הכותרות

העיתונים של יום ראשון הם כמו חתנים ביום שאחרי חתונתם: רזים וחיוורים, ויודעים שאין סיכוי שיצליחו לשחזר את ההתעניינות הגדולה שזכו לה רק אתמול. אבל גיבור הכותרות של היום אינו צנום כלל וכלל, והוא זוכה לתשומת לב גדולה מאוד כבר די הרבה זמן: יפרוש או לא יפרוש?

ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "מסתמן: ברק לא פורש", ובכותרת המשנה מגלים יועציו העלומים של שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה: "הוא מתכוון למתוח ביקורת על אולמרט ולהודיע כי יפעל להקדמת הבחירות, אבל לא יתחייב על תאריך מסוים" (יובל קרני). הכותרת הצבאית של אותה ידיעה בעמודים הפנימיים: "ברק יתקוף את אולמרט - מבפנים".

ב"מעריב" הכותרת שייכת לעמי אילון, שמכריז: "מבחינתי, ברק יכול להישאר בממשלה". בכותרת המשנה מוסבר שאילון "משחרר" את ברק מהתחייבותו לפרוש מהקואליציה אחרי פרסום דו"ח וינוגרד. על הידיעה, המציגה את אילון כמין מנהיג רוחני של מפלגת העבודה, מועצת חכמים של איש אחד, חתום בן כספית. בעמוד 5 מתברר כי דברי אילון, היושב שבעה על אביו, מובאים בציטוט עקיף. "הבטחת בחירות לא חשובה", הוא קורא להצהרת הפרישה שנתן בזמנו ברק.

ב"ישראל היום" לא שמעו על ההיתר של אילון או על הצפי של יועצי ברק, והכותרת הראשית היא "המילה של ברק", עם כותרת המשנה: "במערכת הפוליטית מחכים למוצא פיו של יו"ר מפלגת העבודה: אחרי שהתחייב לפרוש לאחר הדו"ח, ייאלץ ברק להחליט או להסביר". אבל גם ב"ישראל היום" נותנים מקום למסרים המגיעים מלשכת ברק וחותמים את כותרת המשנה: "מקורבי ברק: להישאר כדי לתקן - ולקבוע מועד לבחירות". ההפניה הממוקמת בצמוד לכותרת קובעת: "לא כשר וגם מסריח" (גונן גינת).

אם נחזור לדימוי בו פתחנו את הטור, הרי שב"הארץ" ברק הוא פחות חתן, ויותר הכלה הנעלמת. העורכים ב"הארץ" בחרו לשבץ בכותרת הראשית ידיעה על הבחירות שיתקיימו היום בסרביה, ובהן יוחלט, בין השאר, על התגובה להכרזת העצמאות של חבל קוסובו הפורש. "הארץ" שלח את אסף אוני לקוסובו, שמביא ציטוט מ"זקן סרבי שסירב להזדהות": "מה זה משנה את מי נבחר בסרביה, בסוף הרי מה שמעניין אותם הוא רק לשבת על הכיסא וליהנות מהכוח". גם סבא שלי היה חותם על ההצהרה הזו, ואולי אפילו מסכים להזדהות.

האזכור לסוגיית פרישתו של ברק מצטמצם להפניה זעירה: "ברק שוקל לקצוב כהונת הממשלה" (מזל מועלם). את הכותרת העליונה של "הארץ" תופסת התפתחות מעניינת ברצועת עזה, לפיה המצרים מחליטים, אולי, לשאת קצת בנטל האחריות על אחיהם הפלסטינים: "מצרים לחמאס: נשקול העברת דלק וחשמל לעזה במקום ישראל. ירושלים: לנו זה טוב" (אבי יששכרוף, עמוס הראל, ברק רביד, יובל אזולאי ויואב שטרן) בגוף הידיעה, נאמר שאולמרט "רואה בניתוק מעזה מטרה אסטרטגית". ב"מעריב" מביאים ידיעה דומה בעמוד 7 ומתבלים בתגובתם של "גורמים ביטחוניים" להודעת השלטונות המצריים כי עצרו בסוף השבוע שני מחבלים שהתכוונו לבצע פיגועים בסיני: "מדובר בספין שכל מטרתו להלחיץ את הציבור בישראל לפתוח את מעברי הגבול הסגורים" (עמית כהן, ג'קי חוגי ואמיר בוחבוט). ב"ידיעות אחרונות" לוקחים את הסיפור צעד אחד קדימה, ובעצם מכריזים כי אין סיפור וכי המצרים כלל אינם מוכנים לשתף פעולה עם תוכנית חמאס. אלכס פישמן, סמדר פרי ורוני שקד מצטטים "גורם מצרי בכיר" האומר: "אין לנו תוכניות לחזור לעזה, לקבל אחריות על עזה או למלא את מקומה של ישראל".

ועוד בכותרות

"הארץ" ממשיך את הקו האיזוטרי משהו של הכותרת הראשית גם בכותרת אחרת בשער: תמרה טראובמן מדווחת על הדלדלות החוקרים בענף הטקסונומיה (הגדרה ומיון של בעלי חיים): "במקרה הטוב, בעוד שלוש שנים יהיו רק שבעה טקסונומים במעמד אקדמי רגיל בישראל", נאמר בכתבה. טראובמן מצטטת את הפרופסור לזואולוגיה דב פור, הקובע כי עקב במחסור בטקסונומים, בזואולוגים ובבוטניקאים, ישראל לא עומדת בהתחייבויותיה באמנות בינלאומיות לשימור המגוון הביולוגי. "יש לנו חובה לחקור ולתת מידע על הקצה הזה של העולם, שנקרא ישראל", הוא אומר. הכתבה היא  חמישית בסדרת כתבות על הידלדלות מגוון הידע האקדמי בישראל (והנה הערתנו בדבר "איזוטריות" הפכה אותנו לפרובנציאלים נבערים; ככה זה עם "הארץ", אפילו כשאין חלק ב').

ב"מעריב", מתחת לכותרת על ברק, מקדישים את רוב המקום בדף לאיומי פרישה של 19 שופטים "בכירים", במחאה על הפגיעה הצפויה בשכרם עם כינון הרפורמות של שר המשפטים, המגבילות קדנציות של נשיאי בתי משפט וסגניהם (שני מזרחי). משה גורלי, שחזר לפרשן ב"מעריב", כותב כי בין בייניש ופרידמן דווקא אין מחלוקת בקשר לחוק הקדנציות, ודווקא נציגות השופטים יוצאת נגדו "כמו כל ועד עובדים". "השמירה על השכר היא המטרה המרכזית", כותב גורלי.

"ידיעות אחרונות" ממשיך במסורת הריאליטי שהנהיג עורכו הראשי: הפעם הכתבת יפעת גליק לא היתה צריכה להרחיק עד שדרות או להתחפש למחפשת עבודה, אלא לנסות את מזלה כחסרת בית (וב"ידיעות": "הומלסית") ברחובות תל-אביב וירושלים הקרים. המסקנה: "בהשוואה לתנאים בבירת ישראל, היתה תל אביב גן עדן".

ועוד כותרות: בעיראק השתמשו בנערות ונשים הלוקות בפיגור שכלי לביצוע שני פיגועי התאבדות: הצמידו לגופן מטעני נפץ ופוצצו באמצעות שלט רחוק. 99 בני אדם נהרגו; נחל בצת, ונחלים אחרים, עומדים להתייבש כתוצאה משאיבה מוגברת של "מקורות"; עשרות אלפים הפגינו בסכנין נגד החלטת מזוז שלא להאשים את המעורבים במהומות אוקטובר; שביתה בלשכת הרווחה בשדרות כתוצאה מסכסוך בינה לבין העירייה; אח רצח את אחיו הגדול והמכור לסמים בשכונת כפר שלם בתל אביב; פרקליטת מחוז תל אביב מודה: "התרשלנו כשלא העברנו לפרקליטי רמון חומר מהאזנות הסתר. זה היה עשוי לסייע להגנתו" (טובה צימוקי, "ידיעות אחרונות").

הסיפור הכלכלי של היום: הצעת הרכישה של "מיקרוסופט", 44.6 מיליארד בעבור חברת האינטרנט "יאהו" - מרוחה על שערי "מעריב", "ישראל היום", מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" ו"דה-מרקר".

יום ב' ללא חלק ב'

זהו היום השני בו מופיע "הארץ" ללא חלק ב', שאוחד עם חלק א', ומערכת העיתון מציעה הסבר לאיחוד בין החלקים: "שינוי זה מאפשר להדפיס את העיתון בשעה מאוחרת יותר, וכתוצאה מכך יהיו עמודי החדשות, הדעות, הכתבות והפרשנויות מעודכנים יותר, כמקובל בעיתונים מובילים בעולם" (הכיתוב מופיע על השער, ליד הלוגו, בפונט אדום שלטעמו של הח"מ מוביל למסקנה ברורה: השאירו את הצבע האדום לפונטים וולגריים יותר, והשאירו את הפרנק-ריהל בשחרותו הסולידית).

במדור המכתבים מבקש הקורא הוותיק (יותר מיובל שנים) רמי מיכאלי מירושלים: "אנא חיזרו למתכונת הקודמת של חדשות לחוד ופרשנות ומאמרים לחוד". מדוע? מפני שכך יכולים שני אנשים לקרוא את העיתון בד בבד, ולא לחכות עד שאחד מהם יסיים לקרוא. ומה זה אומר על מוסף הספורט של "הארץ"?

מדד אולמרט

פרשני "הארץ":

"כמי שהחליט שהכשלים מחשלים אותו כראש ממשלה, יכול אולמרט להרכין ראש לפני ממצאי הוועדה, לוותר על יוהרתו ולהפנים את העובדה שהחלטות מדיניות שתוצאותיהן צבאיות אינן נכללות ברפרטואר הכישורים שלו" (צבי בראל)

"הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד חמור, אם לא קטלני, בשיפוט תפקודו של ראש הממשלה לא פחות מהדו"ח הראשון. לא זו בלבד שחברי הוועדה הדגישו, באופן שאין לטעות בו, כי שני המסמכים הם מקשה אחת, אלא שהממצאים הכלולים בדו"ח הסופי מבהילים בפני עצמם ומציגים את אולמרט כמי שחסר את הכישורים לנהל את ענייני המדינה במצבי משבר" (עוזי בנזימן)

וב"מעריב":

"אל תעשו ציד מכשפות ואל תחפשו שעירים לעזאזל. אל תערפו ראשים. אין לנו במחסן אנשים טובים"
(שלמה וישינסקי, המציג עצמו כאב שכול)

ב"ידיעות אחרונות":

"... למרות ששני כרכיו של דו"ח וינוגרד נשארו סתומים למדי בשבילי, הסקתי -בקווים כלליים - שהמשורר ניסה לומר כי מלחמת לבנון השנייה היתה כישלון, ושגם אם הצבא הוא האחראי המרכזי, הרי שממשלת אולמרט שותפה לו. לכן מאוד הופתעתי כשכבר למחרת פרסומו התעוררו מקורבי אולמרט והימהמו משהו על התנצלות שלדעתם הוא ראוי לה... היהדות, כמדומני, מייחסת משקל מה גם לריצוי הנסלח והכרה של החוטא במעשה. כך שעם כל הרצון הטוב נבצר ממני הפעם להתנצל, ועם המקורבים הסליחה" (גפי אמיר)

ועוד ב"ידיעות אחרונות":

אמירה לם מביאה ציטוט מ"גורם המקורב לועדת וינוגרד": "הדו"ח חמור יותר מאיך שפירשו אותו. המערכת הפוליטית פירשה את הדו"ח באופן מקל, מהמניעים הלא נכונים. פוליטיקאים לא הבינו את חומרת הדו"ח". מממבנה הידיעה נראה כי הדובר הוא חבר ועדת וינוגרד, פרופ' יחזקאל דרור.