הסיפור הגדול בבחירות לרשויות המקומיות השבוע היה התבוסה המעליבה שנחל ארקדי גאידמק בירושלים. הכישלון הזה מצטרף לשרשרת הסתבכויותיו העסקיות, והעלה שוב את שאלת עתידו בבית"ר ירושלים. רוב מדורי הספורט עסקו בכך, ואי-אפשר היה שלא לחוש אצל מרביתם את השמחה לאידו, ובמיוחד לאידם של אלה הסובבים אותו. החצים שדקרו את גאידמק נועדו לפגוע גם באתר ONE ובמנהלת התוכן שלו, אופירה אסייג, שמאז שנחת הגביר בארץ ורכש את בית"ר, האדירו במודע ובלי בושה את שמו ואת פועלו וייחצנו את יועצו, יוסי מילשטיין.

שלומי ברזל, סגן עורך ספורט "הארץ", כתב טור שכותרתו "אפילו לא לוועד הבית", ובו אמר בין היתר: "רוב אוהדי בית"ר נקמו בו על השימוש הציני בקבוצה למטרות פוליטיות, הם נגעלו מעדת הלקקנים שמקיפה אותו, הם לעגו לאתר ONE ולקמפיין שניהלו עבורו הגברת אסייג והאדונים ברקוביץ' ומילשטיין, הם הציעו לו להסתפק בתואר הכי מכובד מבחינתם – הבעלים של בית"ר ירושלים".

ארקדי גאידמק מצביע בבחירות המקומיות בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

ארקדי גאידמק מצביע בבחירות המקומיות בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

רון קופמן, "ישראל היום", נגח אף הוא באסייג ובמילשטיין: "האסטרטגיה של גאידמק, שכללה חדירה לתודעה, בין השאר באמצעות סנג'ר צמוד ורכילאית כנ"ל, פשטה את הרגל". אשר גולדברג באתר "טלספורט" ידע לספר שגאידמק ייפרד בקרוב ממילשטיין. אתר ערוץ הספורט, היריב הגדול של ONE, העלה במהלך היממה שחלפה מפרסום תוצאות המדגם בירושלים ארבע ידיעות שעסקו בכשלונו של גאידמק ובעתידו המעורפל בבית"ר. הידיעה האחרונה הובלטה עם הכותרת: "מקורבי גאידמק: יועציו הוליכו אותו שולל, הוא מאוכזב מהם".

באתר הבית של גאידמק אפשר היה לקרוא לא יותר מדיווח לקוני על ההפסד שלו בבחירות. שום כתבה לא עסקה לעומק וברצינות בהשלכות הצפויות על עסקי בית"ר. ל-ONE בער יותר לנקום בערוץ הספורט שנכנס בהם וביקיריהם, ובצהרי יום חמישי דאגו להעלות כידיעה ראשית אייטם המכוון ישירות נגד המתחרים: "רגע האמת מתקרב – זליגת שידורים, לחצים כבדים לפני ההכרעה", תוך שהם מאיצים בקוראים לכתוב מיילים לחברי מועצת הכבלים והלוויין. כל-כך פתטי. פרק עלוב נוסף בסאגת מלחמת אתרי הספורט.

נזק עצום לחופש הביטוי

בשבוע שעבר כתבתי על החלטת ערוץ הספורט להעביר את שידורו של מירוץ סיום העונה של פורמולה 1 לערוץ בתשלום – חמש פלוס לייב. הסיבה לכך היתה שבמקביל למירוץ התקיימו משחקי כדורגל וכדורסל. בערוץ החליטו שמי שיאכל אותה הם חובבי הפורמולה, מהלך שהעלה כמובן את חמתם.

רוני אהרנוביץ', עורך האתר "נטקאר", אף הגיש צו מניעה לבית-המשפט (שנדחה), ובין היתר כתב בנימוקיו לבקשה: "התניית מירוץ הגמר בתשלום נוסף מזכירה התנהגות של סוחר סמים שכונתי. את כל העונה מקבלים הלקוחות ללא תשלום – אבל על המנה הזאת הם נדרשים לשלם אקסטרה". על הדברים האלה חזר גם בראיון ברדיו. השבוע הופתע אהרנוביץ' לקבל מערוץ הספורט מכתב הדורש ממנו להתנצל ולשלם להם חצי מיליון שקל על דבריו, שגרמו להם "נזק עצום", אחרת ייתבע בבית-המשפט.

לא ברור מה הקפיץ את ערוץ הספורט. אהרנוביץ' היה אמנם בוטה, אבל דבריו נבעו מאכפתיות וממצוקה וביטאו תחושה של אלפי צופים שכבר שנים מתהלכים עם בטן מלאה על התנהלות ערוץ הספורט. קשה להאמין שבערוץ אכן יתבעו את אהרנוביץ'. עליהם לקחת בחשבון שגם התנהגותם עשויה להתברר בבית-המשפט. מכתב האיום שלהם נראה לי יותר כניסיון לסתימת פיות.

גימיק פרסומי?

לפני כשבועיים התפרסמה גניבת הג'יפ היוקרתי שרכש אייל ברקוביץ' עוד לפני שהספיק לעשות עליו ביטוח. ביום רביעי התברר שהג'יפ הוחזר לו בדרך מסתורית. גם המשטרה מעוניינת לשמוע איך זה קרה בדיוק, אחרי שהשקיעה מאמצים ואמצעים באיתור השודדים. אולי בסוף עוד יתברר שהמקרה הזה דומה לסיפור גניבת מכשיר הסלולר של ברקוביץ' לפני חודשיים, שהתגלה בדיעבד כגימיק פרסומי.

אותי הרגיז שהסיפור הזה קיבל ביום חמישי בספורט "ידיעות אחרונות" כותרת פותחת גדולה בעמ' 5. ב"מעריב" הקצו לסיפור מקום בשער האחורי בחלק החדשותי, שם באמת מקומו. ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים להצדיק את המוניטין שיצאו להם כמדור ספורט צהוב ורכילותי.

ברזל ברשת

שלומי ברזל, סגן עורך ספורט "הארץ", פתח בלוג ספורטיבי למהדרין ב"קפה דה-מרקר" ("דינוזאור ברשת"). כדאי לקפוץ.

לתגובות והערות: yegerm9@walla.co.il