לפני יום כיפור נוהגת עיתונות הספורט לקיים מנהג כפרות – להפגיש צ'ילבות ולפייס ביניהן. מאמן מול מאמן, שחקן מול שחקן, יו"ר מול אוהד, ופה ושם גם פרשן מול מאמן. כך, למשל, במשך שנים כיכב הצמד שלמה שרף–אבי רצון. בפרויקט הקרוב כדאי להציב את ספורט "הארץ" מול צביקה שרף, מאמן הנבחרת בכדורסל. שיבקשו סליחה זה מזה, ולאור הסיקור העכשווי של העיתון – במיוחד על העיתון לבקש סליחה מהמאמן, שאותו במיוחד הוא אוהב לתקוף ולהשמיץ.
תחילת הסיפור לפני כשנה, כששרף הרגיש שספורט "הארץ" יורד עליו יותר מדי. במהלך אליפות אירופה בספרד התנפל המאמן על כתב העיתון, עופר מתן, תקף אותו בשידור חי ובהמשך סילק אותו בצעקות מחדר ההלבשה ואסר עליו לעלות לאוטובוס הנבחרת. שרף התנהג בצורה בריונית, והעיתון הוקיע אותו על כך.
התקרית העלתה את רף ההצקות לשרף מצד העיתון, ובאופן ישיר מצד עורך מוסף הספורט, איתן מרקוביץ'. כשישראל הפסידה אז לרוסיה, היתה הכותרת ב"הארץ": "כשהרס"ר פגש מאמן כדורסל". ההשוואה נועדה להקטין את שרף לעומת דייוויד בלאט, המאמן הישראלי של רוסיה. בהמשך רשמה ישראל כמה נצחונות יפים וסיימה את הטורניר בהצלחה. בספורט "הארץ" לא טרחו לפרגן לשרף, כלומר לרס"ר, באותה עוצמה שבה תקפו אותו.
חלפה שנה, ושום דבר בספורט "הארץ" לא השתנה. בשבועיים האחרונים שיחקה הנבחרת בטורניר קדם אליפות אירופה, כשהיא מפגינה יכולת ירודה וצוברת שלושה הפסדים מחפירים. ביום ראשון שעבר, בבוקר שאחרי ההפסד לבריטניה, שחיסל כמעט לחלוטין את הסיכויים לעלות, הפכו בשני עיתונים את הנפילה לירידה אישית על שרף. אלי סהר, עורך הספורט ב"ישראל היום", הנושא משקעים אישיים מהעבר מול המאמן, כתב: "הטעות של שרף היא שבראש השנה תשס"ח הוא היה צריך לפרוש כמו גדול מהנבחרת [...] כפי שזה נראה כרגע, לנבחרת יהיה מאמן חדש מהקיץ הבא".
בעוד שב"ישראל היום" הביקורת הקטלנית נותרה רק במסגרת הטור, ב"הארץ" דאגו לארוז את הכישלון באותיות קידוש לבנה בסיקור החדשותי. "רס"ר, אתה משוחרר" – לעגו לו בפרצוף. כותרת המשנה לא לקחה שבויים: "כששארית הכבוד של נבחרת ישראל נישאת על כתפיו של שרף, הוכיח המאמן הלאומי כי לשיטה המפוחדת, המיושנת וחסרת האופי שלו כבר אין תקנה [...] האמת המרה התפוצצה בפרצופו". אפשר רק לדמות את פניו הקורנות של העורך, הנועץ את טפריו במקלדת ולא משאיר שריד מדמותו המקצועית של שרף.
אלא שחיסול החשבונות היה מוקדם מדי. במסגרת הנפלאות שמתרחשות בספורט, נפל הפעם הנס בחלקה של ישראל. היא ניצחה בשני משחקיה הבאים, והתוצאות שנזקקה להן מיריבותיה הגיעו ספיישל לכבוד החג. במוצאי שבת, בשעה 11 בלילה, עת סגירת העיתונים, התהפכו כל מדורי הספורט – הנבחרת עלתה בכל זאת, על אפם ועל חמתם של משנאיה. אפשר היה לצפות מספורט "הארץ" שכמו שדאגו לחסל את שרף, יידעו לפרגן להצלחתו. כמו שהם אוהבים לכנותו "רס"ר", כך יידעו להמציא כותרת כמו "בהצדעה לרס"ר", או "הרס"ר הפך לאלוף". להראות קצת אינטגריטי. אבל הכותרת הראשית וכותרת המשנה כלל לא התייחסו לשרף, לא הזכירו שיטות מיושנות או מפוחדות, וגם לא את האופי. לדידו של "הארץ" זה היה ניצחון של קבוצה ללא מאמן.
שרף אולי רס"ר, אבל בספורט "הארץ" יושב טר"ש. אם לשרף היה עיתון, הוא ודאי היה שמח לסגור חשבון ולהשיב בסגנונו של ספורט "הארץ". את כותרת המשנה שנכתבה עליו רק לפני שבוע הוא היה מאמץ בשמחה והופך אותה כך: "כששארית הכבוד של ספורט 'הארץ' נישאת על כתפיו של איתן מרקוביץ', הוכיח עורך המדור כי לשיטה המפוחדת, המיושנת וחסרת האופי שלו כבר אין תקנה. האמת המרה התפוצצה בפרצופו".
נמצאה עורכת ספורט
בשבוע שעבר כתבתי על העדר כוח נשי משמעותי במערכות הספורט. מתברר שדווקא יש יוצאת מהכלל: לימור שפיגל, עורכת הספורט בחינמון "ישראל פוסט". במקרה שלה, היא יושבת לבדה בישיבות המערכת ומחליטה בעצמה ללא התערבות גברים. בשלושת העמודים הצנועים היא דואגת לסיקור משמעותי של ספורטאיות. אמנם התפוצה לא כמו של "ידיעות אחרונות", אבל גם על זה מגיעה מלה טובה.
מקום שלישי
א', סטודנט נכה מהמרכז, כתב לי תגובה כועסת על ההתעלמות היחסית של התקשורת מאולימפיאדת הנכים, שעליה כתבתי בטור הקודם:
"כשקראתי את השורות שכתבת התעצבתי, לא רק בגלל שהן נכונות להפליא, אלא כיוון שהן גרמו לי להיזכר בסיקור התקשורתי של אולימפיאדת הנכים. אין לי הכלים לעקוב אחרי כל התקשורת. אני עוקב אחרי גלי-צה"ל, קצת ערוץ הספורט וערוץ 1. שלושת אלה שלחו לאולימפיאדה הרגילה שליחים ומצלמות, וכששחר צוברי זכה במדליה היה שידור מיוחד מסין ועד אילת ובחזרה.
"אולימפיאדת הנכים הביאה לנו חמש מדליות. אבל אם ניקח לדוגמה את הסיקור של השחיינית ענבל פיזרו – ביום שבו זכתה במדליה היא היתה רק האייטם השלישי בחדשות ערוץ הספורט, אחרי משחקי הנבחרת בכדורגל ובכדורסל. עיני לא צרה במדליה של צוברי, אבל מאוד הייתי שמח אם היתה לי האפשרות לראות את פיזרו או את קרן ליבוביץ' שוחות, כפי שהראו שחיינים שלא צריכים להיעזר בכיסא גלגלים או בקביים".
לתגובות והערות – yegerm9@walla.co.il