הכותרות

שלושת העיתונים ערכו סקרים לבירור מצב האומה לאחר הדו"ח, אבל רק ב"ידיעות אחרונות" הגיעו תוצאות הסקר עד לכותרת הראשית. הבשורה, לכאורה, דרמטית - "לראשונה: אולמרט גובר על ברק", אך בכותרת הגג לידיעה מצוין כי מול 18% של אולמרט ו-14% של ברק זוכה נתניהו ל-30%. ב"הארץ" מופיע הסקר (שכותרתו ירידה בדרישה להתפטרות אולמרט) במקום של כבוד בעמוד הראשי, אך הכותרת הראשית מוקדשת לתגובתם של בכירים בצה"ל לדו"ח [עמוס הראל] – "רעידת אדמה", הם אומרים. לדברי אותם בכירים, יידרשו שנתיים-שלוש לתיקון הנזקים שגרמה המלחמה לצה"ל. בהמשך הטקסט, כשהראל נותן פתחון פה למבקרי הוועדה בצה"ל, הקורא נתקל במסר שהוכן מראש, עוד לפני פרסום הדו"ח, בישיבת התעמולה שארגן סגן הרמטכ"ל – "כבר לא מדובר באותו צבא", צה"ל למד את הלקחים והשתנה עוד לפני הדו"ח, וכדומה.

ביקורת חריפה יותר מתוך הצבא מופיעה בעמוד 2 של "ידיעות אחרונות" [יוסי יהושוע]. "קצינים בכירים" טוענים כי האלוף במילואים מנחם עינן, חבר הועדה, ראוי בעצמו לביקורת על התנהלות אוגדתו בזמן מלחמת לבנון הראשונה.

"מעריב" כמעט ומחביא את תוצאות הסקר שערך ברצועה צרה במרומי עמוד 3, אולי מפני שזה ספקולטיבי במידה גדולה מהרגיל. כותרת הסקר מצביעה על רוב של מנדט אחד לרשימת קדימה-עבודה בראשות ציפי לבני לעומת רשימת ליכוד-ישראל ביתנו בראשות נתניהו.

במחשבה שנייה, אולי לא היתה זו הספקולטיביות המוגזמת שגרמה לעורכי העיתון לדחוק את תוצאות הסקר לפינה. עובדה, הכותרת הראשית של העיתון מוקדשת לניגון האופטימי ששב וחוזר מדי כמה שבועות, בכל פעם שיש בו צורך: "ההערכה: אולמרט יקדם את עסקת שליט". כותרת הביניים לידיעה [בן כספית] לא מסבירה למי שייכת הערכה זו. "אחרי שתחלוף סערת וינוגרד", נכתב שם, "יאיץ ראש הממשלה את המגעים לקראת ביצוע העסקה, שתחזיר הביתה את החייל החטוף גלעד שליט. יותר מזה אסור לומר כרגע". הסודיות, ולא השקיפות, משמשת כאן כחיזוק למהימנות הידיעה.

רק בגוף הידיעה, בעמוד 2, מתברר כי הערכה זו קיימת "במערכת הפוליטית ובסביבתו של ראש הממשלה". "גורמים פוליטיים", כותב כספית מבלי לחשוף את מקורותיו, "משוכנעים כי השבועות הקרובים יהיו השבועות של שליט, של עזה, ואולי גם של התהליך המדיני".

לצד הידיעה של כספית מופיע מיזם נטול יומרה עיתונאית בשם "כותבים לנופלים". אלא שבעצם מדובר במכתב אחד לנופל אחד (אם שכולה כותבת לבנה תחת הכותרת: "אולמרט לא יבין את תחושותיי"), שכנראה לא עשה רושם די חזק ולכן שודרג לפרוייקט שלם. המכתב הנוסף שהוצמד לו נכתב על ידי אחד ממובילי המחאה נגד אולמרט ומופנה ל"אחי המילואימניקים", לא הנופלים אלא החיים.

ב"גלובס" הכותרת הראשית שייכת למסר שהעביר אולמרט לאחר פרסום הדו"ח - "הודאה של הקלה".

עוד על השער

בשער של "ידיעות אחרונות", הפניה בולטת לכתבה בלעדית של ניר גונטז', "שליח העיתון ברפיח", הדורך בשביל שכבשו לפניו רון בן ישי ובועז ביסמוט. גונטז' מוצג כעיתונאי הישראלי הראשון שהגיע עד רפיח, אבל במקום שההישג יעזור לספק לקורא מידע מעניין, גונטז' מדווח בעיקר על מה שאנחנו כבר יודעים ("אלפי בני אדם נפלטים מתוך רצועה הצרה מלהכיל אותם, רצועת עזה, אל מה שנראה בעינם כעולם ומלואו – רפיח"), ומדי פעם מספק תיאורי צבע וציטוטים מאזרחים פשוטים. למעשה, מבחינת "ידיעות אחרונות" הידיעה של גונטז' כלל אינה על המתרחש ברפיח, אלא על הימצאותו של ישראלי במקום. עובדה: הכותרת היא "ישראלי ברפיח", וגם בתמונה שמעל הידיעה רואים רק אדם אחד – גונטז' – ליד שלט המורה כי הוא אכן ברפיח. אין התייחסות בידיעה לסיכוייו של גונטז' להתמנות לקונסול בעיר.

ב"הארץ" מצאו דרך מכובדת לדחוף את תוכנית הטלוויזיה "הישרדות" לעמוד הראשי של הגיליון: מתברר כי התוכנית, ואחרות הדומות לה, גורמת לנזק סביבתי באתרי הטבע הפראיים בהם היא מצטלמת [עפרי אילני ועידן רינג]. איך ממחישים נזק סביבתי שכזה באופן חזותי? על ידי צילום של מתמודדת בביקיני בעמוד הראשון של העיתון, וצילום נוסף בהמשך הידיעה שבעמוד 15.

דעות

מאמר הדעה של הזמר שלמה ארצי, המופיע בעמוד 3 של "ידיעות אחרונות", פותח בשורה: "ועדת וינוגרד לא יכולה הייתה לחדש לנו דבר, כי אנחנו מתברברים עם עצמנו כבר שנים". הגיונו של המשורר לא הופך ברור יותר גם למי שממשיך וקורא את מלוא הטקסט שכתב, אך קשה להתווכח עם קביעתו בדבר ההתברברות. אין כמו הגשת דו"ח של ועדת חקירה כדי להזכיר לנו כמה דעות, בעצם, יש לנו על המתרחש.

בן כספית, למשל, מביע את דעתו ב"מוסף לשבת" של "מעריב": "המלחמה הזו היתה טובה לישראל". לדבריו, אלמלא התרחשה, "צה"ל היה ממשיך להירקב בקצב מתגבר. חלוץ היה עדיין רמטכ"ל. פרץ שר ביטחון. [...] המילואים היו מתאמנים פעם בדור. הטנקים היו מחלידים. [...] מלחמת לבנון השנייה הצילה אותנו". מיד אחר-כך מזכיר לנו כספית, למען הסר ספק, כי "אלה לא קביעותיה של ועדת וינוגרד, אלא דעה אישית בלבד".

אדם ברוך נותן לוועדה ציון מספיק בקושי במבחן הטקסט: "ועדת וינוגרד, אולי מתוך צניעות שיש בה כשלעצמה כדי לעורר כבוד, החמיצה את ההזדמנות לחבר מסמך שהינו ערך בפני עצמו".

נחום ברנע ושמעון שיפר קובעים ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כי "מעולם לא נכתב מסמך רשמי קשה כל כך על צה"ל, גם לא בימים המביכים ביותר של הצבא, בראשית שנות ה-50", ובהמשך מביאים את תגובות אולמרט לחלק מהביקורות שנמתחו עליו בדו"ח.

ב. מיכאל כותב: "דומה כי בכל תולדות המדינה לא היתה ועדה כל-כך משונה, כל כך מיותרת [...] מלכתחילה לא היה ספק כי היא לא באה לעולם כדי לזעזע, אלא כדי לבלום זעזועים".

אמנון אברמוביץ' מספר ב"גלובס" על יחסו האמביוולנטי לעבודתו התקשורתית: "ערוצי הרדיו והטלוויזיה פטפטו את הדו"ח עד לזרא. השתתפתי קצת, בתוקף עבודתי, בסמבטיון הנחות הזה בתחושת תוגה. איך פורטים מלחמה, שכול והרוגים ופצועים, לפוליטיקה יומית".

מתי גולן קובע באותו עיתון כי מוטב היה לולא הודיעה הוועדה בדו"ח על תחילתם של תהליכי שינוי בצה"ל: "אני קובע שהוועדה לא ממש יודעת על התחקירים שנעשו או לא נעשו בצה"ל; והיא בטוח לא יודעת דבר על 'תחילתם' של תהליכי שינוי".

עמודים 27-26 בחלק א' של "הארץ" מוקדשים למאמרים, כחלק מהמהלך של העיתון לצרף את הפובליציסטיקה לחדשות "כמקובל בעיתונים המובילים בעולם" (קרי: "ידיעות אחרונות"). ואולם, ביום שישי ממשיך לצאת "הארץ השבוע" בנפרד, כך שנוצר פיצול בין מאמר המערכת והמאמרים של עמוס הראל, אורית שוחט ואחרים - לבין המאמרים של חלק ב'.

מכל מקום, מאמר המערכת ("ליפול על החרב הנכונה") קורא לאולמרט להתאבד על חרב מאמצי השלום, בעוד שוחט קובעת כי "לנוכח התנהלותו בכל ימי המלחמה, ספק אם אפשר לסמוך על אולמרט גם בניהול משא ומתן על שלום"; ואילו הראל מציג את האכזבה מתפקוד הצבא כמחדל צרכני ("גם משלם המסים רשאי לחוש מאוכזב. במשך שנים מופנה שיעור עצום מתקציב המדינה לביטחון [...] בתמורה להשקעה זו האזרח מצפה לביטחון מעולה").

ביקורת עצמית

רק מי שחופר קצת בערימת העיתונים מוצא עדות לביקורת על התנהלות התקשורת בעת המלחמה, ובעת קבלת הדו"ח.

עמיר מנור כותב ב"מוסף שבת" של "מעריב" על יועצי התקשורת והספינולוגים הפועלים ללא הרף מאחורי הקלעים של סיקור הדו"ח. השורה התחתונה  מופיעה בכותרת המשנה - "הטקטיקה החדשה, מסבירים מומחי התקשורת, היא בלבול ועמעום הציבור עד שוינוגרד יימאס עליו".

כתבת השער ב"העיר – תל אביב", מוקדשת ל-60 השעות האחרונות של המלחמה בראי התקשורת. הכתבה [ליטל גרוסמן] מביאה את עיקרי ממצאי מחקר חדש של ד"ר יוסי בן ארי מאוניברסיטת תל-אביב, איש מודיעין לשעבר, אשר סקר ובחן את דברי הפרשנים לפני היציאה למערכה האחרונה במלחמה, ובמהלכה. כל הפרשנים המצוטטים מספקים תגובה עניינית או "אין תגובה", פרט לבן כספית. זה אומר: "נמאס לי לשמוע מכל הדוחות על התקשורת מאז מלחמת לבנון השנייה. אתם כותבים לעצמכם".