הגעתי לזגרב בשבת, ה-8 בספטמבר 1963, כדי להיות למחרת בשעה עשר בטקס פתיחת "היריד הגדול" (זה השם הרשמי) שינוהל על-ידי הנשיא טיטו. אנשי השגרירות אמרו שינסו להפגיש אותי עם הנשיא, וכך גם הבטיח המתרגם שלו, סופר יוגוסלבי (ויהודי) שאותו הכרתי זה מכבר.

וכך אכן היה. התפלאתי על הקלות שבה ניתן לי לגשת אל טיטו ולא התפלאתי מקומתו הנמוכה (הוא נהג להצטלם מלמטה למעלה, כך שהתמונה יצרה את הרושם שלפניך איש גבה קומה), כי אמרו לי מראש שהוא קטנצ'יק. כשהוא הגיע לביתן הישראלי שביריד, הציגו אותי בפניו ויכולתי להפנות אליו שלוש שאלות. מניין התמונות שהפפראצי (הרשמיים) צילמו אותנו עמד ביחס הפוך כפול אלף למספר השאלות שיכולתי להציג לטיטו. לצערי, הצלמים נהרו כולם אחריו והפסידו את הסקופ, כשאשת הנשיא, יובאנקה ברוז, שילבה את זרועה בזרועי וביקשה שאסביר לה את המוצגים שבביתן של הארץ המתקדמת ביותר במזרח התיכון.

שלחתי מברק למערכת "דבר" בתל-אביב, ומאחר שככל הידוע לי הייתי העיתונאי הישראלי היחיד ששוחח מאז ומעולם עם הנשיא טיטו (יחסי ישראל-יוגוסלביה היו כבר אז בנסיגה), לא היה לי ספק כי הידיעה תפורסם בהבלטה רבה.

בדרכי חזרה ארצה פגשתי ברומא את כתבת "דבר" לויה רוקח, ושאלתי אותה אם ראתה את הידיעה בעיתון. להפתעתי הבלתי נעימה היא לא ראתה, אך הוסיפה שייתכן שדילגה על גיליון זה או אחר ולכן הידיעה נעלמה מעיניה. כשחזרתי לתל-אביב שלפתי את גיליון ה-10 בספטמבר של "דבר", ואחר חיפוש בשבע עיניים מצאתי בעמוד 11 ידיעה קצרה על "טיטו בביתן הישראלי", עם אזכור בסוף הידיעה ש"בתשובה לשאלת סופר 'דבר' אמר הנשיא" וכו'.

נשמתי פרחה, ובישיבת המערכת הבאה הקמתי שערורייה. עורך הלילה אמר לי שבדברי טיטו ("ניתן לטפח את היחסים", "צריך להרחיב את היקף המסחר") לא היה שום חידוש, ובעצם הידיעה לא היתה ראויה לדפוס. כששאלתי אם כל דברי מזכיר מועצת פועלי תל-אביב או כל נאומי שר המסחר והתעשייה הם חדשות, אמר לי עורך הלילה שבניגוד אליהם, טיטו לא יתקשר למערכת לשאול למה דבריו לא זכו לפרסום הולם.

העורך הראשי, חיים שורר, לקח אותי הצדה, קרץ לי בעינו וגילה לי בסוד שכשהיה עיתונאי מתחיל כמוני, גם הוא פיברק פגישות שלו עם ראש הממשלה או אלוף העולם בשחמט. רק כשהוצאתי כמה מהתצלומים עם טיטו התחלפה ארשת פניו. שורר אמר שבניגוד למקובל אז ב"דבר", במאמר הבא שאכתוב על יוגוסלביה, תפורסם אחת התמונות שלי עם הנשיא. בינתיים, כדאי שאפקיד את התמונות בארכיון.

ביוגוסלביה שבתי לבקר פעמים רבות, ואף הרביתי לכתוב על כך. מקץ שנה, אחרי שחזרתי מביקור נוסף בבלגרד, ירדתי לארכיון לחפש את התמונות ההן. עברתי על כל הצילומים שתויקו תחת האות ט', אך לא מצאתי שום עקבות של צילומי עם טיטו. "נסה תחת ברוז" (שמו האמיתי של טיטו), אמר לי הארכיבר, אבל גם שם לא היה זכר. חיפשנו ב"יוז'ה" (שמו הפרטי) ושוב, לא דוב ולא יער. אולם אחרי שהארכיבר אמר שהוא בטוח כי ראה תמונה של פרויס עם טיטו, נדלק לי אור: "חפש בפרויס", אמרתי לו, והפעם עמלנו לא היה לשווא: מצאנו שלוש-ארבע תמונות כשהן מתויקות במעטפה שעליה היה כתוב "פרויס (עם חבר)".

טדי פרויס היה חבר מערכת "דבר"

גיליון 11, אוקטובר 1997