חלק א'

עמנואל רוזן תוהה ביחס ל"ישראל היום" וקשריו עם בנימין נתניהו: האם כלי תקשורת צריך להצהיר על העדפתו הפוליטית?

השבוע פורסמה רשימת ההוצאות מרחבי העולם של אברהם הירשזון מכספי הציבור. העיתונאים חגגו וכמובן הסתירו את העובדה שגם בתקשורת עיתונאים מקבלים הטבות מפליגות. עמנואל רוזן משוחח עם יוסי בר-מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים ת"א; משה דבי, מנכ"ל חברת יחסי הציבור "דבי תקשורת"; והעיתונאי ארי ליבסקר, שפירסם לפני ארבע שנים תחקיר על אודות מערכת היחסים בין חברות מסחריות ועיתונאים באמצעות יחצ"נים.

עד כמה מניע הקשר הזה את העיתונות? עד כמה מפתים היחצ"נים את העיתונאים לסקר מוצרים ואירועים תמורת טובות הנאה? האם נכונה טענת היחצ"נים שאם הם לא היו מממנים סיקור אירועים, התקשורת לא הייתה שולחת כתבים? והיכן עובר הגבול בין מתן מוצר לבדיקה לגיטימית לבין אתנן?

חלק ב'

בתוכנית האירוח "הלילה עם ליאור שליין" המשודרת בערוץ 10, הוקרן מערכון סאטירי על הנצרות בתגובה להחזרתו לכנסייה של ארכיבישוף מכחיש שואה בידי האפיפיור. המערכון העליב וקומם חלקים מהקהילה הנוצרית בישראל, שדרשו התנצלות ופיצוי. שליין התנצל בשידור, והסיפור עוד לא נגמר. עמנואל רוזן משוחח על המקרה עם אבי כהן, העורך הראשי של "הלילה עם ליאור שליין", ועם סלימן פראג' – יועץ אסטרטגי למגזר הערבי.

חלק ג'

העיתונאי אביב לביא מספר כיצד התקשורת הצליחה לשכנע אותנו שהמים הזורמים בברזים עדיפים על אלו הנארזים ומשווקים בבקבוקי פלסטיק. עוד מדבר לביא על הסיקור של משבר המים המינרליים, גם כאן, חברות המים הצליחו "לקנות" תקשורת אוהדת.

עמנואל רוזן סובר כי אין צורך ברגולציה על הטלוויזיה, משום שבסופו של דבר, הציבור מעדיף איכות. כך השבוע הרייטינג הוכיח שיש העדפה ל"עובדה" של אילנה דיין מול תוכניות הריאליטי המירוץ למיליון והישרדות, ול"שומר מסך" של אמנון לוי על פני ריאליטי ריקודים.