באופן לא שכיח, שערי היומונים נבדלים היום זה מזה כמעט לגמרי ומבטאים אולי את האופי המיוחד המתגבש, או המנסה להתגבש, בכל עיתון: "ידיעות אחרונות" עם העורך היחסית חדש שלו, "מעריב" עם עורכיו החדשים, ו"הארץ" הנמצא בדמדומי עורך אחד ושחרו של אחר.
"ידיעות אחרונות" מעדיף להתרחק מנושאים כבדים ובעלי משקל (לפחות שנחשבו כאלה פעם, מזמן, לפני כמה חודשים), ומביא לנו סיפורים אנושיים ואזרחיים. דא עקא, אף שהחיים עולים על כל דמיון, לא תמיד יש בהם הרבה בשר (מה כבר אפשר לחדש בדיווח על שלג יורד? עובי הפתיתים? האופן הנפלא שבו מתייחדת צורתם הגיאומטרית הפנימית? הברק המרצד בעיני אהובתך כשהיא מקפצת מתחת לעבי העץ המכוסים כפור? האם "ידיעות אחרונות" באמת ילך לכיוונים כאלה?).
"מעריב" מגיש תמהיל פוליטי-מדיני-בטחוני עם חומרים אנושיים-אזרחיים, מחקה בדבקות את הנוסחה שהמציא דב יודקובסקי ב"ידיעות אחרונות" לפני עשרות שנים. ו"הארץ" מגיש גם הוא תמהיל, אלא שלצד הפוליטי-מדיני-בטחוני הוא מציע גם קצת יהדות התפוצות ומאבקים חברתיים (אפשר אולי לנחש שמשקלה של "יהדות התפוצות" יקטן מעט עם היכנסו של העורך החדש, ואולי תעלה קרנם של התרבות והאינטרנט).
גן סאקר, ירושלים (פלאש 90)
הכותרות
ואחרי ההקדמה הארוכה הזו, מה היה לנו היום בכותרות?
"ידיעות אחרונות" מגיש לנו כותרת ראשית וגדולה במיוחד העוסקת במזג האוויר ("סוער") ומלווה בתמונה על רובו של השער (חיילים משחקים בשלג בחרמון). כל השאר סנסנציות בקנה-מידה כזה או אחר, רובן ממחזרות את כותרות מהדורות החדשות אתמול בטלוויזיה: "חיזבאללה מתכנן לרצוח שר בממשלה [...] השב"כ הגביר את האבטחה על השרים"; "חשש לתקלה חשמלית במכונית הכי נמכרת בישראל: 150 אלף בעלי מזדה 3 הוזמנו לתיקון"; "4 שנים ויש לך בן רופא. בשורה לאמא היהודייה: מסלול לימוד מהיר"; "הכל אודות אבא. בתו הזנוחה של אסי דיין מדברת בראיון ראשון: 'אני רוצה ממנו רק קצת חום והתייחסות'".
ב"מעריב" השער מוקדש לשלוש הפניות בלבד, הגדולה מביניהן פוליטית: "אבו-מאזן: השיחות על הסדר הקבע מתקדמות היטב", ובכותרת המשנה: "באופן רשמי, הפלסטינים מתעקשים שהמו"מ תקוע. אבל הראיס מבהיר: 'יש שיחות טובות בנושאים מהותיים'. הערב הוא ייפגש עם אולמרט" (בן כספית). ואלו החורף משתלט על כמעט חצי מהשער, עם הכותרת הפיוטית "איזה חורף!". את הפס האחרון על השער תופסת כותרת ישראלית מאוד: "מהפכת טיולי ההפריה". ומה המהפכה? "בשורות טובות: שיטה חדשה שאמורה להחליף את טיפולי ההפריה המכאיבים והמסוכנים מגיעה לישראל. הבשלת הביציות מתבצעת מחוץ לגופה של האשה, והטיפול ההורמונלי הקשה נחסך" (דן אבן ואלה הר-נוי).
גם ב"הארץ" הכותרת הראשית מוקדשת לפגישה המתוכננת היום בין אולמרט לאבו-מאזן, וגם לסתירה בין כותרות קודמות ב"הארץ" שהתייחסו בעיקר לסוגיית ירושלים: "ישראל: ארה"ב הסכימה לדחות את המשא-ומתן על ירושלים. היום פגישת אולמרט-עבאס, על רקע הצהרות סותרות בסוגיה" (ברק רביד, אבי יששכרוף ושחר אילן). הכותרת השנייה בגודלה: "יהדות רוסיה תיאבק בהזדקנות הקהילה באמצעות קצבאות ילודה" (אנשיל פפר), והכותרת השלישית בגודלה: "התושבים יוצאים למאבק במגרש, שהפך לכביש, שהפך לאיילון דרום"; רותי סיני מביאה את סיפורם של תושבי בת-ים הנלחמים במפלצת-כביש שצמחה פתאום ליד ביתם. יש עוד הפניות על השער, אבל הפריט הכי גדול בעמוד הוא מודעת פרסומת פרובוקטיבית של ארגון אנטי-דתי המתקרא דעת-אמת. כותרת המודעה, "החברה הישראלית מופקרת בידי פונדמנטליסטים דתיים וחרדים", מתונה ביחס להמשכה, הקורא לציבור הדתי והחרדי "רמאי, שקרן ומרושע" ומצטט מהגמרא בסגנון שהיה אהוב על אנטשימים לדורותיהם.
הזירה הכלכלית
(צילום: פלאש 90)
ב"כלכליסט" ממחזרים בכותרת הראשית ספיחים של אקזיט שכבר נטחן בכל העיתונים: שותפיו של אופיר פרומוביץ, שהמציא פטנט של שתלים דנטליים, "לא יודעים אם ישותפו ברווחי המכירה". עוד על השער: "רשות ניירות ערך עוצרת הנפקות של לבייב" (סיון איזסקו), "רם כספי, אביגדור פלדמן, ששי גז - בכירי הפרקליטים חושפים את סודות ההצלחה שלהם". ה"סוד" שנחשף בכותרת כאילו לקוח מכל פרק של כל סדרת משטרה-משפט שעלתה אי-פעם על המסך: "תשמרו את הג'וקר לסוף החקירה". עוד כותרת עבשה וקלישאית מצטטת מראיון עם שמואל טופז, "המנכ"ל הפגוע של המ-לט": "יש חברות שמחפשות רק את האקזיט". ובהמשך לאופניים הניידים מאתמול, מביאים לנו היום ב"כלכליסט" מכונית מעופפת.
הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הרבה יותר "גדולה": "שערוריית הפנסיה של עורכי-הדין": "קרן הפנסיה של לשכת עורכי-הדין לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ל-2,661 עמיתיה". יש גם הפניה לסיפור המאזדות, שכבר נטחן אתמול בטלוויזיה, והפניה לראיון עם ידין ענתבי, המפקח על הביטוח, ולידיעות על הצעות חוק פרטיות שיוזמים ח"כים בשווי של 40 מיליארד שקל, ועל האפשרות שנוחי דנקנר ייבא גז מקטאר. בסך-הכל נראה כאילו ב"כלכליסט" מתאמצים יותר, ב"דה-מרקר" מצליחים יותר, לפחות בינתיים, וה"מלחמה" הגדולה של הכלכלונים היא, ביומה השני, כלכלית לגמרי, כלומר: מתרחשת בעיקר מאחורי הקלעים ומשעממת למדי.