אתמול התקיים באצטדיון טדי בירושלים משחק נטו, למרות שבעיתון של המדינה הילכו עלינו אימים כל השבוע עם תחזיות על פרעות ופורענויות הצפויות לקבוצת הגויים הפולנית ימ"ש. דבר ממה שהבטיחו ב"ידיעות אחרונות" לא התגשם. אוהדים במדים שיחכו לפולנים בנתב"ג עם נשק כדי להפחידם? להד"ם. אוהדים שיגיעו למלון של האורחים ויפריעו את מנוחתם? לא דובים ולא אוהדים. פרובוקציות מכוונות? היו מעטות ולא מורגשות.
אוהדים באצטדיון טדי אחרי הגול השני לזכות בית"ר. למעלה: אוהדי ויסלה קראקוב. למטה: אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: קובי גדעון)
ביציעים נשמר שקט יחסי, למעט עצור אחד על תנועות מגונות – דבר שכיח במגרשים, בין אם לקבוצה קוראים ויסלה קראקוב ובין אם בית"ר בית-אל. נותר רק לקוות שהסיקור של "ידיעות אחרונות" לקראת הגומלין בפולין יתמקד בפן המקצועי, ויימנע מלחמם שוב את גזרת היהודים נגד האנטישמים (ולגייס ניצולי שואה לצורך העניין).
מיהו יהודי
מי שבכל זאת ניסה להכניס נימה לאומנית למשחק אתמול היה ארקדי גאידמק, שאמר בסיום המשחק: "היהודים ניצחו". ההתבטאות הזו תפסה כותרות קצרות בעיקר באתרי האינטרנט. ב"מעריב" ידעו לספר שגאידמק ניסה לתקן את הרושם שהותירה התבטאותו לאחר שיו"ר המועדון, אלי ארזי, ביקש ממנו זאת: "כוונתי היתה שניצחתי את הרשויות כאן, ובמיוחד את היאחב"ל". הבנתם? לפי ארקדי, הוא לא כיוון את דבריו אל הפולנים, אלא אל הרשויות ולאנשי יאחב"ל, שכידוע, הם גויים.
ארקדי גאידמק מכריז על הקמת מפלגת צדק-חברתי, 12.7.07(צילום: מיכל פתאל)
בכלל, הגיע הזמן שמדורי הספורט יפסיקו לשמש במה לנאומי הניצחון של הבוס הבית"רי, הגובלים בהסתה ובדיבה. גאידמק משתמש בעיתונות הספורט בכל הזדמנות כדי לחסל חשבונות עם המשטרה, הממשלה, הכנסת וכל מי שלא מפרגן לו. בולט במיוחד אתמול היה nrg, שבסיקור התגובות למשחק העניק הצהרה של גאידמק כותרת שכלל לא היתה קשורה למשחק ("זה ניצחון גם על הרשויות בישראל").
רמבו 5
"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הולכים בשער על גיבור המשחק, אבירם ברוכיאן, שכבש צמד שערי ניצחון. זה הדבר הכי מתבקש והכי צפוי, כמו ה"הללויה" שמזמר יורם ארבל אחרי כל בעיטה לחיבורים. ב"ידיעות אחרונות" מתייגעים עד שמוצאים את הכותרת הילדותית "אבירמבו". כותרת המשנה סתמית למדי, ורק תמצית של שלושה טורי פרשנות מצילה את השער מרדידות מוחלטת.
ב"מעריב" התוצאה מעט טובה יותר. הצילום ממוקד והכותרת היא "אורי 2008". במשנה מנסים לשכנע אותנו שהכובש, שהוא אחיינו של מלמיליאן האגדי, "הוכתר רשמית ליורש העצר". להגיד על ברוכיאן שהוא מלמיליאן, או להשוות אותו אליו, חוטא לאמת וגורם עוול למקור. זו בעיה מוכרת של עיתונות הספורט: מתלהבת מכל גול וממהרת להמליך מלכים. ברוכיאן שחקן טוב מאוד, אבל הוא עוד לא אורי ואפילו לא סילבסטר סטלונה.
אבירם ברוכיאן (משמאל) חוגג הבקעה (צילום: קובי גדעון)
ב"הארץ" עשו עבודה יעילה ומחושבת יותר. הכותרת דעתנית, "בינתיים זה רק נראה יקר", ומאחוריה יש ביקורת הלועגת לניצחון, שעלול לא להספיק למרות ההשקעה האדירה ברכש. כלומר, ב"הארץ" לא מסתנוורים, לא מהניצחון ולא מרמבו. צילום מצוין של ספי מגריזו מראה את ברוכיאן חוגג ולצדו שחקן פולני שאוכל את הכובע. ב"הארץ" אף פינו את תחתית העמוד הראשי של הספורט לכתבה מרתקת על בדיקות רפואיות מיוחדות באולימפיאדה, שמטרתן לוודא שאף גבר ששינה את מינו לא יסתנן לתחרויות הנשים.
ב"ישראל היום" הסיקור סטנדרטי למדי ולא מתעלה על האחרים, אבל הדרך שבה מוענקים שם ציונים לשחקנים ראויה ונכונה יותר. אצלם, להבדיל מהאחרים, מסכמים את הופעת הכדורגלנים לא בספרה, אלא בארבע-חמש מלים ("עידן טל: כשיצא, בית"ר החלה לשחק". "שום: הרכב בעייתי, חילופים מצוינים"). לטעמי, זה עדיף מהשיטה הישנה, שכידוע פותחת פתח לצ'יפור שחקנים מקורבים ולחיסולים ממוקדים של אלה שלא מדליפים.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il