עזה ושדרות
"ידיעות אחרונות" מתחיל את הבוקר בסימון מטרות. "רמטכ"ל חמאס ירד למחתרת", זו הכותרת הראשית של העיתון, ולצדה תצלום ראש של אדם שהיה עד היום לא-מוכר לרוב הקוראים – מוחמד ג'עברי. העיתון מציג אותו כרמטכ"ל התנועה, מי ש"קובע מתי ישוגרו קסאמים". כותרת הגג, "צה"ל יגביר החיסולים", מרמזת על גורלו הצפוי. נראה שבבוא היום, כשידו הארוכה של צה"ל וגו', יהיה לציבור הישראלי רגע קט של נחת. חבל שלא הולבש על פרצופו של ג'עברי איור של לוח מטרה, כדי שגם הקוראים העצלנים יותר יהיו בעניינים.
היכרותנו עם ג'עברי ממשיכה בתחתית עמ' 2, שם מביא רוני שקד את סיפורו של הרמטכ"ל הפלסטיני, כשהפעם התואר במרכאות. מפקד הזרוע הצבאית של חמאס (כן, זה תפקידו הרשמי) הוא אדם "לא מוכשר במיוחד [...], אבל עקשן ונאמן מאוד לדרכו הדתית הקיצונית", כך לפי מקורותיו של שקד. עוד מתברר כי בכלא הישראלי בילה בתא אחד עם סלאח שחאדה, שהיה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס עד שחוסל על-ידי ישראל. לימים היה ג'עברי לעוזרו של שחאדה, ולאחר שזה חוסל, ומוחמד דף נפצע קשה, הפך בעצמו למפקד הזרוע הצבאית. אף מלה בטקסט על סגניו הנוכחיים של ג'עברי. כל דבר בעתו.
הכותרת הפרושה לרוחב הכפולה הראשונה ב"ידיעות אחרונות" מנסה לספק איזושהי דרישה עממית להסלמה: "מעלים את רף החיסולים". אלכס פישמן מדווח כי "שר הביטחון הורה לצה"ל: להשלים את האימונים ולהאיץ את ההכנות לקראת מבצע צבאי בעזה", וכי מתקיים "דיון בפעולות שנדרשות לביצוע ברצועת עזה", וש"במקביל החליט אתמול שר הביטחון להחריף את הפעילות הצבאית ההתקפית היבשתית והאווירית ברצועה". יש אף ציטוט של גורמים בכירים, המדברים על מועד "פעולה קרקעית גדולה", אך בגוף הידיעה מדווח פישמן כי שר הביטחון מבקש "להימנע מאיומים ומהכרזות על פעילויות אם אין כוונה לממש אותם".
במאמר פרשנות צמוד מסביר שמעון שיפר כי "הסיבות היחידות שבגללן נמנע הדרג המדיני לתת אור ירוק לצבא קשורות למזג האוויר ולרצון לגייס את הקהילה הבינלאומית". בעמוד הדעות של העיתון מרחיב נחום ברנע על סוגיית מזג האוויר: "מישהו חייב לגשת פעם לכתיבת מחקר רציני על חלקם של העננים בהיסטוריה הצבאית של המדינה". בסופו של דבר העננים יתפזרו, כותב ברנע, ומסיים את מאמרו במשפט: "ספק אם ממשלת אולמרט היתה ערוכה להחליט על מלחמה אחת. והנה, נפל בגורלה להחליט על שתיים".
זהו היום השני לסיסמה "דרום אדום" ב"ידיעות אחרונות", המלווה בתמונה של הילד אושר טוויטו, פצוע, על אלונקה. היום מופיעה בשער הפניה נרחבת למכתב שכתבו לאושר תהילה וישראל כהן, שנפצעו בכפר דרום: "אושר היקר, עברנו ימים קשים. אבל אחרי טיפולים רבים למדנו ללכת עם פרוטזות. תהיה חזק, יש אור בקצה המנהרה".
צעדת מחאה של תושבי שדרות בכניסה לירושלים (צילום: מיכאל פאתאל, פלאש 90)
גם ל"מעריב" סיסמה לימים אלה – "זעקת שדרות". גם היא מלווה בתמונה, של ילד (או ילדה) המחזיק שריד של קסאם שנפל. הכותרת הראשית בעיתון בעלת מצלול דומה: "מחאת שדרות", והיא מלווה בכותרת הגג: "תושבי עיר הקסאמים יוצאים למערכה על חייהם". הדגש הוא על תגובת התושבים וההפגנות הצפויות בתל-אביב, בנגב ובירושלים. כותרת המשנה לידיעה מבטיחה הרחבה בעמודים 6-2, אבל עמודים 5-2 מוקדשים בכל זאת לדיווח על דברים שכבר קרו, ולא על המחאה שעוד צפויה.
הרחבה זו אינה כוללת מכתבים אישיים או פרויקטים מיוחדים, אלא דיווח ענייני למדי, הן על משפחת טוויטו בבית-החולים והן על התגובות בבית-הספר שבו למד הילד אושר. כך, לפחות, עד שמגיעים לעמ' 5 של "מעריב", שם מתפרסם "פרויקט מיוחד: כתבי 'מעריב' מדווחים מרחובותיה של שדרות". יש אפילו לוגו לפרויקט, עם הכיתוב "יום בשדרות". את הפרויקט המיוחד משיק אריק בכר. הכותרת לדיווחו: "כיכר השוק ריקה" וזו מלווה בכותרת המשנה: "עצוב היה אתמול בשוק של שדרות. עצוב, מדכא, מקומם".
בכר מספר על העצב והתסכול שבהם נתקל בעיירה: "אין לי ספק. העובדה שלא ראיתי אפילו חיוך אחד בשדרות אתמול לא מותירה מקום לספק. לכולם כאן ברור שהממשלה הפסיקה לספור אותם". רק לקראת סוף הדיווח מגלה בכר גם צד חיובי בצרות של הדרום: "נקודת האור היחידה בשוק בשדרות אתמול היו המחירים. חזרתי לתל-אביב עם עגבניות בשלושה שקלים הק"ג (אצלי בשכונה הירקן דרש 10.90) ואבוקדו בשישה (14.80)".
הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת אף היא לחיסולים הצפויים נגד חמאס ברצועה, אך עמוס הראל וברק רביד מדגישים כבר בתחילת דיווחם כי "ככל הנראה אין מדובר בשלב זה בנסיונות לפגוע בראשי הזרוע המדינית של הארגון". כך, במקום לייצר מטרה חדשה, כפי שעשו ב"ידיעות אחרונות", מוותרים ב"הארץ" על מטרה שכבר קיימת. תבוסתנות שמאלנית אופיינית. תצלום הפרוש לרוחב העמוד הראשי, מעל הקפל, מביא לקוראי העיתון ציור שצייר אחד הילדים בבית-הספר שבו למד אושר טוויטו: שני ילדים, בית, וטיל קאסם אחד ענק.
לגבי הצפוי לבוא, עמוס הראל ואבי יששכרוף חד-משמעיים: "מגמת ההתפתחויות בשבועות האחרונים ברורה [...] התנגשות חזיתית, בעתיד הלא רחוק, בין צה"ל לחמאס". עם זאת, השניים מבהירים במאמר פרשנות כי חמאס עבר לטקטיקה שבה הוא "מגיב בהפגזה ממושכת" על תקיפות צה"ל, ומזכירים כי ביום שלישי האחרון, לפני סבב הקסאמים המסיבי, נהרגו תשעה פעילי חמאס ברצועה, ויומיים אחר-כך נהרגו עוד שבעה פלסטינים.
מאמר המערכת של "הארץ", תחת הכותרת "הבלגה אינה אפשרית", משדר מסר תקיף: "האחריות לירי מעזה [...] רובצת על הפלסטינים [...] ירי הקסאם אינו הוכחה שההתנתקות נכשלה, אלא ששלטון חמאס מוביל את הפלסטינים לסיבוב חדש של מלחמה מיותרת". כותב המאמר מדגיש כי אם המצב לא ישתפר, "לא תהיה לישראל ברירה אלא לצאת לפעולה צבאית מקיפה".
בידיעה קטנה בצד עמ' 4 מדווחת מזל מועלם כי ברק ובן-אליעזר דחו את מסיבת יום-ההולדת המשותפת שלהם, שנועדה להתקיים הערב. בהקשר זה יש לציין כי אתמול הודפסה בעמוד הראשון של "ישראל היום" תמונתו של ברק כשהוא סועד במסעדה תל-אביבית יוקרתית זמן קצר לאחר שמטח קסאמים נחת על שדרות.
עיתון "ישראל היום" בחר הבוקר בכותרת "אולמרט: אין שום דרך להפסיק הטרור במכה", עם כותרת הגג "זעם וייאוש בשדרות". דן מרגלית, בעמ' 2, מרחיב בעניין הייאוש ומספק "תמונת מצב מהשטח": "אתמול הבחנתי בגוון נוסף שלא הכרתי מביקורי הסדירים עד כה: מין הרמת ידיים. מין ייאוש. דבר לא יעזור. אין אוזן שומעת. אין לב דואב. שדרות ננטשה לגורלה". מרגלית ממליץ, בין היתר, על צמצומים משמעותיים יותר באספקת החשמל לרצועה, השתלטות של צה"ל על צפונה ופגיעה בהנהגה המדינית של חמאס.
משפחתיות חדשה
מני מזוז החליט לאשר אימוץ ילדים על-ידי זוגות של הומואים ולסביות, וב"מעריב" בחרו למקם את הידיעה, "מאמצים בגאווה" [שני מזרחי ומרב דוד], בראש עמ' 11. מימינה, בראש עמ' 10, מופיעה הידיעה "הפדופילים יוצאים בזול" [מרב דוד], העוסקת בעונשים הקלים מדי שמוטלים על עברייני מין שפגעו בילדים.
ב"ידיעות אחרונות" מככבים בכפולה המוקדשת לנושא האימוץ שני טורים, אחד בעד [שלומי לאופר] והאחר נגד [אורי אורבך]. לאופר מספר כי "לפני כמה שבועות ריאיינתי את שולמית אלוני. בסוף הראיון, שלא לציטוט, ביקשתי לשמוע ממנה כיצד עבר בכנסת התיקון לחוק שביטל את הענישה על משכב זכר [...]". אף שהדברים היו לא לציטוט, לאופר מביא מפי השרה לשעבר את הסיפור כיצד העלימה את הסעיף המדובר מחוק העונשין בלי לספר לאיש.
אורבך מתרכז באישור הנוכחי וגורס כי "ראוי לבוז בקור רוח למשפטנות המתחזה לליברלית". הוא טוען כי אימוץ על-ידי שני הורים מאותו המין אינו אלא "ניסוי מסוכן", וכותב כי "הילד כבר סבל פעם אחת, ועכשיו על גבו עושה מערכת המשפט עוד ניסוי מרתק ב'משפחתיות החדשה'". בהמשך הוא משווה הומוסקסואליות לביגמיה, פוליגמיה וגילוי עריות, אך לא לפדופיליה ומשכב בהמה.
ולמי מבין קוראי "ידיעות אחרונות" שלא הסתפק במכתב שכתבו הילדים הפצועים מכפר דרום לילד הפצוע משדרות, מתפרסם בעיתון עוד דיווח מפי ילד, הפעם בן שמונה הגדל במשפחה עם שני אבות [דוד רגב]: "זה כיף שיש שני אבות, כי אני משחק עם שניהם כדורגל. אבל אחד מהם משחק פחות טוב".
כותרות נוספות
"הארץ" מדווח כי עיריית אור-עקיבא מתכוונת לסלול בלב העיר, על שטחים ירוקים, מחלף שיחבר בין כביש 4 לכביש 2, תוך הפרדה בין צפון העיר לדרומה, וזאת תוך הקמת שישה מגדלים יוקרתיים של 27 קומות ומרכז מסחרי חדש. פאדי עיאדאת מביא את פרטי התוכנית ואת תגובות התושבים.
רן רזניק מרחיב ב"הארץ" על המחדל הרפואי שגרם לכך ש-70 ילדים קיבלו זריקות של מים במקום חיסון. הדיווח מתבסס על דו"ח חקירה פנימי של החברה שמפעילה את מערך החיסונים המופרט. שם החברה: "האגודה למען שירותי בריאות לציבור".
וב"מעריב" כותבים דן אבן ואלה הר-נוי על תוכנית חדשה של משרד הבריאות להורדת מספר המעשנים בישראל. הגזירות הצפויות: "איסור מכירת סיגריות במכונות אוטומטיות, העלאת המסים על מוצרי טבק, הוספת פרטים על גמילה על האריזות ואיסור פרסום באמצעי התקשורת".
ב"גלובס" משווה מתי גולן את מאמרו של דויד גרוסמן מיום שישי האחרון ב"ידיעות אחרונות" למאמר אחר שהפך אף הוא לכותרת ראשית – "אני מאשים!" של אמיל זולא. מסקנתו של גולן מובאת בכותרת הטור שלו: "גרוסמן אינו זולא". גולן טוען כי המאמר של גרוסמן מוכיח "שסופרים ישראלים לא יודעים לנסח מנשר" ומתלונן כי המאמר של גרוסמן סבל מ"עומס מייגע של אמירות כלליות וקלישאות, שמקומן בקיטורים של התכנסויות ימי שישי".
ב"מעריב" לא מופיע היום תיקון לידיעה על מפקד האוכלוסין הפלסטיני שפורסמה אתמול וכללה מספרים שגויים לחלוטין. ב"הארץ", לעומת זאת, מופיע תיקון למדור "אחרי מות", שכלל אתמול תמונה של המשנה לנשיאת בית-המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, במקום תמונה של ד"ר אליעזר טל. "'הארץ' מתנצל בפני השופט ריבלין ובני משפחתו ומאחל לו אריכות ימים".
ובעמ' 11 ב"ישראל היום" ידיעה קטנטונת [דני ברנר] על מעצר משליכי האבנים מבית-זרזיר. קצין בכיר במשטרת העמקים מצוטט שם: "משליכי האבנים לא חששו מניידת המשטרה שהגיעה למקום והשליכו אבנים גם לעברה [...] נראה שאנחנו בפתחה של אינתיפאדה חדשה בגליל".
מילר ומגל
געגועים ליבין? (צילום: פלאש 90)
מהדורת "מבט" במתכונתה החדשה זוכה להתייחסות כל מבקרי הטלוויזיה.
יוסי קליין כותב ב"הארץ": "קשה להגדיר סמכותיות אבל קל להבחין בהעדרה [...] מילר ומגל לבושים בטוב טעם. יש להם פנים מחיקות וקול נעים (היא נמרצת והוא מאופק), אבל סמכותיות אין להם [...] מגל ומילר נראים [באולפן] כמו זוג צעיר ונרגש שנכנס זה עתה לדירה שהסבתא הורישה והם ריהטו במו ידיהם".
אסף שניידר ב"מעריב": "מילר ומגל אינם פצצות כריזמה טבעיות [...] כישורי ההגשה שלהם אינם מתעלים בהרבה על כל מבזקן ספסל מחדשות 2 או 10 [...] הזוגיות מצוננת היטב, כצמד פנסיונרים מרירים מהפזורה המזרח-אירופית".
ואילו ירון טן-ברינק קובע ב"ידיעות אחרונות": "כלום לא יעזור. כל עוד משודרת 'מבט' מול להיטי הפריים-טיים של הערוצים המסחריים, לא תהיה לה תקומה [...] תשע שעה רקובה".