יום הדמים בדרום

יום הדמים אתמול בדרום הוא היום הכותרת הראשית של כל העיתונים, וב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" הוא כובש את השער כולו, למעט הפניות בשולי שוליו של העמוד. כמעט בכל העיתונים ניתן למצוא אזכוּר לאמירה המפורסמת (ובכן, מתברר שהיא מפורסמת) של דב וייסגלס, שעת היה ראש לשכתו של ראש הממשלה שרון כינה את הקסאמים בביטול "חפצים מעופפים".

"חזית הדרום" היא כותרת השער של "ידיעות אחרונות", ומתחת לה צילום של רויטרס שבו נראות שתי ילדות קטנות חבוקות, ספק נשענות על קיר בטון, ספק מסתתרות מאחוריו. התמונה היחידה האחרת בשער היא של רוני יחיא, מושבניק בן 47 ואב לארבעה ילדים, שנהרג אתמול מפגיעת קסאם במכללת ספיר. יחיא הוא האדם ה-11 שנהרג מפגיעת קסאם בדרום. ב"מעריב", עם הכותרת "חללי הקסאם", השער מציג תמונות פספורט של כל ה-11, מהקורבן הראשון, אפיק אוחיון בן הארבע שנהרג ביולי 2004, ועד ליחיא. שלושה מה-11 הם פעוטות. בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות" נמשך הפרסום לבתי-עסק בשדרות.

יהיה מבצע או לא יהיה מבצע

הכותרות הראשיות של "הארץ" ושל "ישראל היום" אינה מתייחסות לאירועי אתמול - חיסול חמשת הפלסטינים בעזה, ההרוג היהודי בספיר או שלושת הילדים הערבים ההרוגים - אלא לתגובה הצפויה של ישראל.

"ישראל: התגובה תהיה חריפה במיוחד" היא הכותרת של "הארץ". הידיעה עצמה נתפרה ממלותיהם של עמוס הראל, פאדי עיאדאת, עפרה אידלמן, יובל אזולאי וברק רביד (מיפן). הציטוט החריף מיוחס ל"גורם בטחוני בכיר", אולם "במערכת הביטחון מציינים שעדיין לא הגיעה השעה למהלך קרקעי נרחב". התרומה של רביד היא ציטוט מאולמרט, שהגדיר את האירועים "מלחמה", ואמר: "איש בחמאס, לא בדרג הנמוך ולא בדרג הגבוה, לא יהיה חסין", אולי כרמז לאופיה של התגובה החריפה במיוחד. ואולי סתם, אמר. הרי משהו צריך להגיד. נחיה ונראה מי ימות.

בעמודים הפנימיים, תחת הכותרת "התגובות": "ש"ס: להפסיק אספקה לעזה; מרצ: לפתוח במו"מ עם חמאס" (מזל מועלם ושחר אילן).

"צה"ל מאותת: גם הנייה אינו חסין" היא הכותרת של "ישראל היום". תחילתם של שני מאמרים מובאת ליד הכותרת, של יו"ר אגודת הסטודנטים בספיר ושל עמוס רגב, העורך הראשי של העיתון. רגב נחרץ הרבה יותר מהגורם הבטחוני הבכיר המצוטט ב"הארץ". "יש פתרון צבאי" היא כותרת המאמר שלו, שנפתח במלים: "לא איתותים אלא מתקפה - זה מה שצה"ל צריך לעשות עתה". רגב כותב כי פעולות האיבה של שכנינו אינן "תגובה" שהיא חלק מ"מעגל דמים", אלא חלק ממגמה ברורה לחיסול ישראל שאינה תלויה בשום גורם חיצוני. אולי אין פתרון קסם, הוא מסכם, אבל יש פתרון צבאי. רגע לפני ש"הרבה כוח של צה"ל יופעל כמכבש, צעד אחר שעל, בחיפוי אש מסיבית", תותר לי הערה קטנה: הפקעת השער על-ידי העורך הראשי למאמר רגשני, בצירוף העובדה שמלות הפתיחה של המאמר שכתב מתייחסות לכותרת הראשית שכנראה הוא עצמו נתן, מעניקות לי את התחושה כאילו איני קורא את העיתון שלי, אלא את העיתון של עמוס רגב.

ב"ידיעות אחרונות" מאמר השער של אלכס פישמן דווקא לא קורא לצאת למבצע צבאי ("שאיש לא מעוניין בו כרגע"), אלא לחסל את הנהגת חמאס ו"לטפל" בתשתיות צבאיות ומדיניות של החמאס "בלי הפסקה". פישמן מתייחס גם לפעולתה של התקשורת: "כשהאיומים על חייהם (של ראשי חמאס) מתחילים ומסתיימים בכותרת בעיתון, הם מפסיקים להתייחס לאיומים ברצינות". כמו שנאמר, אל תאמינו לכל מה שכתוב בעיתון. ב"מעריב" הפובליציסט הראשי הוא בן כספית, גם הוא נגד מלחמה: "נו, אז מה עושים? הנה מה לא עושים: לא נכנסים לעזה. לא תהיה, בשלב הנראה לעין, פעולה גדולה בעזה". כלומר, "לא יכבשו את עזה מחדש. יכול להיות שיגבירו את הפעילות הצבאית", כלומר, "סיכולים ממוקדים", "יורידו את הנייה", "יתפסו מחדש את ציר פילדפי". "בנקודות כאלה נמדדת הנהגה לאומית", כותב כספית, ההחלטי והמעורפל שבפרשנינו.

הצד השני של המטבע

אבל לא הרוג אחד היה אתמול, אלא 13. תריסר מהם פלסטינים. כך מספרת כותרת הגג ב"הארץ": "הרוג במכללת ספיר | 12 הרוגים ברצועת עזה | 50 רקטות על ישראל | פגיעה בבי"ח ברזילי". תמונות השער מדגישות גם הן את סימטריית הנפגעים: התמונה הגדולה מראה שלושה צעירים מאחורי קיר בטון, אחת מהן בוכייה, שערה של אחרת עטוף בנייר כסף. כיתוב התמונה: "תושבים שנמלטו לאיזור ממוגן, בהם אשה שיצאה מהמספרה באמצע צביעת שיער". משמאל לתצלום צביעת השיער נראה ילד שוכב על מיטת בית חולים, ראשו מכוסה בדם. הכיתוב אומר: "ילד פצוע בבית-החולים שיפא בעזה, אתמול". מתחת לתצלום הגדול מובאת תמונתו של יחיא.

לא רק ב"הארץ" יש התייחסות לנפגעים בשני הצדדים. ב"מעריב" כותרת הגג מעוצבת כמעין משוואה: באמצע הלוגו "הדרום תחת אש", מימינו נכתב "צה"ל תוקף בעזה: 11 פלסטינים הרוגים", ומשמאלו "יותר מ-60 קסאמים על שדרות ואשקלון". ב"ידיעות אחרונות" לא מתייחסים ל-12 או 11 ההרוגים הפלסטינים, אלא רק לחמישה מהם: "הישג לשב"כ - חמישה מחבלים חוסלו במהלך הכנות לפיגוע".

ב"ישראל היום" אין פלסטינים, חיים, הרוגים או מחוסלים.

יחזרו לחיים הציבוריים?

עמרי שרון נכנס אתמול לכלא. ירצה את עונשו במעשיהו באגף "הקשישים והתשושים". "יבלה בתא עם ארבעה עבריינים", מדווח אבי אשכנזי ב"מעריב", "בעל אלים, נהג שהרג אדם בתאונת דרכים, פורץ דירות וגנב שהונה את מעסיקו באמצעות כרטיס אשראי".

גם פרשת קצב טרם הסתיימה. "ברור לי שלא אחזור לחיים הציבוריים" היא הכותרת ב"מעריב". אפרת זמר, שמואל מיטלמן ומרב דוד מביאים מטבע לשון ש"עלה מספר פעמים" בישיבותיהם של פרקליטי ויועצי התקשורת של קצב: "קלון ברנז'ה". מהו "קלון ברנז'ה"? "הדרישה הנחרצת להטיל קלון על מי שאינו משתייך לברנז'ה התקשורתית והמשפטית". מעניין אם יועץ התקשורת שטבע את המושג הזה ומכר אותו לעיתונאים הוא חלק מהברנז'ה, והאם הוא מרגיש קלון.

ב"ידיעות אחרונות" מעדכנים כי השופט שפסל עצמו מלדון בתיקו של קצב, אבל יהיה מי שיקבע את הרכב השופטים שיחליפו אותו (אין הסבר לתופעה התמוהה הזו), הוא גם מקורבו, מי שהיה מ"נערי קצב", אבל מצד שני מתנגד ידוע לעסקאות טיעון (ירון דורון, טובה צימוקי, נטשה מוזגוביה ונורית פלתר).

ב"ידיעות אחרונות" נזכרים בעוד אושיה פוליטית לשעבר, יוסי שריד, שלטענת איתמר אייכנר היה שותף בצוות החשיבה שהוקם במשרד לעניינים אסטרטגיים על שם אביגדור ליברמן. "שריד וליברמן שיתפו פעולה בחשאי", אומרת הכותרת.

הקרקעות של פרידמן, עדכון

"מעריב" מקדיש מקום קטן מאוד בעמודים הפנימיים לפולו-אפ על החשיפה מאתמול, בדבר הקשר העסקי בין שר המשפטים לשופט בדימוס זיילר. מה בתפריט: הודאת דובר משרד המשפטים בנכונות המידע, אופיר פינס וזהבה גלאון מנגחים את פרידמן. ארוחה דלה.

ובינתיים: מה עושה אלוהים

"מעריב": מושב שדה-דוד שבדרום, שהנשים בו אינן רשאיות להצביע בוועד המקומי (ירון ששון). בין השאר, הנשים מספרות על "הזנחה רבה במושב"; ח"כ נסים זאב (ש"ס) עם הצעת חוק נגד הפלות; חברת דן החליטה להפסיק את הנסיעות בשבת ו"חוק הצנזורה באינטרנט עבר בקריאה ראשונה".

ומי לא בכותרות

האירועים בדרום דחקו מן השערים את מי שכיכב בהם לפני כמה ימים, ובמציאות בטחונית אחרת היה מככב בהם גם היום: דרור אלפרון, בן למשפחת הפשע אלפרון, משתחרר היום ממעצר "מחוסר ראיות". "ישראל היום" הוא היחיד שנותן לסיפור הפניה על השער.

ועוד דבר

מוסף "הארץ", המחולק היום למנויים, מציע על השער ראיון ראשון עם ד"ר מרים אדלסון, הלא היא אשתו הנוכחית של המולטי-מיליארדר, איל המלונות וההימורים והבעלים של "ישראל היום", שלדון אלדסון. אמיר זוהר מדבר איתה על עבודתה, טיפול בנרקומנים, ויש דיבור על הבנים המכורים לסמים של אדלסון.

אדלסון הוא דמות שהולכת וצוברת השפעה בזירה הישראלית, קצת כמו גאידמק, רק הרבה הרבה יותר בשקט, וכנראה עם הרבה יותר כסף. יש לקוות שהראיון הזה הוא סנונית ראשונה בטיפול עיתונאי נרחב יותר באדלסון, שעד עכשיו פועל בחוסר שקיפות מוחלט מבחינה ציבורית.