היאבקות הבוץ בין ערוץ הספורט למועצת הכבלים והלוויין ממשיכה לפגוע בצופים. כזכור, יו"ר המועצה, ניצן חן, החליט כי שני ערוצי התשלום של ערוץ הספורט לא יוכלו לשדר משחקים מרכזיים בשידור חי. בתגובה החלו האחראים על ערוץ הספורט לבעוט לכל עבר. תחילה ביטלו שידורים חיים מליגת הכדורעף ומאליפות החורף בשחייה, עכשיו החליטו לבטל את השידורים מהליגה הארגנטינית. ההחלטה גררה הפגנה קטנה של אוהדי כדורגל ארגנטינים מול בניין ערוץ הספורט. בערוץ, עושה רושם, דווקא נהנים מההמולה. כל הכועסים והמתלוננים נשלחים לקבל תשובות אצל ניצן חן.
ההחלטה לבטל את שידור המשחקים מארגנטינה היא דוגמה לעריצות של ערוץ הספורט. בהתחלה שידרו את הליגה בערוץ 5 הבסיסי, אחר-כך העבירו אותה לערוץ 5 פלוס, הנכלל בחבילת הערוצים, ולבסוף קיבעו אותה בערוץ התשלום, חמש פלוס לייב. אוהדי המשחקים הארגנטיניים בארץ חרקו שן, אבל פתחו את הארנק כדי שיוכלו לצפות במשחקים. עכשיו הודיעו בערוץ הספורט שגם הליגה הארגנטינית אאוט. למה? מפני שהיא עולה להם כסף והם לא חייבים לשדר אותה מבחינה רגולטורית.
דוברת הערוץ, רותם קלינה, הסבירה בתגובה לתקשורת: "למרבה הצער, תוצאות ההחלטה שקיבלה מועצת הכבלים והלוויין הינה שהליגה הארגנטינית כלל לא תשודר בשלב זה בערוץ הספורט. במידה ותשונה החלטת המועצה, הרי שערוץ הספורט ישמח לחדש את שידורי הליגה בערוצינו השונים, לרבות המשחקים בערוץ 5 הפתוח לכולם, כפי שנהגנו עד היום".
זו תגובה היכולה ללמד על זריית חול בעיני הלקוחות: החלטת מועצת הכבלים אינה מיידית, אלא תיכנס לתוקף רק ביוני. מה, אם כן, הבעיה להמשיך לשדר את כל המשחקים עד לסיום העונה?
בתחילת דרכו היה ערוץ הספורט חביב על צופיו, אבל מאז כניסתם של ערוצי התשלום הוא מתנהג בחמדנות, בצביעות ובאחיזת עיניים, תוך הזלגת שידורים רבים אל ערוצי התשלום. הוא צלח תביעה ייצוגית נגדו בהסכם פשרה כואב, ולמרות זאת ממשיך להגיח מדי פעם בהחלטות שרירותיות, שמתעמרות בצופים ושולחות ידיים חמדניות עמוק אל כיסיהם.
קחו לדוגמה את דורון קרמר, כדורסלן אליצור מכבי נתניה ועד לפני כמה חודשים בלוגר מצטיין. קרמר כתב לי כי בעקבות פרומואים בתחילת העונה בערוץ הספורט, שהבטיחו שידורי משחקים מהליגה הלאומית בכדורסל, הוא רכש את ערוץ חמש פלוס לייב וחמש פלוס גולד. הערוץ החל לשדר את המשחקים, אבל לפני כחודשיים הפסיק לשדרם ללא סיבה. מה זו אם לא הונאה? חוץ מקרמר ומהצופים הארגנטינים יש ודאי אלפי מרומים נוספים שאינם מקבלים את הסחורה שהובטחה להם ושעבורה שילמו.
בחודש יולי האחרון, כשהוט הוציאה למכרז חדש את שידור הספורט וצ'רלטון חיכתה בסיבוב, בערוץ הספורט דווקא הפגינו רוחב לב עם חבילת צ'ופרים נחמדה לצופים, בניסיון להיראות נדיבים. אחרי שהזיכיון שלהם הוארך בשלוש שנים, חוזרים בהדרגה בערוץ לצפצף על הלקוחות ולהתעלם מהבטחות. אני מקווה שבהנהלת הוט יזכרו את זה בעוד שנתיים וחצי, לפני שהם מאריכים אוטומטית את הזיכיון של עריץ הספורט.
בניון ירד מהארץ
יוסי בניון כבש ביום רביעי בלילה שער ניצחון דרמטי לליברפול, במשחק החוץ מול ריאל מדריד בליגת האלופות. השער, שנכבש בסביבות השעה 23:30, סמוך מאוד לסגירת העיתונים, תפס אותם בהפתעה רבתי. הזמן שנותר לשינויים היה אפסי. הצילומים הראשונים של כובש השער החלו להגיע רק לקראת חצות. מראה העיתונים ביום חמישי בבוקר לימד מי מקבל יותר אשראי מבחינת הדדליין, ואיזה עורך עיתון כלל לא מחובר לספורט.
"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", כצפוי, התרגשו כמו ילדים והפכו עולמות כדי לפנות לכוכב הישראלי מקום בשער ושטח נרחב בעמודי הפנים. שני העיתונים גם נתנו לבניון הפניות בולטות מאוד, שלא לומר מוגזמות, בעמוד הראשי. מה שמלמד שעורכי שני העיתונים הגדולים מכירים בחשיבות הספורט, ובלילה של חומרים שגרתיים מוכנים לשבור את הכלים גם על חשבון קדושת הדדליין. הפסטיבל בעיתונים הגדולים קצת חרג מפרופורציות, אבל אני יכול להבין אותם פעם בשנה, בעיקר לנוכח ההתרגשות של עיתונאי הספורט באותה שעה.
ב"ישראל היום", אף שמדובר ביום העבודה האחרון של המערכת בשבוע, כשאנשיה בוודאי מתים לגמור וללכת, חיכו עוד קצת ונתנו צילום קטן בשער. במדור הספורט עצמו נתנו לסיפור את מה שתוכנן תחילה למשחקי ליגת האלופות – בערך חצי עמוד. הצילום היה נדיב יחסית, אבל 150 מלה בלבד לקורא הנפעם ברכבת ובאוטובוס הן לעג לרש. החומרים האחרים באותו עמוד (פריוויו למשחקי גביע אופ"א וכתבה קצרה על ג'ובאני רוסו) יכלו לעוף בלי בעיה לטובת הגול המדהים. השאלה היא אם היה ניסיון לשנות, או שהלחץ לסגור את העיתון לא איפשר זאת.
בספורט "הארץ" שינו את שער המדור: טור פרשנות על בניון בתוספת צילום שלו מהמשחק, אם כי לא גדול במיוחד. היה אפשר יותר, והרבה יותר. הסיפור הפותח בשער המדור היה ונשאר ראיון לא הכי מעניין עם דורון ג'מצ'י לקראת משחקה של מכבי תל-אביב מול ריאל מדריד. השער של יוסי בניון היה חייב לכבוש גם את רוב שער ספורט "הארץ". זה לא קרה, כנראה משיקולי דדליין. זה לחלוטין אינו מצדיק את ההתעלמות הגורפת בעמוד הראשי של "הארץ", שלא נתן אפילו גרם אחד של התייחסות להישג של הכדורגלן הישראלי. תמוה, לא מובן ואפילו אידיוטי. מצד שני, מה כבר אפשר לצפות מהעורך הראשי של "הארץ", זה שגימד את מדור הספורט שלו ודפק לו את הצורה?
3 קטנות
באמת לא יאומן. סיפור שקצת הסעיר את הבצה בשבוע שעבר היה של הבלוג "לראות ולא להאמין" שכותב שחר קוברינסקי, שהוכיח כי יואב גורן, הפרשן המוערך של אתר ערוץ הספורט, מעתיק פה ושם רעיונות או קטעים מאתרים אמריקאיים. המעניין בסיפור: מדובר בבלוג השייך לרשת החברתית של ערוץ הספורט, המקבלת הפניה בולטת באתר הערוץ. המפתיע בסיפור: גורן הגיב בבלוג שתפס אותו בקלקלתו. במקום גידופים ואיומי תביעה, כמו שקורה בדרך כלל במקרים כאלה, הוא הודה בעובדות, הסביר את הטעויות שלו והתנצל. מודה ועוזב ירוחם. צל"ש לבלוגר, מחילה לפרשן. אפשר לקרוא על כל הסיפור בקישור הזה.
ואיזה מסכנים האוהדים, או שלא. אז איך היחסים בין אוהדי הפועל באר-שבע למאמן הקבוצה גיא לוי? תלוי איזה עיתונאי שואלים. נדב דייג, "ידיעות אחרונות", ידע לספר ביום ראשון על מחאה המונית שמתארגנת נגד המאמן בהשתתפות אישי ציבור, אנשי עסקים וחובבי כדורגל, "המביעים סלידה מהתבטאויותיו האחרונות". דייג מצטט את המאמן מנגח את האוהדים: "השחקנים יודעים לפני שהם עולים למגרש לאיזה אווירה הם באים, וזה לא נוח. במחצית הראשונה שיחקנו כמו ילדים קטנים ומפוחדים בגלל האטמוספירה במגרש". אצל חיים זלקאי, "מעריב", בדיוק באותו היום, הכל דווקא ורוד. זלקאי מספר כי אוהדי הקבוצה בחרו שלא להגיע לאזור חדרי ההלבשה לאחר הניצחון על עכו (במטרה לעורר מהומות), כביטוי לשביעות רצונם. "הניצחון", כותב זלקאי, "יאפשר את חידוש ההידברות בין המאמן לבין האוהדים". אצלו מופיע גיא לוי בציטוט חיובי: "95 אחוז מהאוהדים שלנו הם מצוינים".
גול עצמי. לא יכול להיות שבחמישה וחצי עמודי הספורט של "ישראל היום" ביום ראשון לא יימצאו כמה שורות לתוצאות הליגה הארצית בכדורגל ולרבע גמר גביע המדינה בכדוריד.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il