התנודות בספורט נעות מקצה לקצה במהירות מסחררת. זה לא אומר שגם מדורי הספורט צריכים לנוע כמו מטוטלת. אפשר לקבל בהבנה אתרי אינטרנט שחיים את הרגע – מתלהבים עד השמים מנצחונות, מבכים הפסדים, ממליכים מלכים ומפטרים מאמנים – אבל מהעיתונים היה אפשר לצפות להתבוננות שקולה יותר.

כשאבירם ברוכיאן מבית"ר ירושלים ניצח בטדי את ויסלה קראקוב במשחק הראשון באירופה, שמחו ב"מעריב" להכתיר אותו בשער בתור היורש של אורי מלמיליאן. בית"ר הובסה במשחק הגומלין בפולין, שקעה מאז בליגה, ואין הרבה זכר ליורש. כשאבי נמני רשם ניצחון ראשון עם מכבי תל-אביב כמה ימים לאחר מינויו למאמן, יצאו מדורי הספורט מגדרם. "יש רק אחד", זעק השער ב"ידיעות אחרונות". את שרשרת הכשלונות מאז אותו ניצחון הם הדביקו לאחרים. לאן נעלם חלקו של האחד והיחיד?

אייל גולסה, היום הוא למעלה ("ידיעות אחרונות", עמוד סרוק)

אייל גולסה, היום הוא למעלה ("ידיעות אחרונות", עמוד סרוק)

אמיר אדרי, השוער המחליף של מכבי חיפה, הצטיין במשחקו הראשון במקום ניר דוידוביץ' (השוער הקבוע שנפצע), ועל כך זכה לכבוד מלכים – כתבת שער ב"ידיעות אחרונות" ויחס דומה גם ב"מעריב". ומה מאז? אדרי התגלה כשוער סביר. חודורוב הוא לא יהיה. אבל את המכה שלו בתקשורת הוא כבר הספיק לעשות. בנצחון מכבי חיפה בשבת האחרונה הצטיין אייל גולסה הצעיר, שכבש שער מרהיב. התקשורת עטה עליו וכמה אף הגדירו אותו כיוסי בניון הבא. יכול להיות שגולסה יהיה יותר גדול מבניון, אבל יכול להיות שזה היה מופע חד-פעמי. לא כדאי לחכות עוד קצת לפני שמפריחים הצהרות?

לפני חודש וחצי התפרסמה ב"הארץ" כתבת שער מחמיאה מאוד על פיליפו סקולארי, מנג'ר צ'לסי. "חליל הקסם", החמיאה הכותרת. הכתב בלונדון, שאול אדר, כתב: "סקולארי נהפך במהירות לסמל העידן החדש בצ'לסי. המנג'ר משרה אווירה רגועה ונינוחה, והקבוצה שלו משחקת כדורגל עוצר נשימה". באותה מהירות שבה שיחקה כדורגל מסחרר, התהפכה לפתע הקבוצה האנגלית, וכך גם רוח הפרגון מבית "הארץ". ביום שני השבוע כתב אדר: "סקולארי, שסיפק נצחונות וכדורגל מסחרר, מאבד שליטה". למחרת המשיכו ב"הארץ" לתקוע למאמן שכה שיבחו, הפעם תחת הכותרת "ולפעמים החגיגה נגמרת". כן, גם ב"הארץ" תם פסטיבל סקולארי, לפחות עד לפעם הבאה שבה ינצח קבוצה בינונית.

סיקורי נמני, אדרי, ברוכיאן וסקלוארי הם מקרים קלאסיים של רוח שמשנה כיוון, ודעה שלמה שמתחלפת על סמך משחק וחצי; דוגמאות לעובדה שלתקשורת אין תמיד מושג עמוק בדברים שבהם היא עוסקת. ניצחת? אתה גדול. ניצחת שוב? אתה ענק. הפסדת? אתה אפס. הפסדת שוב? לך הביתה. בשביל חשיבה של אוהדי כדורגל עצבנים בטריבונה אין צורך להוציא חמישה שקלים עבור עיתון, ולפעמים אפילו כפול.

בקטנה

חלון ההעברות מתקרב, ומדורי הספורט עסוקים עד צוואר ברפש הקבוע של עסקאות מלפפונים שונות ומשונות. הפחד שהמתחרה יגזור קופון בסגנון "את עסקת נמני לבית"ר ועטר למכבי פירסמנו כבר בספטמבר 2005" גורם להם לירות לכל הכיוונים. מתוך 700 הספקולציות שהם מפזרים, אולי אחת תתגשם ואז יוכלו לנפנף בה. את שאר הפאלטות הם יטאטאו.

בכיתוב לתמונה ב"ידיעות אחרונות" ביום רביעי נראים ארבעה מנויים של העיתון שזכו לשבת ביציע ה-VIP במשחק של מכבי תל-אביב מול מלאגה. יחד איתם מצולם עמרי כספי, שהוכתר בכיתוב כמצטיין של המשחק. האומנם? הצצה בסיקור המשחק ביום שישי ב"ידיעות" מגלה כי מי שנבחר למצטיין הוא תומס קלאטי ממלאגה. נראה שבשביל מזכרת יפה לרוכשי מנויים כל האמצעים כשרים.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il