עובר אורח מנופף למצלמת גוגל Street View בלונדון, מרץ 2009 (צילום: קונארד קילטי-הארפר, רישיון cc)
ככל שהחדירה של הרשת למארג החיים הפרטי והציבורי מעמיקה, כך גדלה כמות המידע האישי על עברם של אנשים שניתן לאתר באינטרנט. לפעמים מדובר במידע מביך, כזה שמושאו היה מעדיף שלא יהיה פומבי. "הניו-יורק טיימס" מדווח כי בספרד החליטו להעניק למשתמשי האינטרנט את "הזכות להישכח" ולאפשר להם לשלוט על המידע שנאגר על אודותיהם ברשת.
לאחרונה הורתה הממשלה הספרדית לגוגל למחוק מידע על 90 אנשים שהגישו בקשה רשמית לסוכנות הגנת המידע הספרדית. בין המתלוננים היו אשה שהותקפה מינית וגילתה שניתן למצוא את כתובתה בקלות בגוגל, ואחרת שנעצרה כשהיתה תלמידת קולג' וטענה שאין זה הוגן שהמידע הזה יהיה גלוי.
גוגל בחרה שלא להגיב באופן ישיר לתלונות האזרחים "המבקשים להישכח", ובמקום זאת פירסמה הצהרה ולפיה להתעלמות של מנועי חיפוש מקיומו של מידע מסוים "יהיה אפקט מצמרר על חופש הביטוי, והדבר לא יתרום להגנה על פרטיותם של אנשים".
סביר להניח שאם המתלוננות היו תושבות ארה"ב, תביעתן לא היתה זוכה להיענות כזו. בניגוד לאירופה, שבה יש תנועה חזקה הדוגלת בחקיקת חוקים שיעגנו את הזכות לפרטיות באינטרנט, בארה"ב רווחת ההשקפה שלפיה חופש המידע גובר על הזכות לפרטיות.
המקרה הספרדי הוא מעין קדימון לשינויים ברגולציה הנוגעים ל"זכות להישכח", שעליהם עתיד הפרלמנט האירופי לדון בסתיו הקרוב. "אני לא יכולה לקבל את העובדה שלאנשים פרטיים אין שליטה על מידע הנוגע להם מרגע שהוא נמצא במרחב האינטרנטי", אמרה ויוויאן רדינג, נציבת המשפטים של האיחוד-האירופי.
כאמור, השיח הציבורי המרכזי בארה"ב ובאירופה מייצג גישות שונות בנוגע לחופש המידע מול ה"זכות להישכח" במרחב האינטרנטי. "מתקיים פה למעשה ויכוח טרנס-אטלנטי", אמר ל"ניו-יורק טיימס" פרנץ וורו, יליד שווייץ וכיום מרצה למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. "שתי התרבויות אינן הולכות באותו הכיוון בכל הנוגע לזכות לפרטיות", הוסיף.
לדברי וורו, בניגוד למתרחש בבתי-המשפט של אירופה, בתי-משפט אמריקאיים פוסקים בעקביות כי הזכות לפרסום האמת על עברו של אדם עולה על הזכות לפרטיות. לעומתם, חוקים אירופיים רבים מנסים לאזן בעדינות בין חופש הביטוי והזכות לדעת ובין זכותו של אדם לפרטיות או לכבוד. הגישה האירופית, לדבריו, עוצבה בהתאם לניסיון הקשה של מדינות היבשת עם שלטונות טוטליטריים שאספו מידע על האזרחים כדי להשתמש בו נגדם.
ספרד אינה המדינה האירופית היחידה שבה הוגשו תביעות של המבקשים למחוק מהרשת פרטים מביכים מעברם. בגרמניה למשל תבעו שני רוצחים מורשעים, וולפגנג ורלא ומנפרד לאובר, את ויקיפדיה בדרישה שהאתר יסיר ערך על אודותיהם. תביעתם של השניים נשענת על חוקי הפרטיות בגרמניה, המתירים לאסור על פרסום זהותם של עבריינים בדיווחים עיתונאיים לאחר שריצו את עונשם.
בגרמניה, בשווייץ, בצ'כיה ובמדינות אירופיות אחרות הוגשו תביעות משפטיות נגד פרויקט Street View של גוגל. צוותים של ענקית האינטרנט מצלמים רחובות ערים בעולם כך שהתמונות יהיו זמינות לגולשים, שיוכלו לדמות הליכה ממשית ברחוב. אף שבתי-המשפט בגרמניה קבעו כי הפרויקט אינו עובר על חוקי הפרטיות המקומיים, גוגל התירה לאנשים פרטיים ולעסקים להסיר את תמונות בתיהם מהאתר, ואכן, 250 אלף אנשים בחרו להסירן.
מחקר שנערך לאחרונה על-ידי האיחוד-האירופי מצא כי רוב האירופים מודאגים מכמות המידע שניתן למצוא על אודותיהם באינטרנט. שלושה מכל ארבעה אנשים שנשאלו הביעו דאגה מכך שחברות האינטרנט עושות שימוש במידע ואמרו כי הם מצדדים בזכות למחוק מידע אישי מהרשת. 90% מהנשאלים הצהירו כי הם מעוניינים שהאיחוד-האירופי יפעל למען "הזכות להישכח".
מומחים טוענים כי גוגל ומנועי חיפוש אחרים רואים בתביעות תקיפה של עיקרון שכבר עוגן בחוק, ועל-פיו מנועי החיפוש אינם אחראיים למידע שהם אוספים מהרשת. החברות מאמינות שהמתלוננים צריכים לפנות לאנשים שפירסמו את המידע באינטרנט.
אבל כמה מהמומחים האירופים מאמינים כי יש לרסן גם את מנועי החיפוש. "הם אומרים שהם לא המפרסמים, ולכן עליך לפנות למקום אחר", אמר ל"ניו-יורק טיימס" עו"ד חוויאר דלה-קוואבה, המתמחה בחוקי טכנולוגיה, "אבל הם אלה שמפיצים את המידע. בלעדיהם אף אחד לא היה מוצא את הדברים האלה".