סאטירת ספורט אינה נפוצה במיוחד בארץ, וחבל. לעולם הספורט יש כל המרכיבים לאפשר חגיגה כזו. עמוד סאטירי שבועי מופיע ב"ידיעות אחרונות" ("הלוזר") וב"מעריב" ("המכתש"), ומציע דאחקות על אירועי השבוע. "ידיעות אחרונות" מפרסם טור סאטירי שבועי נוסף מדי יום ראשון, "רשימת ה-11", המורכבת ממשפטי מחץ ומשחקי לשון סביב שמות. שלא כמו מדורי סאטירה שהורכבו מצוות אד-הוק ("דבר אחר", "הדרך אל האושר", "אפעס"), במדורי הספורט מדובר בעבודה וברעיונות של עורכים יצירתיים או כתבים שנונים. כיוון שאין הרבה כאלה בשטח, התוצאה בדרך כלל היא רק סבירה. אישית אני מעדיף את הסאטירה שמייצר ספורט "מעריב"; שנונה ומצחיקה יותר, וגם מעוצבת טוב יותר.
הפנינה האחרונה בתחום שייכת לספורט וואלה, שבשנה האחרונה הציג את השדר "יועד אלפרון" בתוכניתו "בראש ובראשונה", פארודיה על שידורי הספורט משנות השבעים. שי נובלמן המוכשר מגלם את דמותו של שדר הספורט דני דבורין בקטעי וידיאו מושקעים ומופקים. בתוכנית מתארחת גלריית דמויות של אנשי ספורט צבעוניים ואוהדים הזויים, והיא עשויה בהומור יבש וציני ומתובלת בפרודיות על קלישאות ספורט למיניהן.
הלוקסוס הזה של הפקת תוכנית סאטירה התאפשר ממילא רק באתר עשיר כמו וואלה, אבל המשבר הכלכלי עשה את שלו גם אצלם. יועד אלפרון המצחיק נפרד בטרם עת מהמיקרופון ומחבריו המיתולוגיים עמי פזטל, שאול אייזנברג, חנן עדני ואפי הנמר (לתוכנית האחרונה). אם זה לא היה עצוב, זה בטח היה ממשיך להצחיק. אם נורא רוצים, אפשר למצוא ספונסור לתוכנית הזו, שיש לה כבר קהל קבוע. בהזדמנות זו אני מצטרף בחום לעשרות ומאות הטוקבקיסטים שקוראים שלא להוציא כרטיס אדום ליועד אלפרון, משב רוח מרענן בתקשורת לעוסה.
זה לא סיפור, זה טאייר
מי שפתח ביום רביעי ספורט "מעריב" יכול היה לחשוב שהעיתון תפס סיפור שכולם ידברו עליו: על השער היתה כותרת גדולה, "משפט שלמה", כשהמלה "שלמה" מרוחה בענק ובצבע אדום לצד תמונתו של כדורגלן קריית-שמונה שלומי אביסדריס. כותרת המשנה הבטיחה "סיפור שלא סופר" על שחקן צעיר ומוכשר שהסתבך בסמים. אבל בניגוד לרושם הדרמטי שיצר השער, הכתבה עצמה לא קיימה. וזה לא שהעורכים לא ידעו: הכתבה מוקמה רק בעמ' 6, תפסה רק חצי עמוד והוגשה בצורה מינורית. אם מדובר באייטם כזה לוהט, למה הוא לא פורסם בכפולה הפותחת? לפני שלושה שבועות היה ל"מעריב" ראיון לוהט עם גאידמק, שהוגש בגדול בשער ופתח את עמ' 3-2. אז למה אביסדריס, ששמו זעק בשער, נזרק לחצי עמוד באמצע?
גם ב"ידיעות אחרונות" יודעים לנפח דברים. ביום שלישי הם יצאו בכותרת חדשותית בולטת בשער: "במכבי תל-אביב הוחלט – הולכים על שחקנים של בית"ר". מי שחיפש את הידיעה מצא אותה בעמ' 4 כידיעה שנייה, אפילו לא ראשית. הידיעה עצמה היתה קצרה ביותר, ואפילו לא נכתב על אילו שחקנים מדובר.
אלו רק שתי דוגמאות מהשבוע החולף, המייצגות תופעה במדורי הספורט של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". שערים סנסציוניים הם טבעו של עיתון, אבל במקרים רבים מדובר בניפוח שרירים שאפילו העורכים לא כל-כך מאמינים שהם קיימים. אולי מצוקת חומרים פשוטה גורמת לעורכים לנפח כותרות הרבה מעבר למשקלן הסגולי. קצת כמו טוקבקיסט שמפתה את הקוראים ב"לא יאומן, כנסו דחוף".
ובינתיים בקריית-שמונה
עשרה ימים היתה עירוני קריית-שמונה ללא מאמן, ובורסת הברווזים פרחה לצד מלפפוני החורף. ביום חמישי תמה הסאגה, לאחר מינויו של אלי כהן. וכך נראו מדורי הספורט בבוקר יום חמישי: ב"ידיעות אחרונות" התפרסמה ידיעונת של כ-40 מלה, ללא כל חידוש בעניין המאמן. "הארץ" פירסם כתבה בעמוד הראשי – "קריה וקוץ בה", על תופעת המאמנים שלא מתלהבים לאמן בקריית-שמונה בגלל ריחוקה מהמרכז. בכתבה מוזכר גם אלי כהן, שלפי הכתבים יניב קובוביץ' ומשה בוקר, סירב להצעתו של הבעלים איזי שרצקי והסביר לו כי "המרחק הרב וכאבי הגב יכשילו אותו". ב"ישראל היום" פורסם טור מערכת מאת עדי רובינשטיין: "קריית-שמונה תסגור בשבת שני משחקים ללא מאמן, כי איזי שרצקי טרם דאג למחליף ראוי, והאוהדים בקריה משלמים את המחיר". המנצח הגדול הוא "מעריב", שפירסם בכותרת בולטת את העובדה שאלי כהן בדרך לקריית-שמונה (הקרדיט לכתב אלברט מנחם), ויוכל לגזור את הקופון הנכסף "כפי שפורסם בלעדית בעיתוננו".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il