איזה שבוע מטורף. קשה לזכור מתי נרשם גיוס כה המוני של פרשנים ועיתונאים סביב מדורת העליהום על נבחרת הכדורגל, על המאמן ועל יו"ר ההתאחדות. שבועיים אחרי משבר המדליות כחול-לבן בבייג'ינג, שוב נקלעה תקשורת הספורט לשבר עמוק. הפעם התנפצו הציפיות הגבוהות שפימפמה, בהשראת קמפיין ההתאחדות "ביחד זה אפשרי", כבר במשחק הראשון במוקדמות המונדיאל. בסך-הכל משחק אחד, אפילו לא הפסד, אבל איזו טרגדיה לאומית.
בימים שלפני המשחק דאגו אמנם בתקשורת לפזר סימני שאלה, מי כמוהם נכווה עשרות פעמים, אבל אי-אפשר היה שלא לחוש באופטימיות שיצרו עיתונאי הספורט סביב סיכויי הנבחרת להעפיל למונדיאל אחרי 40 שנה. ולא שזה לא בסדר, זכותם לקוות ולחלום, אבל בתקשורת הספורט אין מידה ואין פרופורציות ואין רחמים. אין למדורי הספורט בעיה להתהפך בצורה קיצונית ולסובב את השחקנים ואת המאמן על השיפוד והמנגל, גם כששום דבר עוד לא גמור. כדאי, אגב, לשים לב לחלוקת התפקידים בעיתונים לפני התיקו מול שווייץ: כתבי השטח תפקדו כמש"קי אופטימיות וחוויה, בעוד שהפרשנים פיזרו פסימיות וטרחו להזכיר באיזו רפובליקת בננות ספורטיבית מדובר.
ביום שישי יצאו העיתונים לחופשה של 48 שעות, ואתרי האינטרנט מילאו בשמחה את תפקידם הבלעדי – שמועות ורסיסי שמועות סביב הנבחרת, והמשך ניפוח תורת הסיכויים. בהמולה שלפני המשחק התבלט (שוב) ספורט וואלה, שממשיך לבדל את עצמו מכל היתר ולשמש מדור ספורט מחתרתי, דעתני ושונה. כשכולם כתבו ברוח "אל אל ישראל", בוואלה לא נתנו לאופוריה לבלבל אותם. טור מצוין של פז חסדאי ("הכל נראה אותו דבר"), קטע וידיאו סאטירי של הכתב המהולל יועד אלפרון (ששר עם חברים בגינה על ישראל שלא תעלה למונדיאל), ועוד כתבה או שתיים שפיזרו עשן סמיך יצרו תחום כתבות של עוכרי ישראל, שהיה שונה ומרענן מכל השמאלץ הדביק שרבץ מסביב. אם קשטן היה מפתיע נגד שווייץ במערך התקפי כמו ספורט וואלה, הוא היה חוסך מעצמו ומכולנו את יללות התקשורת.
בשם אומרם
מתהפך כמו סטייק: יונתן הללי, "מעריב", מהלל את ההרכב המסתמן יום לפני המשחק מול שווייץ: "מערך נבון ויוצא דופן [...] עומר גולן הוא השפן של קשטן". הללי יום לאחר המשחק: "שיבוץ לא ברור של עומר גולן במרכז המגרש".
נותן גיבוי לקשטן: גידי ליפקין ב"ידיעות אחרונות", יום לאחר המשחק, נזהר עד כדי גיחוך בכבודו של המאמן: "נראה שאם הנבחרת שלנו לא היתה חוששת ועולה עם הרכב התקפי יותר, היינו אפילו מנצחים את המשחק". מעניין לברר אצל ליפקין מי באמת קובע את ההרכב בנבחרת.
פרשן הכדורגל מליניאק
במקביל למשחק נבחרת הכדורגל ברמת-גן, שיחקה נבחרת הכדורסל מול בוסניה בחוץ. הפער האדיר בין התעניינות הקהל במשחקים (16.6 אחוזי צפייה במשחק הכדורגל בערוץ 2, מול 4.4 אחוזים בערוץ 1, ששידר את הכדורסל) בא לידי ביטוי גם בהעדפות העיתונים. השטח שהוקצה לסיקור משחק הכדורגל היה גדול פי ארבעה וחמישה. הכדורסל טואטא בגסות לשוליים הסהרוריים.
"ידיעות אחרונות" תופס את המקום הראשון ביחס המבזה לנבחרת של צביקה שרף. את פרשן הכדורסל הבכיר שלהם, אריה מליניאק, הם לא התביישו לשלוח למשחק הכדורגל ברמת-גן. ככה זה כשמדור הספורט בעיתון של המדינה סובל ממחסור חמור בכותבים טובים, לעומת הנבחרות המשובחות ב"מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום". מעניין מה יש למליניאק לומר על זה.
עריץ הספורט
חידה: מה המשותף בין מירוץ פורמולה מבלגיה, היאבקות מה-WWE, משחק כדורסל בין נבחרות העתודה של ישראל ויוון ומשחק כדורגל מהליגה הספרדית? התשובה שלא ידעתם: אלה היו המשדרים במוצאי-שבת בארבעת הערוצים של ערוץ הספורט, בשעה שנבחרות ישראל בכדורגל ובכדורסל סיימו את משחקיהן מול שווייץ ובוסניה.
ערוץ הספורט מתהדר בארבעה ערוצים. השניים שבתשלום (חמש פלוס לייב וגולד) נוספו בטענה שהשניים האחרים אינם עומדים בכמות השידורים העצומה. אפשר היה לצפות שלפחות אחד מהארבעה ירכז את הפולו-אפ שלאחר משחקי הנבחרות במוצאי-שבת, אף שהמשחקים שודרו בערוץ 2 ובערוץ 1. אפשר היה להפיק מהדורת חדשות מיוחדת, אפשר יציע העיתונות, אפשר אולפן עם פריצות שידור למסיבת העיתונאים שאחרי המשחק ברמת-גן. בערוץ הספורט לא זקוקים לעצות שלי כדי להפיק משדר סיכום מיוחד לשני משחקים חשובים, עם פרשנים, עיתונאים, אוהדים ולהקות זמר ברקע. אבל נראה שבערוץ הספורט בחרו שלא להטריד את מנוחת עובדיהם בסוף השבוע, זאת אומרת לחסוך בתשלום תעריף שבת.
נותר רק לתהות כמה אפשר לדפוק את אלה שמשלמים לערוצים ומקבלים בתמורה בעיקר שידורים חוזרים.
טיסה אחת, המון גרסאות
אז מה היה בטיסת הנבחרת ביום שני למשחק במולדובה? משה בוקר, "הארץ": "במשך שעתיים וחצי של טיסה מתל-אביב לקישינב, הסיוט הנורא של המאמן הלאומי התגשם [...] הוא נאלץ לסבול את גדודי העיתונאים שחגו סביבו. אבל קשטן לא העלה את החיוך המדומה. הפנים נשארו חתומות". יונתן הללי, "מעריב": "בטיסת הנבחרת נראה קשטן נינוח, מחויך ובעיקר שלם עם עצמו מקצועית". גידי ליפקין, "ידיעות אחרונות": "קשטן נראה במצב רוח מרומם, יום אחרי הביקורות שהנבחרת ספגה מכל עבר". רותם גרוסמן, "ישראל היום": "קשטן שיחרר חיוכים לכל עבר".
משה בוקר: "המאמן הלאומי, ששומר המון בבטן, סירב בתוקף במהלך הטיסה לשפוך את שעל לבו. אפילו שכנועיו של יו"ר המשלחת, אריה זייף, נתקלו בחומה בצורה". ליפקין: "קשטן תידרך בסבלנות את חלק מאנשי התקשורת, ענה במשך 45 דקות לשאלות, חלקן קשות". גרוסמן: "קשטן ערך שיחה ארוכה עם העיתונאים הוותיקים". בוקר: "בניון ישן על שלושה מושבים עם שמיכה. מולו אוואט רדום באותה תנוחה". הללי: "על המורל הגבוה בטיסה היו אחראים הקפטן יוסי בניון ודודו אוואט".
לתגובות והערות – yegerm9@walla.co.il