כשלון הנבחרת להעפיל למונדיאל 2010 הוליד בתקשורת הספורט קמפיינים מגוחכים למינוי המאמן הלאומי הבא. אחרי כל כישלון, עיתונות הספורט מתחילה לפטר ולמנות, ובכל פעם רושמת אבסורדים חדשים. טרנד השבוע היה קידום מועמדותו של איל ברקוביץ' למשרה הלא פנויה. לא משנה שדרור קשטן מתכוון להמשיך בתפקיד עד לסיום חוזהו בקיץ 2010, ולא משנה שיו"ר ההתאחדות הודיע שההחלטה על המינוי הבא תיפול, אם בכלל, רק בינואר. לתקשורת דחוף למנות מאמן בהליך מיידי.
שער ספורט "ידיעות אחרונות", 7.9.09
כשבספורט "ידיעות אחרונות" מריצים בשער את מועמדותו של ברקוביץ' יום וחצי בלבד אחרי כשלון הנבחרת, יש כאן מסר. זה לא קורה בסתם יום של חול שאחרי ליקוק הפצעים. באותו יום פתחה נבחרת ישראל בכדורסל את משחקיה באליפות אירופה. הכדורגל מוטל על הקרשים, הכדורסל נמצא בטופ האירופי. אז מה חשוב יותר? ב"מעריב" וב"הארץ" של אותו יום העדיפו להבליט את מה שמייצר פחות רייטינג. כלומר, ספורט נטו; כלומר, כדורסל ישראלי לאומי מהאולם בפולין.
ב"ידיעות אחרונות" זרקו, בלי למצמץ בכלל, את הכדורסל לסוף העיתון, והלכו על מה שיביא אורה וברכה למחלקת המכירות. זה ההבדל בין מדור ספורט אמיתי למדור ספורט מתחזה. בספורט "ידיעות" עושים בשלושת החודשים האחרונים מאמץ כן להשתפר בתכנים, אבל החלטה אומללה אחת מחזירה אותם לנקודת ההתחלה, אי-שם בתחתית החבית.
ברקוביץ' הוא חלומם הרטוב של העיתונים והאתרים הפופוליסטיים. נדמה לי שיותר משהם מתעניינים באמת בכישורי האימון שלו, או בהיותו דוגמה ומופת לערכים וחינוך, הם רוצים מאוד את התוכן שהוא מייצר: כותרות, פרובוקציות, תככים, פליטות פה, הסתבכויות. בקיצור, כל מה שצהובון מאחל לעצמו כשהוא קם בבוקר. את האשמה לכישלון תולים העיתונאים בחובבנות של הכדורגלנים ושל ההתאחדות, אבל שוכחים את הגיבנת של עצמם. הם חלק בלתי נפרד מאותה תרבות ספורט.
הקמפיין הסורי
ועוד מלה בנושא ברקוביץ' לנבחרת: ONE היה הראשון להזדרז למצוות. כזכור, ברקוביץ' הוא חלק מהאתר, מפרסם בו טורים ומגיש תוכנית רדיו לצד העורכת אופירה אסייג. פחות מיממה אחרי שהריצו סקר שתוצאותיו ידועות מראש בשאלה מי צריך לאמן את הנבחרת, יצאו ב-ONE עם תוצאות האמת, לא כולל קולות הימאים והפנסיונרים. "אתם החלטתם" 61% בעד איל. איזה יופי. ערב קודם התראיין יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, לחדשות ערוץ 2, שם הודיע בתשובה לשאלה כי מועמדותו של ברקוביץ' כלל אינה עומדת על הפרק. כל האתרים והעיתונים פירסמו בהבלטה את הכותרת, למעט אתר אחד. שחלילה לא יפריע לקמפיין. כמו מערכת בחירות בסוריה.
הצד השני של השקשוקה
אנשי ONE הם מאלה המצפים בקוצר רוח להחלטת מועצת הכבלים והלוויין בעניין דמותו של ערוץ חמש פלוס לייב. בתחילת דרכו בראשות המועצה זכה ניצן חן לפרגון ושבחים מ-ONE על הקו התקיף ששיאו בהחלטה לא לאפשר יותר שידור משחקים חיים בערוץ התשלום. בהמשך נקלע חן למסע לחצים מצד לוביסטים ששלח ערוץ הספורט, שכללו נבואות זעם מצד איגודי ספורט כאלה ואחרים, והסתיים בדיון בכנסת, שם הומלץ לבחון מחדש את ההחלטה.
חן נענה לבקשה, ומיד הפך אותו ONE לאויב הציבור. השבוע, לאחר שגובשה מדיניות שידורים חדשה לערוץ הספורט, פורסם המצע להערות הציבור, ומאותו רגע התנפל עליו ONE, הפך את הנושא לכותרת ראשית וכינה את מועצת הכבלים והלוויין "מועצת השקשוקה".
מה עומד מאחורי ההתקפה של ONE על ניצן חן? ב-ONE מכנים את אלה שלחצו על חן "אינטרסנטים", אבל לא מזכירים את האינטרסים הגדולים שלהם עצמם בכל הסיפור הזה. הם יוצאים נגד השידורים בתשלום ומפרטים מה לא בסדר בהחלטה הנוכחית של המועצה, אבל לא מזכירים את העובדה שההחלטה הקודמת פוגעת במתחרה הגדול שלהם, ערוץ הספורט, וכך עוזרת לבעלי בריתם, צ'רלטון, שגם משדרים משחקים בתשלום.
ONE מכנים את התנהלותו של ניצן חן "שיטת השקשוקה". זה כינוי פוגעני ולא הוגן. גם אם ניצן חן טועה בהחלטותיו, הוא לא עושה זאת כדי להכניס משהו לכיס, כמו גיבורי "שיטת השקשוקה". ניצן חן אינו הקומבינטור, אלא הקורבן. במשוואה של עסקת האחים עופר עם מדינת ישראל, ניצן חן הוא הרגולטור, נציג ציבור ופקיד מדינה. הוא לא מרוויח שקל משום החלטה. עושה רושם ש-ONE מדביקים לו סטיגמה של מושחת כדי ללחוץ עליו לשנות את החלטתו וליצור דעת קהל נגדו, כדי שיפגע במתחריהם. נראה שהם רוצים ששיטת השקשוקה תעבוד לטובתם, לא נגדם.
אגב, הכתבה נגד מועצת הכבלים לא היתה חתומה. מי ב-ONE חושש להזדהות בשמו?
בקטנה
נדמה שהמיתון במערכות העיתונים ובאתרים פוסח בימים האחרונים על מדורי הספורט. גל כזה של נסיעות לחו"ל בזמן כה קצר לא זכור זמן רב. כדורגל: הפועל תל-אביב ומכבי חיפה כבר שיחקו עד כה פעמיים בחו"ל במפעלים האירופיים, וימשיכו הלאה לאחר שעלו מהשלבים המוקדמים. כדורסל: אליפות אירופה בהשתתפות ישראל נערכה השבוע. כל כלי התקשורת שלחו כתבים. טניס: בשבוע הבא ייצאו עם הנבחרת לספרד לפחות עשרה עיתונאים וצלמים ממרבית כלי התקשורת. אפשר רק לקוות שמחיר הנסיעות הרבות לא יתקזז עם פיטורים וקיצוצי משכורות.
לתגובות: yegerm9@gmail.com