תשיג לי ציטוט לכותרת

מכתב מאת גלעד שליט, שהגיע אתמול למשפחתו, הכניס את מערכות העיתונים לבעיה. מצד אחד, אין כמו מכתב דרמטי ליצירת כותרת עיתון – סוף-סוף האירוע המרכזי של היום הוא טקסטואלי במהותו, ומתאים למדיום. מצד אחר, משפחת שליט אינה משחררת את נוסח המכתב לתקשורת.

כותרת "הארץ" – "נועם שליט: למרות המכתב החדש, שחרור גלעד לא מתקדם" [ברק רביד, עקיבא אלדר וג'קי חורי] – מציגה פתרון אפשרי אחד: דחיקת תוכן המכתב הצדה לטובת דיווח על השלכותיו. בידיעה עצמה מצוין כי "משפחת שליט לא פירסמה את תוכן המכתב, אך מסרה שגלעד מתחנן בו על חייו ודורש שישראל תפעל לשחרורו". בהמשך נאמר לקוראים גם כי "האב הוסיף שאינו מתכוון לחשוף את תוכן המכתב".

ב"מעריב" בחרו בטקטיקה מעניינת. הכותרת הראשית הבוקר אינה מוקדשת למכתב שליט עצמו, אלא לעניין הקשור בו ("ישראל דוחה את המבצע הגדול"), והידיעה על קבלת המכתב מסתפקת בטור קטן בצדו של עמוד השער. מכאן אפשר להסיק שגם לידי "מעריב" לא הגיע נוסח המכתב. אך כשקוראים את כותרת הידיעה בצד עמוד השער, מגלים כי ב"מעריב" דווקא השיגו ציטוט בלעדי מתוכן המכתב, וזה אף נתון במרכאות – "גלעד מתחנן: 'שחררו אותי'" [אלי לוי]. מדוע לא להבליט את הציטוט הזה בכותרת ראשית? אולי מפני שהציטוט אינו נלקח ישירות מהמכתב. בידיעה עצמה אין לו שום זכר, למעט הדברים שמסר נועם שליט ל"מעריב" ולעיתונים האחרים: "גלעד מתחנן על חייו ושיעשו הכל לשחרורו". במלים אחרות, ב"מעריב" הקישו כי אם נועם שליט מספר שבנו מתחנן שישחררו אותו, אין אפשרות אחרת פרט לזו שבה גלעד כותב "שחררו אותי", והכניסו ביטוי זה כציטוט בכותרת הראשית אף שאין להם שום דרך לדעת כי הוא אכן נכלל במכתב.

ב"ידיעות אחרונות" התעלו על העיתונים האחרים; לא רק שהצליחו להשיג מקור נוסף לתוכן המכתב, אלא שלמרות ההישג, לא נמנעו מלהמציא חלק מהציטוט שמופיע בעמוד השער, ככותרת ראשית: "מצבי רע, תצילו אותי, אל תנטשו אותי, אני רוצה לחזור מהר הביתה" [שמעון שיפר וגואל בנו]. המקור הנוסף לתוכן המכתב הוא עורכי-הדין הצרפתים של משפחת שליט, סטפן זרביב ועמנואל אלטית, שקיבלו אתמול את התרגום לצרפתית של המכתב. בשונה ממשפחת שליט, השניים שיתפו פעולה עם כתבי העיתון והעבירו להם את הציטוט הבא מתוך המכתב, שהוא, כאמור, תרגום לעברית מהתרגום לצרפתית: "מצבי הבריאותי רע. אני חולם על היום שבו אחזור לביתי. אני מקווה לחזור מהר ודורש מהממשלה שלי לא לנטוש אותי". ציטוט בלעדי זה מופיע בהבלטה על פני כל העמוד השלישי של העיתון. אבל, כפי שכל אחד יכול לראות, הציטוט שונה מזה המופיע בכותרת העיתון. כיצד השתרבב הביטוי "תצילו אותי" לכותרת? כמו ב"מעריב", נראה שגם כאן מקור הציטוט בדברי נועם שליט, שאמר "גלעד מבקש במכתב שיצילו אותו".

דווקא בעיתון המחולק חינם, "ישראל היום", הכותרת הראשית מדויקת ומהימנה – "מכתב חדש מגלעד: 'הוא מתחנן על חייו'" [לילך שובל ושלמה צזנה]. במקרה הזה, הציטוט מדברי נועם שליט לא עבר כל מניפולציה. אולי משום כך בידיעה עצמה המכתב אינו עומד במרכז העניינים ואת מקומו תופסות הערכות לגבי הצפוי להתרחש בעזה: פעולה צבאית גדולה או רגיעה.

עובדים על עצמנו

זוכרים שלפני שבוע היה ברור לעיתונים שאנחנו קרובים יותר מתמיד לפעולה צבאית גדולה בעזה? ובכן, גם היום אנחנו קרובים לפעולה יותר וגו', אך איכשהו היא מתרחקת מאיתנו. הכפולה השנייה של "מעריב" מוקדשת לדילמה "מבצע או הסכם". בן כספית מעריך כי "פעולה צבאית נרחבת עכשיו תגרום יותר נזק מתועלת", וב"נזק" הוא מתכוון ל"החמצת הזדמנות בלתי חוזרת להחזרתו של גלעד שליט". לדבריו, ההערכה היא שפעולה נרחבת "לא תחזיר את גלעד שליט וגם לא תפסיק את ירי הקסאם", ולכן מסתמן שהקבינט הבטחוני יבחר ברצף של פעולות קטנות. מה השתנה? האם לפני שבוע העריכו גורמים מדיניים ובטחוניים שהפעולה תשיב את שליט לישראל ותפסיק את ירי הקסאמים? לא. אבל אז נהרגו ישראלים מהפצצות העזתים, והשבוע הגיע מכתב מחייל שבוי.

עמיר רפפורט מציג באותה כפולת עמודים תסריט דומה, של פעולה מוגבלת בהיקפה שתתרחש לפני כל רגיעה, אך מדגיש את חשיבות התגובה הישראלית לירי הקסאמים בעיני מדינות ערב. לדבריו, "בכל העולם הערבי, ולא רק בישראל, מצפים לראות כיצד תנהג ישראל מול התגרויות החמאס". מפרשנותו עולה ש"כוח ההרתעה" של ישראל שוב מוצב בסימן שאלה, ולכן הצעת החמאס להפסקת אש, שמונחת על שולחן הדיונים זה כשבועיים, לא תתקבל על-ידי ישראל לפני שזו תבצע פעולה כלשהי כדי להצטייר כמי שהסכימה לרגיעה מתוך עמדה של כוח ולא חולשה. בעיני מי אמורה להצטייר ישראל כחזקה? לכאורה, בעיני "העולם הערבי", אך רפפורט מסיים את טורו בהערכה שהסכם רגיעה יתקבל רק לאחר שישראל תצליח ליצור רושם של עמדת כוח על "מקבלי ההחלטות בארץ". כלומר, ייתכן שמקבלי ההחלטות ינסו בימים הקרובים לעשות רושם על עצמם. במקרה כזה האזרחים מתבקשים לרדת למקלטים.

ב"ידיעות אחרונות" מגלה אלכס פישמן סימני אכזבה מהעדר הפעלתנות של צה"ל. "לתופי המלחמה שנשמעים מתל-אביב ומירושלים אין, עדיין, שום כיסוי בשטח", הוא מדווח. לאחר פירוט עמדות הפוליטיקאים והצבא, לוקח פישמן לעצמו את רשות הדיבור וממליץ על הפעולות הצבאיות הדרושות להפסקת ירי הקסאמים, שכן זאת יש לדעת – הדבר אפשרי: "לירות בחזרה אל כל מקום שיורים ממנו, גם אם יש שם אזרחים. לעשות מה שפיקוד הדרום יודע לעשות טוב: לקחת שתים-שלוש חטיבות ולפעול באזורי השיגור". לגבי שליט, פישמן מספר כי החמאס מסרב לשחררו "משום שמדובר בקלף האחרון שיש בידיו מול ישראל במצב חירום". גם לכך יש פתרון: "ישראל תצטרך להנחית [על חמאס] עוד מכה אחת לפני התהדייה. שירגיש מה זה מצב חירום".

נבצרות זמנית מהתקשורת

מצבו הפוליטי של אולמרט השתפר לאין ערוך בשבועיים האחרונים; עובדה שחזר בו מדרישתו להקדים את מועד חקירת הנגד של טלנסקי. ב"ידיעות אחרונות" מדווח הבוקר [טובה צימוקי] כי אולמרט היה רוצה בכל זאת להציג את גרסתו בפני הציבור ואף להתראיין על כך, אלא שעורכי-דינו מונעים זאת ממנו. הסיבה: חשש ש"גורמי אכיפה בכירים ביותר יראו בהצגת הגרסה באמצעות ראיון בתקשורת שיבוש החקירה והעברת מסרים גלויים וסמויים לנחקרים נוספים בפרשה". כך שראיון לא צפוי. מצד אחר, אין מקום לדאגה. "מעריכים שבימים הקרובים ינסה אולמרט למצוא נוסח להודעה לתקשורת באופן שלא יסבך אותו משפטית", נכתב בידיעה, בלי לפרט מי הם המעריכים.

ענייני תקשורת

במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווח אסף כרמל כי דובר צה"ל אבי בניהו מציע לשנות את הרגלי הדיווח על פצועים והרוגים בעת מלחמה ולהסתפק בהודעה "מוסמכת ורשמית" שתימסר פעם אחת ביום. את הצעתו מבסס בניהו על לקחי מלחמת לבנון השנייה, והוא מתכוון להעלות אותה לדיון מחר, בדיון מיוחד שתקיים מועצת העיתונות. הצעתו אינה כוללת "אסון המוני" ומקרים חריגים אחרים.

במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח ערן סוויסה כי תוכנית הרדיו של השדרן אלי (אליקו) כהן מרדיו לב-המדינה, שבה משודרים להיטי זמר ים תיכוניים, תשודר גם בתחנת רדיו צרפתית. "אני מתרגש ברמות", מצוטט אליקו.

תוספת מיוחדת של מוסף "תרבות וספרות" צורפה הבוקר לגיליון "הארץ", וזאת בעקבות טעות טכנית שגרמה לכך שבערב חג השבועות צורף לעיתון מוסף ה"תרבות וספרות" שחולק כבר ביום שישי האחרון.