(איור: דונקי הוטי, רשיון cc)
איגוד העיתונאים האמריקאי הצהיר אמש כי יצטרף למשמרת מחאה נגד אריאנה הפינגטון, האמורה להופיע בפני ועדה של אגודת העיתונאים השחורים בפילדלפיה ביום חמישי הקרוב. המחאה החלה על רקע תביעה ייצוגית של בלוגרים הכותבים עבור אתר ה"הפינגטון פוסט". האתר, שהוקם על-ידי אריאנה הפינגטון, מתבסס במידה רבה על כתיבתם של בלוגרים, ואלו תובעים נתח מכספי רכישת האתר על-ידי ענקית האינטרנט AOL.
ה"הפינגטון פוסט", שהוקם ב-2005 והפך לאחד מאתרי האקטואליה הפופולריים בשפה האנגלית, מספק ל-28 מיליון קוראיו שילוב של תוכן מערכתי-מקצועי לצד תוכן מבוסס גולשים. בעוד שהתוכן המערכתי נכתב על-ידי צוות של כמה עשרות אנשי תקשורת המועסקים על-ידי האתר, הבלוגרים אינם מקבלים שכר.
ה"הפינגטון פוסט" נשען על כ-9,000 בלוגרים ובהם סלבריטאים, שחקנים, אקדמאים מובילים ועוד, שכמה מהם גויסו על-ידי הפינגטון עצמה. במשך שנים עבדה השיטה היטב, אולם סכום העתק של 315 מיליון דולר ששולם על-ידי AOL עבור האתר בפברואר האחרון הביא לשינוי ביחסם של הבלוגרים אל הפינגטון ואל האתר שבעריכתה.
באפריל, לאחר שנודע שהבלוגרים לא יקבלו נתח מרווחי מכירת האתר, הוגשה תביעה ייצוגית בדרישה לקבל שכר על תרומתם לעליית ערכו של האתר. אלפי בלוגרים הצטרפו לתביעה, שבחזיתה עומד ג'ונתן טאסיני, עיתונאי ופעיל איגודי עובדים שכתב יותר מ-250 פוסטים ללא שכר עבור ה"הפינגטון פוסט". טאסיני הפסיק לכתוב עבור האתר זמן קצר לאחר הרכישה על-ידי AOL.
"הבלוגרים של ה'הפינגטון פוסט' הפכו לעבדים מודרניים באחוזתה של אריאנה הפינגטון", אמר טאסיני לתקשורת. "אנשים שיוצרים תוכן צריכים לזכות לפיצוי עבור עבודתם". עורכי-הדין המטפלים בתביעה, שהוגשה בבית-המשפט הפדרלי במנהטן, מעריכים כי כתיבתם של בלוגרים ללא שכר תרמה באופן ישיר לשליש משווי האתר בעת רכישתו על-ידי AOL.
בהתאם, התביעה תובעת פיצוי על סך 105 מיליון דולר מ-315 מיליון הדולרים שקיבלה הפינגטון עבור הרכישה. נוסף לפיצויים דורשים התובעים מהפינגטון לחשוף את נתוני הגלישה מהאתר הראשי אל הבלוגים ולהפך.
דוברת ה"הפינגטון פוסט" אמרה אז בתגובה כי התביעה הייצוגית "חסרת בסיס לחלוטין". בהצהרה באתר נכתב כי "הבלוגרים שלנו משתמשים בפלטפורמה שלנו כדי ליצור קשרים ולוודא שהרעיונות והדעות שלהם נקראים על-ידי מספר רב ככל הניתן של אנשים. מאותה הסיבה אנשים מופיעים בתוכניות טלוויזיה – כדי להפיץ את השקפותיהם לקהל רחב ככל הניתן".
תגובתה של אריאנה הפינגטון עצמה לתביעה הגיעה במהלך ביקורה בלונדון בחודש מרץ, אז אמרה: "חייבת להיות הבחנה בין מי שעובד עבור חברת תקשורת ומי שכותב בלוג עבור חברת תקשורת". הפינגטון הדגישה כי כל גופי התקשורת נסמכים על ספקי תוכן ללא שכר: "אם אנשים מופיעים ב'ניוז נייט' (תוכנית טלוויזיה), לא משלמים להם".
התביעה הייצוגית אינה הניסיון הראשון של הבלוגרים למחות על תנאי העסקתם (או ליתר דיוק, על אי-העסקתם). חודש לפני הגשת התביעה הודיע האתר ויז'ואל-ארט-סורס על שביתה והפסקת העברת חומרים ל"הפינגטון פוסט". אל השביתה הצטרפו כמה איגודי עובדים, ובראשם גילדת עובדי התקשורת האמריקאית. הפינגטון הגיבה אז בסרקסטיות: "אתם תצאו לשביתה בלי שאף אחד באמת ישים לב. לכו על זה, תשבתו".
ואכן, נראה כי המחאה אינה מאיימת על הפרופיל העסקי של האתר: בתחילת חודש יולי הושקה גרסה בריטית ל"הפינגטון פוסט" ולפני כן גרסה קנדית, כחלק מתוכנית שאפתנית להתרחבות לתריסר ארצות נוספות עד סוף השנה.
"אחרי אנגליה, אנחנו מתכננים להשיק גרסה בצרפת", אמרה הפינגטון. "לאחר מכן אנחנו מתכננים להודיע על השקה במדינות נוספות; אמריקה הלטינית, אוסטרליה, הודו. עלינו להיות נוכחים ב-12 מדינות עד סוף השנה". על האתר בקנדה אמרה שהוא "הצלחה כבירה".
עם התרחבותו של האתר אל מעבר לאוקיאנוס, נדדו עימו גם השאלות שעוררה המחאה נגד מדיניות ה"הפינגטון פוסט", על מקצוע העיתונאות בעידן האינטרנט ועל האפשרות להתפרנס מכתיבה.