הכותרות

עדיין בכותרות כל העיתונים: חיזבאללה. ב"הארץ" מפחדים. בכותרת הגג: "אזהרה חמורה לישראלים בחו"ל. מערכת הביטחון: איומי חיזבאללה אמינים ורציניים". הכותרת הראשית מביאה את האיומים עצמם, בניסוח הטלנובלי של מנהיג החיזבאללה: "נסראללה איים בנקמה ללא גבולות". גם כותרות מאמרי הפרשנות בדף הראשי מזיעות: "השקט שנגמר" (עמוס הראל ואבי יששכרוף: "שנה וחצי של שקט מול חיזבאללה, שראש הממשלה השתבח בהן בכנס הרצליה בחודש שעבר, הסתיימו כנראה") ו"נסראללה פתח חשבון" (צבי בראל).

גם ב"מעריב" חוששים: "נסראללה: תהיה עוד מלחמה". וגם ב"ידיעות אחרונות" לא רגועים: "ישראלים על הכוונת" היא הכותרת (ותנחשו: מה מצויר על הכותרת באדום? נכון, כוונת), וגם היא מזהירה את הישראלים בחו"ל, ואפילו מביאה "כללי זהירות". הסתומה שבהן היא: "הקפידו לבחור בחברות תעופה מסוימות".

אבל הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" אינן עוסקות במנהיגי החיזבאללה, אלא במנהיגי צה"ל, ובמיוחד בשניים: דן חלוץ ומשה קפלינסקי. מדוע דווקא הם, דווקא עכשיו? ב"ידיעות אחרונות" השיגו ראיון עם הרמטכ"ל לשעבר (סימה קדמון), וב"מעריב" מיהרו "לקלקל" להם ופרסמו פסבדו-ראיונות קצרים שהוכנו במהירות עם הרמטכ"ל לשעבר ועם סגנו (חן קוטס-בר ופליקס פריש). הכל כדי שכולם יוכלו לכתוב "בלעדי" בצבעים שונים על השער. נשמע אולי טיפשי, אבל כל מקצוע והפוילע-שטיק שלו. מעניין כיצד יתנקם עכשיו "ידיעות אחרונות" בחלוץ, שהעז להתראיין במקביל לעיתון המתחרה. האם יפסיקו לפרסם מודעות של ב.מ.וו?

ומה יש לחלוץ להגיד? "בחלק מהדברים טעיתי... אחד הרגעים הכי קשים עבורי היה כשהבנתי שאנחנו לא מספקים את הסחורה", הוא הציטוט שנבחר לשער "ידיעות אחרונות". אדם ציני היה אולי מקשר בין אותה מכירת מניות אומללה שביצע חלוץ ביומה הראשון של המלחמה, שסימלה את הזחיחות והניכור של "צבא הפלזמות", ובין הטרימינולוגיה הכלכלית-תגרנית של "הבאנו את הסחורה". ועוד ציטוט, מחרחר ריב, על השער: "לא אמחל לבוגי יעלון על 'הספין המושחת'. הוא אדם לא ראוי". ב"מעריב" הכותרת אישית יותר: "סגן הרמטכ"ל לשעבר למקורביו: 'חבל שלא היו מסקנות אישיות", "חלוץ: טוב שלא היו מסקנות אישיות. אם היו מסקנות כאלה, מי היה נשאר בצבא?". ועוד ציטוט, משכין שלום, מחלוץ: "עשו לפרץ עוול".

עוד על השער

"הארץ" בכותרת תשובה לזו של שלשום, שלפיה ראש הממשלה חושב ש"בעיית הגבולות קלה לפתרון" ולעומתה סוגיית ירושלים קשה ולכן תידחה להמשך המשא-ומתן. הכותרת היום: "הפלסטינים: סוגיית ירושלים לא תידחה לסוף המשא-ומתן". עקיבא אלדר מביא את דבריו של ראש מחלקת המשא-ומתן באש"ף, ד"ר סאיב עריקאת, שלפיהם או שמדברים על הכל ביחד, או כלום.

"הארץ" גם מציג סדרה חדשה של כתבות, "הלא מפוענחים", על תיקי רצח לא פתורים. לפי הכתבה, כ-600 תיקים כאלה הצטברו מאז קום המדינה. האמת, לא נשמע הרבה; בסך-הכל עשרה תיקים לא מפוענחים לשנה במדינה מזרח-תיכונית מסוכסכת ואלימה. בכתבה הראשונה: תעלומת האונס והרצח של ליאונור בן-לולו, שעלתה על טרמפ במרכז תל-אביב ב-1976.

ב"מעריב" מפנים לראיונות במוספי השבת: דרור גלוברמן מראיין את מי שנהוג לכנותו לפעמים "גורו האינטרנט הישראלי", יוסי ורדי; שלום ירושלמי מראיין את יו"ר הפועל ירושלים דני קליין ("אני חוזר בתשובה"); פליקס פריש מראיין את טייס חיל האוויר שחיסל את מנהיג החיזבאללה הקודם; ועמית כהן עם "המחבל שאחראי באופן ישיר לשלומו של החייל החטוף גלעד שליט".

וב"ידיעות אחרונות": "כל התקלות שהביאו לכך שגלעד שליט יושב כבר 600 ימים בשבי" (אמיר שואן ואמירה לם); וראש עיריית אשקלון בכתבה שהוא מן הסתם ירצה לשכוח.

מודעות עצמיות

בעמ' 3 של "מעריב", בפינה השמאלית של הדש, מודעה עצמית. הכותרת: "החלטה בקובלנת הצנזור הראשי נגד 'מעריב'". ובפנים: "ועדת הצנזורה דנה בקובלנתו של הצנזור הראשי נגד העיתון 'מעריב' בגין פרסום ידיעה ב-4 בפברואר 2008, תחת הכותרת 'אות חיים מגלעד'. העיתון ידע כי היה עליו להעביר פרסום זה לבדיקה ואישור הצנזורה, אך הוא לא עשה כן. לאחר שהוועדה שוכנעה כי הפרסום נעשה מתוך רשלנות ולא במזיד, ונוכח הבעת ההתנצלות של העיתון על התקלה, והבעת מחויבותו לקיים את כללי הצנזורה הצבאית ולפעול על-פי הנחיותיה, החליטה הוועדה כי על העיתון להרים תרומה בסכום של 10,000 שקל לארגון העוסק בפעילות למען רווחת החברה, וכן על עונש על-תנאי בגובה 50,000 שקל. התנאי הוא שתוך תקופה של שנה מהיום, לא יעבור העיתון עבירת צנזורה שלגביה תקבע ועדת הצנזורה כי מדובר בהפרה חמורה של ההסכם".

וליד ההודעה, תחת הכותרת "התנצלות": "ועדת השלושה דנה בקובלנת הצנזור הראשי נגד עיתון 'מעריב' לאור פרסום ידיעה שכותרתה היתה "אות חיים מגלעד", בתאריך 4 בפברואר 2008. בפרסום ידיעה זו הופרו בשוגג, בשל תקלה טכנית, הנחיות הצנזורה הצבאית. מדיניותו של עיתון 'מעריב' היא לקיים את כללי הצנזורה הצבאית ולפעול על-פי הנחיותיה. אנו מתנצלים על הפרסום המפר".

וגם בשער "ידיעות אחרונות", בפינה השמאלית של הדש, מודעה עצמית: "בשבוע הבא: 'כלכליסט', העיתון הכלכלי החדש יוצא לאור". בראש המודעה לוגו העיתון והסלוגן הקפיטליסטי-לאומי-אירוטי שלו: "ישראל מתחברת לכלכלה". השקתו של העיתון מתעכבת שוב ושוב, ושוב, כמעט כמו השקת אתר האינטרנט של המגזין האיכותי ההוא לביקורת התקשורת.

ועוד בעניין של מודעות עצמיות: מתחת להפניה לכתבה של מרדכי חיימוביץ ב"סופשבוע" על יומולדת 60 ל"מעריב", טומי לפיד בטור מצקצק המשווה בין "מעריב" למדינת ישראל: נולדו לפני שישים שנה, הנהיגו אותם בדור הראשון אנשים בעלי שיעור קומה מיוחד, שמאז לא נמצאו כמותם. לא בטוח שהההקבלה המטאפורית שנבנית בטור היא באמת לרוחו של לפיד. כך למשל ניתן היה להמשיך עם הקבלה בין האופן שבו נולדה מדינת ישראל במלחמת דמים עם שכנותיה ובין האופן שבו קם "מעריב" בתקיעת סכין בבית גידולו שב"ידיעות אחרונות". בקיצור, עזבו אתכם מנוסטלגיה. מה רע עכשיו?

בטור יש גם מה שנראה כהתייחסות להודעת ההתנצלות של "מעריב" על הפרת הצנזורה שבפרסום הידיעה של בן כספית: "'מעריב' היה מיום היווסדו עיתון ציוני ופטריוטי במובן הישן, וכיום כבר מיושן, של המלה. לא היה עולה בדעתו של עיתונאי ב'מעריב' לפרסם מלה שיכלה, במישרין או בעקיפין, לגרום נזק לישראל".

ובעמ' 11, מתחת לסופו של הטור הנוסטלגי, מודעת פרסום עצמית לתיקי עיתונות "מוכנים בכל נושא" בארכיון "מעריב".

ועוד בחדשות היום

מזל מועלם מספרת ב"הארץ" כי "נמשכים הזעזועים בלשכתו של יו"ר הליכוד ח"כ בנימין נתניהו. אתמול הודיעה לו בפתאומיות מנהלת לשכתו אילת בן-שאול (שקד) על עזיבתה, שלושה ימים בלבד לאחר שראש מטהו נפתלי בנט עזב את הלשכה בעקבות סכסוך מתמשך עם רעיית נתניהו, שרה". ועוד כותרות ב"הארץ": "מאות דרוזים הפגינו נגד הסיפוח לישראל" (אלי אשכנזי ויואב שטרן), "שישה חודשי עבודת שירות לעיתונאי 'מעריב' שצותת לעופר נמרודי" (עפרה אידלמן) ו"סרביה: הכרזת העצמאות ללא תוקף. שלושה ימים לפני ההכרזה הצפויה הצהירה בלגרד שתעמיק את שליטתה בקוסובו".

וידיעה מאלפת ב"מעריב": עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' מצטרפת באופן רשמי לצוות ההגנה של הקבלן דוד אפל (דורית גבאי). וידיעה אנטי-קונספירטיבית: "האוליגרך הגיאורגי באדרי פטרקצישווילי מת מוות טבעי".

וב"ידיעות אחרונות", טובה צימוקי ממשיכה לפמפם הקמת ועדת חקירה לפרשת רמון. והפעם: "כך הציע יו"ר ועדת חוקה בשיחה סגורה עם שופטים מחוזיים".