: שטייניץ אישר העלאת מחירים למוצרי החלב בפיקוח ב-3.5% בממוצע. שר האוצר: 'העלאה מידתית'", נכתב בכותרת המשנה.
ענייני תקשורת
"התאחדות הכתבים הזרים דורשת מהיועץ המשפטי לממשלה וינשטיין למנוע אלימות של חיילים כלפיהם", נכתב בכותרת ידיעה של גילי איזיקוביץ ב"גלריה". איזיקוביץ כותבת על כמה מקרים שבהם הופעלה אלימות ממין זה. אורן פרסיקו כתב על כך השבוע ב"העין השביעית".
"ארגוני היוצרים עתרו לבג"ץ נגד ההקלות לערוץ 2: 'הליך פסול וחסר תקדים'", נכתב בכותרת דיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". כותרת המשנה מצטטת מן העתירה: "זכייני הערוץ לא חסכו מאמצים במטרה להשפיע על חברי-הכנסת, ולמאמצים אלה אף נרתם מנכ"ל חברת החדשות אבי וייס". טוקר ושלי אפלברג מדווחים כי עידן וולס, "יד ימינו של יצחק תשובה", מונה לחבר דירקטוריון חדשות ערוץ 2, וכי "לפני כחודשיים מונה יועץ התקשורת רונן משה לחבר דירקטוריון מטעם רשת". עוד מדווח טוקר כי "נחתם הסכם עקרונות בין 'מעריב' לחברת ההפצה" של העיתון.
"בזכות המעמד הבינוני העולה: העיתונים באפריקה משגשגים", נכתב בכותרת ידיעה מתורגמת מה"אקונומיסט" ב"דה-מרקר". "המדיה המסורתית עדיין שולטת באפריקה – מה שמאפשר לחברות התקשורת הגדולות להיערך מספיק זמן מראש לפלישה הדיגיטלית". עוד ב"דה-מרקר": "מרדוק: אשקול הסרת הנשים העירומות מעמ' 3 ב'סאן'", נכתב בכותרת ידיעה מתורגמת מתחת לכותרת הגג: "סוף למסורת של 43 שנה?".
כותרת ידיעה של רותה קופפר במוסף "גלריה" של "הארץ" מספרת על "מערכון גנוז של 'סטרדיי נייט לייב' על צ'אק הייגל: גבול המסירות לישראל על גב חמור". לפי קופפר, "מקיין אף שואל את הייגל במערכון אם המסירות שלו למדינת היהודים תכלול עינוגים מיניים על גבו של חמור, אם זה מה שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ידרוש". בדיווחים בתקשורת האמריקאית, שעליהם הסתמכה כנראה כתבת "הארץ", נכתב כי דמותו של הייגל במערכון תעניק מין אוראלי לחמור ("perform oral sex on a donkey"), ולא תתענג על גבו. ל"הארץ" זה אולי לא משנה, אבל עבור החמור זה ודאי הבדל גדול.
"תיקון", נכתב בתחתית העמוד האחורי של "גלריה", מתחת למדור "שיר ביום", "ו"ב ייטס (1865–1939) הוא משורר אירי ולא כפי שנכתב כאן אתמול".
"סופית: המעגל של שילון חוזר בשישי" לערוץ 2, מדווח רז שכניק במדור "שעות אחרונות" שבמוסף היומי של "ידיעות אחרונות".