הכותרות בהרחבה

חלק נכבד מהעיתונים מוקדש למה שטרם אירע. בעמוד 9 של "ידיעות אחרונות" מופיעה המחשה גרפית המבקשת לתאר את הצפוי בזירה הפוליטית לאחר פרסום דו"ח וינוגרד. תחת הכותרת "היום שאחרי / התרחישים" מספק יובל קרני את הערכותיו לתוצאות אפשריות של שישה דו"חות היפותטיים. ששת הדו"חות מסודרים מ"חמור" ועד "מתון", כשהסיכוי להתממשות התוצאה הצפויה של כל אחד מהם מוגדר על הטווח שבין "נמוך מאוד" ל"בינוני-גבוה". למרבה הפליאה, אחד הדו"חות מקבל הגדרה מוזרה של דו"ח "חמור/מתון"; לפי קרני, התוצאה של דו"ח דו-ראשי שכזה תהיה "אין שינוי במערכת הפוליטית"; הסיכוי שקרני מעניק להתממשות תחזית זו – "בינוני-גבוה". במילים אחרות, לא משנה מה יקרה, רוב הסיכויים שלא יקרה דבר.

ההיגיון הפשוט שמספקים קרני ומחלקת הגרפיקה של "ידיעות אחרונות" לא מונע מכל העיתונים להקדיש אלפי מילים להערכות בדבר הצפוי להיאמר בדו"ח ולהתרחש בעקבותיו. "הארץ" עוד מנסה לצאת בכבוד ממלאכת הדיווח העתידני עם כותרת ראשית עובדתית ("חברי הוועדה הזדעזעו מתפקודו של צה"ל"), אך גם זו מובילה למאמר [עמוס הראל, אבי יששכרוף] שרובו ככולו תחזיות וניחושים. ביתר העיתונים ויתרו על היומרה לפתוח בידיעה עובדתית על דבר מה שכבר קרה, והכותרות הראשיות מוקדשות כולן לאירועי העתיד או לכל היותר לרגשות הווה. "ידיעות אחרונות" עם "רגע האמת" שיגיע בערב, "מעריב" עם אולמרט הנמצא "בעין הסערה", "ישראל היום" עם "יום הדין והחשבון".

יתרה מזאת, שני היומונים הגדולים, ו"ישראל היום", מקדישים את כפולת עמודי 3-2 לא לידיעות של כתביהם אלא למאמרי פרשנות כלליים [נחום ברנע וסימה קדמון; בן כספית ועפר שלח; ודן מרגלית - עליו בהמשך]. המאמר של סימה קדמון מדגים יפה את הבעייתיות עם סוג זה של עיתונות: "איך הוא ישן הלילה, ראש הממשלה שלנו?", שואלת קדמון, "האם בטנו מתהפכת מדאגה? האם לבו דופק בחוזקה?". היא לא מספקת תשובות.

חלק מהפרשנים (יוסי ורטר ואהוד אשרי ב"הארץ", למשל) כבר מתלוננים על מידת הקשקשת הפרשנית הצפויה לאחר הדו"ח, אך נראה שהעורכים חושבים אחרת. כאילו אין די בסוללת הפרשנים הקבועים, "ידיעות אחרונות" מזעיק את הזמר יהורם גאון כשחקן חיזוק, ומעניק במה לדעותיו בעמודי החדשות ("מה יהיה איתנו, מתי נחזור לחשוב לבד, בלי עזרה של פרשנים ודוברי מפלגות", שואל גאון, ומזכיר פעמיים במאמרו את הטוקבקים כעדות למצבו הרעוע של השיח הציבורי בישראל).

לעומת זאת, נחמה דואק ויוסי יהושע מרחיבים באותו עיתון בדבר ההכנות של צה"ל בזירת התעמולה, עליהן כבר דווח לפני יומיים ב"הארץ" – סגן הרמטכ"ל, אלוף דן הראל, זימן אליו "מספר רב של אלופים במיל', כדי "לצמצם את הביקורת" בתקשורת על התנהלות הצבא במלחמה. "אחד הקצינים שהוזמנו למפגש", כתוב שם, אמר כי "טוב היה לו הצבא היה עורך את הכנס שלא במועד סמוך כל כך לפרסום הדו"ח כדי שהדבר לא יתפרש כניסיון להשתמש בקציני צה"ל במילואים לצורכי הסברה בלבד".

ראוי לציון הטיפול של "הארץ" באזרחים שנפגעו ישירות מהמלחמה. כתבי העיתון (יאיר אטניגר, ג'קי חורי, פאדי עיאדאת ורותי זינגר-חרותי) מביאים בהרחבה מדברי שלוש משפחות לקורבנות המלחמה (שניים מהם אזרחים שנהרגו בעורף), ודיירי בניין חיפאי שספג קטיושה. ייצוג נדיר בתקשורת לקולם של הקורבנות האזרחיים.

עוד על השער

"ישראל היום" מעניק את כותרת הגג לידיעה הראשית בעמודו הראשון לאנטואן דה סנט אכזופרי, "טייס וסופר, מחבר 'הנסיך הקטן'". כך, מעל הכותרת הדרמטית "יום הדין והחשבון", מופיע בגופן לבן על רקע אדום הציטוט הבא: "מנהיג הוא אדם שנוטל על עצמו את האחריות. הוא אומר: 'הובסתי', ואינו אומר: 'האנשים שתחת פיקודי הובסו'". האם זוהי תחילתה של מגמה? האם בעתיד ישלפו ב"ישראל היום" ציטוטי טייסים וסופרים בהתאם להתפתחויות? ימים יגידו.

מתחת לכותרת, ובעמודים 3-2, מאמר תקיף במיוחד מאת דן מרגלית: "אהוד אולמרט הוא אבי אבות שיבוש ההליכים הציבוריים [...] עבירה גררה עבירה. בעצבנותו ובעיצבונו החליט ראש הממשלה אולמרט להרוס את שלטון החוק [...] אולמרט חייב ללכת".

נושאים שהדו"ח לא מכסה

יהיו תוצאות דו"ח וינוגרד אשר יהיו, המפסיד הגדול של הבוקר כבר נקבע – מזג האוויר הסוער, שנאלץ להסתפק ב"מעריב", "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" בכפולה צבעונית בלבד (וב"הארץ" בידיעה קטנה בעמוד 7). במסגרת זו של חדשות פנאי טפלות מנצח הבוקר "מעריב" עם ידיעה של אבישי בן חיים על אזהרה של הרב יצחק בצרי: "גלגולים בשלג בעירום מותרים רק לצדיקים". מתברר כי זהו מנהג מקובל, אך גם מסוכן. הרב בצרי ממליץ "לאנשים שיודעים שהם חוטאים [...] לקחת שלג בכפות הידיים ולהעביר אותו תשע פעמים על הזרועות ושלוש פעמים על המצח".

במחלקה המסחרית של "הארץ" לא הסתפקו הבוקר בשלוש חוברות של תוכן שיווקי גלוי (הכוללות יחדיו 112 עמודים), ובמוסף "גלריה" מתפרסם פרויקט אופנה מצולם [עילית מינמר] ובו תריסר עובדים של רשת אופנה (ששמה מוזכר בכותרת המשנה של הידיעה) מדגמנים בגדים מקולקציית החורף של הרשת.

מדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" הולך ונעשה דומה בתוכנו ואופיו למדור ההבלים היומי "מסביב לעולם" של מוסף "24 שעות". נחשו באיזה מהם הופיעו הבוקר ידיעות על אכילת עוגיות בוץ בהאיטי ותוצאות מחקר בריטי המלמד על תועלת ההתעמלות? הידיעה היחידה המשותפת למדורי חדשות החוץ של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", פרט למרוץ לנשיאות ארה"ב, עוסקת בבמה נישאת, המתוכננת להשתתף בקרנבל הגדול של ברזיל. הבמה מעוררת מחלוקת שכן עליה מונחים ערימת מוזלמנים, כזכר לקורבנות הנאצים. ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי שם המיצג הנישא יהיה "שואה" ולצידו ירקדו רקדניות. ב"מעריב" הסיפור מובא בפירוט יתר ושם מדגיש מנהלו האמנותי של בית הספר שיצר את המיצג כי זו דווקא תהיה הבמה היחידה בקרנבל עליה לא יפזזו רקדניות.

עמוק בתוך "דה-מרקר", כתבה על תעשיית החשפניות [עידו סולומון]. הכתבה כוללת ראיונות עם כמה מהנשים העוסקות במלאכה וכמו כן עם "קובי (שם בדוי), הבעלים של מועדון הבורסה". מה הבעיה לגלות את שמו האמיתי של "קובי" אם ממילא מגלים לנו את זהות המועדון שהוא מפעיל? מכל מקום, הכתבה עוסקת בגבול המטושטש שבין חשפנות לזנות, וגם בתנאי העבודה של החשפניות במועדון. הן מרוויחות כ-30 אלף שקלים בחודש, וזאת לאחר שמחצית מרווחיהן עוברת לבעלי המועדון. מצד אחר, "קובי" לא מספק תנאים סוציאליים: "הן פרילנסריות", הוא אומר.

בשולי העיתונים

ידיעה קצרצרה ב"הארץ" (שמקורה בסוכנויות הידיעות) על כך שבית משפט צרפתי חייב את מו"ל כתב העת "Closer" לפצות את אשתו לשעבר של ניקולא סרקוזי, ססיליה, ב-30 אלף יורו וזאת משום שתמונה שלה לבושה ביקיני פורסמה לצד תמונה של חברתו הנוכחית של הנשיא בלבוש דומה. צילום העמוד המדובר, עם תמונות שתי הנשים בביקיני, מובא לצד הידיעה, אך במידה קטנה ביותר. במקרה זה ניתן להסתפק בקנס של 30 יורו בלבד.