אתמול, היום, מחר
בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" נעשה הבוקר שימוש בשם הפועל – צורה נטולת זמן וגוף: "אולמרט לבוש: לתקוף באיראן". ייתכן שהבחירה בצורה זו נובעת מכך שאולמרט ("ידיעות אחרונות") אינו רוצה לעורר רושם תקיף מדי ולפנות לבוש בלשון ציווי. ייתכן שהבחירה הניטרלית נובעת מכך שבעיתון נותרו שרידים של נאמנות לראש הממשלה; אחרי הכל, בעיתונים אחרים כבר לא מתייחסים לדבריו ברצינות. ייתכן שהבחירה נובעת מכך שהאירוע טרם התרחש.
טרם התרחש? ממש כך, וזאת אף שבכותרת הגג נכנס לעלילה מימד הזמן: "רה"מ דוחק בנשיא ארה"ב לצאת לפעולה צבאית". דוחק, כלומר ממש עכשיו. מתי זה עכשיו? בערב. לפי כותרת המשנה, "בפגישה הערב: רה"מ ינסה לשכנע את הנשיא לפעול לפני תום כהונתו בבית הלבן" [שמעון שיפר]. לידיעה, המופיעה בעמ' 2, אף מצורף תצלום משותף של אולמרט ובוש [לע"מ] כאילו כבר נפגשו, וזאת בלי לציין כי מדובר בתצלום ארכיון.
מדוע הקורא מיטלטל כך על ציר הזמן? מדוע צורה נטולת זמן הופכת להווה ואז לעתיד? כרגיל, מפני שהעיתון מתחרה בכלי תקשורת בעלי יכולת לדווח בזמן אמת (אינטרנט, טלוויזיה). בדיווח עצמו מצוין כי הפגישה תיערך רק בערב, בלי לציין אם מדובר בשעון ישראל או ארה"ב. אם האפשרות השנייה היא הנכונה, הרי שגם הגליונות של מחר בבוקר לא יוכלו לדווח על תוצאותיה של הפגישה, אז למה שלא לדווח על כך כבר עכשיו?
המציאות, במקרה הזה, פחות דרמטית מהכותרת. שיפר, המתלווה לפמליית ראש הממשלה, שמע אתמול מ"גורמים המקורבים לאולמרט" מה יגיד בפגישה עם נשיא ארה"ב, אולם הכותרת "אולמרט לשיפר: 'אני מתכוון להגיד לבוש כך ולא אחרת, אבל אי-אפשר לדעת אם באמת אומר זאת'" ארוכה מדי. יחד עם זאת, יש לציין כי גם כך מדובר בהישג עיתונאי. הן ב"מעריב" והן ב"ישראל היום" מצוין כי בשונה מטיסות קודמות לארה"ב, הפעם נותר ראש הממשלה במחלקה הראשונה של המטוס במהלך כל הטיסה, לא שוחח עם עיתונאים ולא תידרך אותם.
ראש הממשלה אהוד אולמרט נואם בטקסם זיכרון בגבעת-התחמושת, שלשום (צילום: אוליביה פיטוסי)
"נשיא איראן, האם תסכים לתת כותרת לעיתון שלי?"
עוד בטרם הספיקו קוראי "ידיעות אחרונות" להעביר דף ולהתאושש מטלטולי הזמן שניחתו עליהם, וכבר בעמ' 3 מופיעה כותרת מפוברקת נוספת. תחת צילום של נשיא איראן מופיע הציטוט הבא: "אני שוקל לבקר בעזה". על מה מתבסס העיתון? על דיווח של מנחם גנץ, שפגש בנשיא איראן במסיבת עיתונאים ברומא. בפסקה השמינית והלפני אחרונה נכתב כך: "עם יציאתו מהאולם שאלתיו אם הוא חושב לבקר בעזה לאור קשריו עם חמאס. 'אני שוקל זאת, מדוע לא?', אמר וחייך'". כלומר, גנץ העלה אפשרות היפותטית, ונשיא איראן לא פסל אותה על הסף. בשני המקרים אין להאשים את העיתונאים (שיפר וגנץ), אלא את עורך העמודים, שמגדיל בכוונה תחילה את הפער בין הדיווח שמעבירים לו הכתבים למשמעות המתקבלת מקריאת הכותרות.
אגב, בדיווח של גנץ, האמירה של נשיא איראן המופיעה בכותרת המשנה של הידיעה – "ישראל תפסיק להתקיים גם ללא מעורבותנו" – נאמרה "בתשובה לשאלת כתב 'ידיעות אחרונות'". בהמשך אף מצוין כך: "ראשונה פנתה אליו כתבת חדשות ערוץ 2 תמר איש-שלום, אך נשיא איראן המופתע השיב לה בצורה מתחמקת. ואז נעמדתי מולו והצגתי את עצמי בבירור ככתב 'ידיעות אחרונות'".
ב"מעריב" מספקים גרסה אחרת למהלך העניינים ברומא. שם נכתב כי נשיא איראן "אמר את הדברים הללו בתגובה לשאלת כתבת ערוץ 2, תמר איש-שלום", ולא מוזכר שהיה במקום כתב של העיתון המתחרה. ב"הארץ" מתחמקים מלהכריע, אך מזכירים שהיו במקום עיתונאים ישראלים, וב"ישראל היום" מייחסים את האמירה הזו לנאום של נשיא איראן ("במהלך נאומו"), וכלל לא מציינים שהיו במקום נציגים של כלי תקשורת ישראליים.
גרפיטי בירושלים (צילום: נתי שוחט)
קול דממה דקה
"מעריב" מתהדר הבוקר בחשיפה נכבדה, התופסת את מרבית עמוד השער – "שולה בחדר החקירות" [דורית גבאי]. תמלול מלא של השתיקה של שולה זקן בחקירותיה. כיצד מתמללים שתיקה? בפירוט, במרץ, בהקפדה על כל פרט. למשל: "– 'נכון שאולמרט הרגיש שהוא חייב לטלנסקי? נכון שהעברות הכספים בוצעו במזומן כי כך ביקשתם? מה את מקבלת מעו"ד מסר כל שנה?' – שתיקה". בידיעה מופיעים גם הביטויים הבאים לתיאור תגובותיה של זקן לשאלות החוקרים: "זקן שותקת"; "וזקן? עדיין שותקת"; "אין מענה"; "זקן שוב ממלאת פיה מים"; "דממה"; "זקן ממשיכה לשתוק"; "זקן לא פותחת את הפה"; "שפתיה נעולות".
אבל, כדי להיות הוגנים, יש לציין שמדי פעם זקן גם מפרה את שתיקתה. אמנם לא בתשובה לשאלות הרות גורל, ובכל זאת, בידיעה המתפרסת על פני כל הכפולה הראשונה של העיתון, יש גם ציטוטים מפיה של זקן: "הרסתם את חיי ואינני מוכנה לתת יד להמשך ההרס הזה", וכדומה.
" ", " ". שולה זקן, ספטמבר 2006 (צילום: יוסי זמיר)
טיפ לעורך המתחיל
בגליון "ליידי גלובס" שקיבלו אתמול מנויי העיתון פורסם ראיון עם רם אורן, עורך "7 ימים" לשעבר, המדבר בהרחבה על ימיו בעיתון [אורי אגוז]. לדברי אורן, "עורך צריך להרגיש מה הקהל שלו רוצה [...] גם בנושאים הכי בלתי נגישים, אם תדע לפשט, להגיע לציבור – תספק לו מוצר שהוא רוצה. אתה חייב להיות מעניין ורלבנטי. הכי צהוב, אבל גם הכי אינטליגנטי". עוד אומר אורן: "מי שנמצא בתוך עולם העיתונות מכיר את האופי הזמני שלה. [...] הכל בר-חלוף, כלום לא משאיר סימנים יותר מיומיים-שלושה. [...] עיתונות היא באמת כמו סם. אנשים לוקחים ממנו, ואחרי שבועיים הם כבר צריכים משהו יותר חזק".
גם ליאורה גולדנברג-שטרן, רכילאית "מעריב", מתראיינת במוסף "ליידי גלובס" [חגית ברונסקי], ולוקחת לעצמה קרדיט על פרשת קצב. לדבריה, ידעה על הפרשה, אך אמנון אברמוביץ' הקדים וחשף אותה בחדשות ערוץ 2. הרכילאית אף מספרת כי בעבר קנה איש עסקים ("דמות מפתח בעיתוני הכלכלה") ארבעה עמודי פרסום במקומון שבו עבדה בתמורה לכך שידיעה הנוגעת לו ולאשתו ("אחת ממלכות היופי בישראל") תיגנז ולא תופיע במדור הרכילות שכתבה.
ועוד בגיליון: ראיון עם דבורית שרגל [דורון אביגד], שבו היא מסבירה כי עזבה את עריכת אתר תפוז משום שהחזון שלה התנגש עם החזון של המנכ"ל החדש שמונה לחברה.
עילה לתביעה
לו "סם האונס" (GHB) היה בעל אמצעים, ודאי היה שוכר לעצמו עורך-דין טוב ומגיש תביעת דיבה נגד כל אמצעי התקשורת, ומנצח. היום, בעמ' 8 של "ידיעות אחרונות", מדווח נעם ברקן על דברים שאמר פרופ' יהודה היס בכנס מקצועי. בלב הדיווח מצוין כי היס אמר: "בכל הנושא של סם האונס אין לנו אפילו ראיה אחת בארץ".
מתי נפסיק לשלם על "ידיעות אחרונות"
כדאי לשים לב לידיעה המופיעה בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות", "מורה גנובה" [ליאור אל-חי]. כותרת הידיעה מעוצבת בגופן המדמה כתב יד. יחד עם כותרת המשנה ("המורה יצאה לרגע מהכיתה – התלמידות סחבו לה את הארנק והצ'קים מהתיק ויצאו למסע שופינג פרוע"), כיתוב התצלום ("שרפו 4,000 שקל בתוך שעה וחצי") והתצלום עצמו, שבו רואים את שלל מסע הקניות [גיל נחושתן], הידיעה מזכירה מאוד את החינמון של "ידיעות אחרונות", "24 דקות". כרגע הסגנון הזה מיועד לסיפורי צבע בלבד. כשגופן כתב היד יגיע לכותרת הראשית, נדע שאין עוד הצדקה לשלם על העיתון.
ענייני תקשורת
הידיעה על חילופי מעצבים ראשיים ב"הארץ", גל ורטמן במקום ערן וולקובסקי, המעצב של "דה-מרקר" במקום המעצב של "הארץ", מופיעה הבוקר במוסף "דה-מרקר" של העיתון [שירות TheMarker]. בידיעה מצוין כי וולקובסקי "הגדיר ועיצב את הנוסח המקובל כיום במרבית העיתונים", ומיד אחר-כך נכתב: "עם זאת, לדבריו, הגיע הזמן לחילופי משמרות". כלומר, המעצב הראשי של העיתון כמעט יוזם את העברתו מן התפקיד. זו נאמנות.
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח בתחתית עמ' 4 כי נרשמה עלייה בתפוצה העולמית של העיתונות בשנה האחרונה [סוכנויות הידיעות]. כך לפי נתונים שנמסרו בכנס העיתונות הבינלאומי הנערך בימים אלה בשבדיה. העלייה היא בעיקר הודות לשוקי העיתונות של סין והודו, שני שוקי העיתונות הגדולים בעולם (107 מיליון עותקים ליום ו-99 מיליון עותקים ליום, בהתאמה).
בשאריות שנותרו מחלק ב' של עיתון "הארץ" מופיעה הבוקר כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" על שיטות ההשתקה של ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין. מתברר כי יש רשימה של דוברים ביקורתיים שעליהם אסר הקרמלין להופיע בתוכניות אירוח וחדשות ברשתות הטלוויזיה שבשליטתו, כלומר בכל תחנות הטלוויזיה. גם אלה שמשתתפים בתוכניות אירוח ומעיזים להעביר ביקורת על הממשלה נחתכים בשלב העריכה. פקידי ממשל בכירים מכחישים את קיום הרשימה וטוענים שהדוברים הביקורתיים אינם מופיעים "משום שדעותיהם לא מעניינות".