הכותרות
השערים של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מבשרים על התפשטות פעולות המחאה נגד הממשלה: "מחאת הפריפריה" ב"ידיעות אחרונות" ו"מחאה בכל החזיתות: משדרות עד גבול הצפון" ב"מעריב". הסיפור: שביתה כללית ביישובי קו העימות נגד הכוונה לפגוע בהטבות המס, תלמידי שדרות יפגינו בכל יום במאהל המחאה בירושלים.
בשער "הארץ" אין זכר למחאה, אבל מקדישים מקום מכובד לידיעה מרעישה מאוד, לפחות מבחינת העיתון: מועצת המנהלים של "הארץ" החליטה להחליף את העורך הראשי דוד לנדאו בדב אלפון, עד כה העורך הראשי של הוצאת הספרים הגדולה בארץ (וגם עם השם הכי ארוך): כנרת-זמורה-ביתן-דביר. אלפון הוא מי שייסד את המוסף "גלריה" ואת המדור "קפטן אינטרנט", וגם ערך את מוסף "הארץ". הברכות מטעם ההנהלה לא מצוטטות מפיו של שוקן עצמו, אלא מפיו של גיא רולניק, סגן המו"ל. האם יש בכך רמז לאופי שעתידים ללבוש היחסים בין "הארץ" ל"דה-מרקר" בכהונתו של העורך החדש? ב"מעריב" חושבים שכן: "הערכה: המהלך מעיד על התחזקות נוספת במעמדו של סגן המו"ל גיא רולניק" (לי-אור אברבך).
הכותרת הראשית של "הארץ" עוסקת בראש הממשלה, שמצוטט כאומר: "בעיית הגבולות קלה לפתרון". ברק רביד מוסר שאולמרט חושב שהסוגיות שיהוו בעיה הן אחרות, כמו חלוקת ירושלים. טוב, אולמרט גם חשב שלמחוץ את החיזבאללה זו בעיה קלה לפתרון, אבל על תהליכי שלום כושלים לא מקימים אצלנו ועדות חקירה.
בינתיים ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים להפציץ בסופרים מכובדים, ואחרי המאמר המאכזב של דויד גרוסמן משבת, אנחנו מקבלים היום מאמר של עמוס עוז (הקטוע לשני חלקים בצורה מוזרה), הקורא לממשלה לא להיכנס לעזה: "אסור לנו לשכוח כי שורש הבעיה העזתית טמון בכך שמאות אלפי בני-אדם נמקים שם במחנות פליטים". אז מה כן? "הפסקת אש עם חמאס בעזה". לא ברור אם העיתוי לפרסום המאמר הוא זכייתו של עוז בפרס דן דוד (משהו כמו חצי מיליון דולר) על ש"השכיל להציג לקוראיו אירועים היסטוריים תוך הדגשת מצבו של האדם הפרטי ולתאר קונפליקט טרגי בין שני עמים מנקודת מבט אנושית להפליא".
אז מה באמת קורה עם המלחמה בעזה? ב"מעריב" קובעים כי "ישראל עדיין לא החליטה אם פניה לשלום עם אבו-מאזן או למלחמה בעזה. בינתיים מתכוננים לשני התרחישים". אם מצרפים זאת לנאום עוז, נראה שהטבלואידים החליטו להנמיך בינתיים את הלהבות העזתיות.
מה עוד על השער של "ידיעות אחרונות"? פרומו לתחקיר של שוש מולא על חייו הרומנטיים של ראש עיריית אשקלון (יתפרסם ב"7 ימים"), עמיר פרץ מבקש 650 אלף שקל מהאוצר תמורת ייעוץ שקיבל משלושה פרקליטים לקראת דו"ח וינוגרד, וסקופ של צבי זינגר: בקרוב מאוד שוב שלג בירושלים.
ולכותרת הראשית של "מעריב": "מכת שפעת". הסיפור: התפרצות המחלה בקרב ילדים הגיעה לשיא, והיא מתחילה להתפשט אצל מבוגרים. צפוי עומס במחלקות הפנימיות. העילה לבהלה: תינוק בן שנה וחצי שלא חוסן נדבק ואושפז במצב קשה (דן אבן ואלה הר-נוי). חלק גדול מהשער מוקדש לכתבה על התוכנית "הישרדות". על כך בהמשך.
מוחה נגד הקסאם, עם קסאם בירושלים (פלאש 90)
מוספי הנשים
יום רביעי הוא יומם של מוספי הנשים, בוודאי יום רביעי זה, יומו של הקדוש ולנטיין, הקדוש של חנויות התכשיטים. ב"זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" (עורכת: מרים קוץ) הלכו על שער עם כותרות זוגיות: "פרסום וחיבוקים", "מתנות והפתעות", "תכשיטים ואמנות", "זריחות ושקיעות", וזה ממשיך עוד ועוד. נשכחה הכותרת "פיהוקים וחוסר יצירתיות", אולי כי היא עלולה לשבור את המסגרת הזוגית, וזוגיות, יגלו לכם עיתוני הנשים, היא ערך עליון; במיוחד כשהיא משמשת את הפרסומאים המנסים לעזור לנו להגשים ערך עליון עוד יותר: קניות, כפי שמדווחת שושנה חן בכתבה על השימוש שקמפיינים פרסומיים עושים באהבה. כמו שקורה בדרך-כלל עם כתבות מהסוג הזה, היא נכשלת לחשוף כהווייתם את הציניות והכיעור שבמניפולציות שמפעילים עלינו הפרסומאים (השורה התחתונה: הפרסומאים שמספקים לנו רומנטיקה בגרוש וסיפור אהבה בשלושים שניות בעצם מסייעים לנו, השבויים בקצב העולם המודרני, שאפילו שלושים שניות אין לנו). בעמוד האחרון של המוסף מספר יניב חלילי על "טרנד חדש" בארצות-הברית: אנשים שמתחתנים עם עצמם.
עוד במוסף: הפערים בין מנגנוני הפוריות של הגבר והאישה, סמדר שיר מראיינת זוגות שנשואים כבר יותר מחמישים שנה ושיר לי-גולן (שכתבה את רוב המוסף) מציגה את כל החבילות שקיבלה השבוע מיחצנים של מוצרי יוקרה. חלק גדול משאר הדפים בעיתון מוקדש לתמונות של נשים וגברים בתחתונים (והרי בשביל זה יש אינטרנט).
מוסף "סגנון" של "מעריב" (עורכת: ליסה פרץ) מכוון מעט יותר גבוה: גם כאן תמצאו את רשימת "המתנות הכי שוות", עצות לעקרת הבית (ש: מה עושים כאשר כפתורי התיק-תק בבגדים נחלשים ונפתחים כל הזמן? ת: אם הלחצנים חלשים, ניתן להחליף אותם בלחצנים טובים יותר), צילומי אופנה ומתכון, אבל לצדם יש גם כתבה של טל שניידר על הנשים שליד הילארי קלינטון במירוץ לנשיאות (יועצות, מזכירות, דוברות וכו'), דיוקן של המעצבת הספרדייה-איטלקייה פטרישיה אורקיולה, ויש גם תחשיף של שגיא כהן: חשבתם שיום ולנטיין נקרא על שם הקדוש ולנטינוס שקבור בטרני, איטליה? אז זהו שלא. והערת עדכון: כמה מהצילומים במדור הידוענים צולמו לפני כל-כך הרבה זמן, שאם היו עוטפים בהם דגים הם היו הופכים מיד לבשר מיושן.
הישרדות
הטיפול ביומו של הקדוש שאינו איטלקי (אז באיזה קדוש כן מדובר? את זה כהן לא חשף) נעצר במוספי הנשים. אמנם סיפור השער של "24 שעות" הוא כתבה של ליאת רותם-מלמד בנושא "לאן פנתה האהבה", אבל הכתבה הפופולרית היא מן הסתם זו של רז שכניק, הסוחטת עוד את החושחש שנקרא "הישרדות". כתבה על אותו נושא בדיוק, של ערן סויסה, מתנוססת על שער "מגזין" של "מעריב". שני הכתבים מנסים לבחון שאלות הרות גורל הנוגעות לאותנטיות של התוכנית. שכניק מתמקד בלשאול ולקבל תשובות לא מספקות: האם דן מנו הוא שתול של ההפקה? ערוץ 10: לא; האם היה מרד על האי? ערוץ 10: לא; בלתי אפשרי להרים משקולות לכל-כך הרבה זמן כמו שצולם בתוכנית. ערוץ 10: כן אפשרי; רבים מהמתמודדים הם דוגמנים, אבל הוצגו כבעלי מקצועות אחרים. ערוץ 10: הם היו גם וגם. המתמודדות קיבלו מכשירי גילוח. ערוץ 10: הן לא. ואילו סויסה מביא בשר: המאפרת של גיא זוארץ עזרה למתמודדות להוריד שיער, זוארץ הניח תפילין כל בוקר, והיתה שביתה של אנשי ההפקה; וגם סקופ: על אותו אי מסכן צולמו במקביל שתי תוכניות "הישרדות" נוספות, ארגנטינאית ובולגרית, "עם אותן פעילויות ואותם אתגרים". חסרי סבלנות יכולים לחפש את פרקי הסדרה הבולגרית, ששידוריה הסתיימו כבר.
ועוד ידיעות הקשורות להישרדות ב"24 שעות": הבת של רפי גינת, אחד המפסידים הגדולים בקרב מול "הישרדות", מפתחת סדרת ריאליטי לחברת רשת, שבה עובד אביה. הסדרה תעסוק בחיפוש אחר האושר (רז שכניק). עמ' 4 מוקדש להריסת מפעל עלית ברמת גן: "זה עצוב שהורסים את המקום? מה שקורה בשדרות עצוב", מצוטט אחד מפועלי ההריסה.
נחשף ה"סוד"
ואם אתם קוראי "ידיעות אחרונות" קיבלתם, בין שאר הניירת הפרסומית שהעיתונים חבויים בתוכה, דף פרסומת לספר "סוד השפע" (הספר שיביא לכם את ברכת השפע לחיים, ועכשיו רק ב-16 שקל ותשעים). לעומת זאת, אם אתם קוראי "גלובס", תוכלו לקרוא בסוף השבוע במגזין "פירמה" תחקיר על תעשיית השקר שמאחורי גל ספרי הניו-אייג' העכשוויים, ולחסוך 16 שקל ותשעים. לפעמים באמת משתלם לקרוא עיתונים כלכליים.