נציג בית הנבחרים מטעם הרפובליקנים, למאר סמית

הצעת חוק "הגנת ילדים מפני פורנוגרפיה אינטרנטית" שאושרה בתחילת החודש על ידי הוועדה המשפטית של בית הנבחרים האמריקאי, מעוררת ויכוח סוער וחילוקי דעות. חילוקי הדעות אודותיה נובעים מכך שעל אף שהצעת החוק מתהדרת בכותרת אשר מציבה אותה בלב הקונצנזוס האמריקאי, תוכנה מציג שאלות קשות בנוגע לפרטיות בעידן האינטרנט.

ההצעה, שהוצגה לראשונה על ידי הרפובליקאי למאר סמית, נציג טקסס, קובעת כי ספקיות אינטרנט יחויבו לשמור מידע על הרגלי הגלישה של כל האזרחים האמריקאים למשך תקופה של שנה וחצי לפחות.

לאחר עדכון מרחיב של הרגע האחרון, הוחלט כי סוג המידע שספקיות האינטרנט יחויבו לשמור יכלול שמות, כתובות, מספרי טלפון, מספרי כרטיס אשראי, מספרי חשבון בנק וכתובות IP. כמו כן, ההצעה קובעת כי המשטרה תוכל לקבל גישה למידע ללא צו בית משפט, כל שהיא תצטרך לעשות הוא פשוט – לבקש.

הצעת החוק ספגה ביקורת רבה מיד עם אישורה, ומתנגדיה טוענים שהקשר בין שמה של ההצעה לתוכנה רופף, ושהוא נוצר רק על מנת להציב קושי פוליטי למתנגדיה. ואכן, ההצעה חוצה את גבולות המאבק בפורנוגרפיית ילדים וקובעת כי למשטרה תותר גישה להיסטוריית הגלישה גם במסגרת חקירת פשעים אחרים.

"שמו של החוק שגוי", אמר נציג מישיגן בבית הנבחרים, ג'ון רונירס. "זה לא חוק אשר מגן על ילדים מפני פורנוגרפיה באינטרנט. החוק יצור מאגר מידע על כל אדם במדינה הזאת, שאפשר יהיה להשתמש בו להרבה מטרות".

הצעת החוק החדשה מהווה מעין הרחבה של חוק קיים בשם "חוק ההגנה על ילדינו" משנת 2008. החוק הישן קבע כי כל ספק אינטרנט "שמקבל כל מידע ממשי" על העברת פורנוגרפיה של ילדים באינטרנט "חייב לדווח על כך". חברות שלא מצייתות לחוק, עלולות להיקנס בלמעלה מ-150 אלף דולרים על העבירה הראשונה.

לטענת תומכי החוק החדש, החוק מ-2008 אינו מספיק. "אם החוק לא יאושר, רשויות האכיפה שלנו יוותרו בימי הביניים", אמר יוזם החוק, למאר סמית. "במשך עשורים, הן ממשלים דמוקרטיים והן רפובליקניים קראו לחוקק חוק לשמירת מידע", הוא הוסיף.

קונור פרידרסטרוף, עורך וכתב באתר ה"אטלנטיק", מצביע על בעייתיות נוספת בחוק. לטענתו, מאגרי המידע שיווצרו בעקבותיו יוכלו להיות מנוצלים על מנת להפליל חפים מפשע. "רוב האנשים יכולים להיזכר במושגים שהם חיפשו שניתן להוציא מהקשרם ולהבין בצורה שגויה", כתב פרידרסטרוף. "וכמובן שהרבה אמריקאים עושים דברים חוקיים לחלוטין ברשת, אך פרסומם יהיה מביך עבורם".

על-פי החוק, תיווצר מציאות של מעקב מקיף ומתמשך אחר ההרגלים הפרטיים של כלל אזרחי ארה"ב הגולשים ברשת, וזאת על מנת לאתר מספר קטן יחסית של פושעים – בהנחה שמטרתה העיקרית של הצעת החוק היא אכן המאבק בפורנוגרפיית ילדים.

"המנדט של אגירת המידע שמציג החוק, גורם לכך שכל משתמש אינטרנט יקבל יחס של פושע מועד. בנוסף, מדובר על איום ממשי על פרטיות ברשת ועל חופש הביטוי של כל אמריקאי"

אמר עורך דין של ארגון Electronic Frontier Foundation, הפועל למען פרטיות וחופש ביטוי באינטרנט.

בין המתנגדים להצעת החוק ניתן למצוא גם מספר קבוצות הפועלות למען חירויות אזרחיות בארה"ב. אלו טוענות כי שימור מידע אינטרנטי מהווה הפרה של הסעיף הרביעי של החוקה האמריקאית הקובע כי "לאנשים ישנה הזכות להגנה על גופם, ביתם, מסמכיהם ]... [מפני חיפושים בלתי סבירים".

בנוסף, מתנגדים רפובליקאים ודמוקרטים כאחד העלו שאלות בנוגע לאחריותן של ספקיות האינטרנט, וטענו כי הממשלה לא יכולה להחליט עבור עסקים החלטות הקשורות לאחסון מידע. אחרים תהו האם אחסון המידע יסייע לחקירות במידה שתצדיק את העלות הכספית של השימור.

לחוק יש גם כמה מתנגדים מפתיעים, כמו למשל הרפובליקאי ג'ים סנסברנר, שיזם לפני כעשור את "חוק הפטריוט" האמריקאי. "אני לא חושב שהחוק תוקף את הבעיה באופן אפקטיבי. הוא רומס באגרסיביות את זכויותיהם לפרטיות של אלפי משתמשי אינטרנט שומרי חוק", אמר סנסברנר והוסיף כי לדעתו "יש לעצור את החוק ולהשליכו לפח האשפה של ההיסטוריה".