לא משעמם לרגע עם ערוץ הספורט. ההתנהלות המזגזגת של מנהליו ממשיכה ליצור תהפוכות קטנות ומשונות, הפוגעות בעיקר באינטרסים של קהל משלמי האגרה. העיקר ששומרים על האינטרסים המסחריים של בעלי הערוץ.
ערוץ הספורט הוא כיום העיקרי והמשמעותי בתקשורת הספורט. הוא כולל תחנת טלוויזיה עם ארבעה ערוצים, אתר אינטרנט חזק ופופולרי ומבחר גדול ואיכותי של עיתונאים, פרשנים ושדרנים. רוב העיניים נשואות אליו, ואפשר היה לצפות שככזה ייזהר הערוץ בכבודם של הלקוחות ויעשה הכל כדי לפנק אותם. אלא שהערוץ עסוק כבר כמה שנים במלחמת הישרדות, מדווח על הפסדים, ובמסגרת הזאת יצר נישות שידור חדשות, שבאו על חשבון הקיימות ופגעו בציבור גדול של צופים. גם הביקורת והזעם כלפיו לא מזיזים לו במיוחד. כמו שזה נראה, בערוץ מעדיפים לספור את הכסף מאשר לספור את הלקוחות.
הנה מבחר טרי של מעללי הערוץ בטלוויזיה ובאינטרנט מהשבועות האחרונים.
עושות ספורט: זוכרות את פרויקט הנשים שיצא לדרך במסע יחסי-ציבור מפואר? חודש וחצי אחרי שהחל בפאנל מרשים של נשים ופוליטיקאיות, שמצדן מחו על קיפוח הספורט הנשי והבטיחו שלא עוד, אין כמעט זכר למיזם. פה ושם משתמשים בלוגו המיוחד שיצרו לכבוד היוזמה, כמו בשידור קטע ממשחק כדורסל שהזכויות עליו שייכות ממילא לערוץ ואין לו שום קשר למהלך הכולל. הרוח פשוט יצאה מהמפרשים, והנשים נותרו מקופחות מכל הכיוונים. בהנחה שהמיזם לא נעצר בגלל פסח, מתחזקת ההשערה שכל הפרויקט אכן נועד לקנות את אהדתן של נשים דעתניות ומשפיעות לטובת מלחמתו של הערוץ בהחלטות מועצת הכבלים והלוויין.
תכנים ממוסחרים: יותר ויותר פרסומות סמויות, שדווקא מתעקשות להיות גלויות, משתלטות על תכנים עיתונאיים. המרכזית שבהן היא יחסי-ציבור לביז-פורטל, שבמסגרתו מתארח איש אתר האינטרנט בתוכנית "חדשות הספורט" או באולפן ליגת האלופות ומציג פינה כלכלית שאגב כך מייחצנת גופים מסחריים (מפעל הפיס או פריזמה בית-השקעות). מביך לראות את שדרי הערוץ מתפלשים במשחק המכור הזה.
דיווח מינורי על ליגות שאינן שלך: בערוצים מובילים בעולם לא תמצאו אף פעם התעלמות מופגנת מתכנים שאין עליהם זכויות שידור. הדוגמה הבולטת בערוץ הספורט היא כמובן הליגה האנגלית המרתקת, שהזכויות עליה שייכות לצ'רלטון. ב"חדשות הספורט" יכלו להשקיע קצת יותר משקופיות כשהם מדווחים על הנעשה בליגה המפוארת, ששלחה לחצי גמר ליגת האלופות שלוש קבוצות. אפשר למשל לחפות על כך בתמונות סטילס מהמשחקים. יש אלף דרכים להעשיר דיווחים כאלה. אבל בערוץ הספורט הישראלי לא יטרחו להשקיע עוד כמה דולרים במשהו בסיסי לגמרי.
המדור לחיפוש קרובים: הפלייאוף ב-NBA החל בסוף השבוע, אבל בערוץ הספורט לא רואים בינתיים שום משחק בשידור ישיר. מוזר מאוד שזה קורה בערוץ שמאז הקמתו, ה-NBA היה מוצר יסוד שלו. ולאן נעלמה פתאום הליגה הטורקית, שאותה החלו לשדר לא מזמן בקול תרועה, בתירוץ שהקבוצה של פיני בלילי חזקה במירוץ האליפות? כך גם עם הליגה ההולנדית: כשהחלוץ בן סהר הצטרף לאחרונה לקבוצת דה-גראפשחאפ, החלו בערוץ לשדר את משחקי הקבוצה. אבל זה כשבועיים אין יותר הולנד על המפה. והליגה הארגנטינית ממש התאיידה. לפני כמה ימים נערך שם קרב הגדולות בין בוקה לריבר פלייט. ובערוץ הספורט? נאדה.
אתר הקניות: אתר האינטרנט sport5.co.il הפך בחלקו למקדם תוכניות של הערוץ, במקרים רבים תוך פגיעה בשיקולים עיתונאיים. לאחרונה חזר קצת לשפיות, עד לשבוע של משחקי רבע גמר גביע המדינה, שרובם משודרים בערוץ חמש פלוס לייב. פתאום ביום ראשון, משחק שייערך ביום רביעי הופך לכותרת ראשית. חשוב יותר ממשחק ליגה מרכזי שייערך באותו ערב (מכבי תל-אביב נגד מכבי חיפה). אבל את מי מעניין משחק שעשוי להשפיע על האליפות כשצריך למכור משחקי גביע?
דווקא יש כבוד
קראתי בפליאה מסוימת את הדיווח על מחקרו של אילן תמיר שעסק בעיתונות הספורט. לפי הדיווח, תמיר סיפר בכנס תקשורת כי "בני דור המייסדים התייחסו לעיתונאים של שנות השמונים כאל מי שלא מבינים בספורט, חסרי הכשרה, נטולי ידע, הפועלים ללא אתיקה, ללא יכולת כתיבה וללא הבנה מקצועית. אותם עיתונאים שספגו ביקורת מהדור הוותיק מתבטאים כיום באותן מלים ממש כלפי עיתונאים ובעיקר עיתונאיות האינטרנט והטלוויזיה. זו תבנית שחוזרת על עצמה".
תמיר אינו מסגיר את מקורותיו, אבל הקביעה הזו אינה יכולה להיות פסקנית, לא רק משום שהתייחסות מכלילה לדור שלם היא בעייתית, אלא גם משום העובדה שרבים מבני דור המייסדים של עיתונות הספורט כבר אינם זמינים לשיחה, או שתמיר לא הגיע אליהם.
אחד מאלה שאפשר לכנות "בן דור המייסדים" הוא ישעיהו פורת, בן 74, צעיר בשנים אחדות מראשוני עיתונאי הספורט בארץ, נחמיה בן-אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני, שקיבלו אותו לעבודה ב"מעריב". פורת, שערך את מדור הספורט של "מעריב" במשך 17 שנה, לא שמע על המחקר של תמיר. הוא אומר שלמיטב ידיעתו, אפילו שני התותחים הגדולים מדור המייסדים, יחיאל ארזי ויהודה גבאי, שהקימו את עיתון "חדשות הספורט" המיתולוגי, לא רואיינו למחקר.
פורת מכחיש שהוא מזלזל בדור שנות השמונים: "אני אף פעם לא מדבר בהכללות. איך אני יכול להגיד שבשנות החמישים או השישים היינו יותר טובים משנות השמונים? אפשר להגיד שהדור הזה לא טוב והדור ההוא כן טוב? היו סביבי עיתונאים שחלקם היו טובים וחלקם פחות טובים. אני אף פעם לא זורק סתם דברים".
מה ההבדל בין התקופה שלך לדור שבא אחר-כך?
"בתקופה שלי לא היתה ביקורת פראית כמו היום. בגדול אני יכול לומר שאין דרך ארץ למקצוע, ולפני הכל צריך שתהיה דרך ארץ. למשל, מאוד מפריע לי היחס של עיתונאים רבים לפיני גרשון. כותבים עליו מאוד לא יפה. בעיני הוא אחד המאורות הגדולים של אנשי המקצוע, אבל הכתיבה עליו היא כל-כך חופשית ומזלזלת. לא כותבים דברים כאלה, בטח לא ברמה העממית. כשאני הייתי עורך ב'מעריב' לא נתתי לאנשים לפתוח את הפה בצורה לא תרבותית ולא ראויה. ואנחנו גם אנשים שמחנכים דור, אז איך אפשר לדבר בצורה כל-כך בוטה? צריך דרך ארץ, אבל קודם כל צריך דיוק, וזה רחוק כיום מהרבה צעירים. אנחנו מוציאים לעצמנו שם רע, וחבל. יש בארץ עיתונאים לא פחות טובים מאשר בעולם, אבל יש ביניהם כאלה שמתגנבים למקצוע. בעיני עצמם הם אוטוריטה, אבל הם לא".
פורת, שבמסגרת עבודתו ב"מעריב" היה אחראי על הכשרת מאות עיתונאים, הן בספורט והן בתחומים אחרים, טוען כי הבעיה העיקרית כיום היא העדר הכשרה ופיקוח.
ומה למשל היתה ההכשרה שלך?
"לא למדתי לימודים פורמליים בנושא תקשורת. אם אני זוכר נכון, כשנכנסתי ל'מעריב' זה היה עיתון שנהג לקבל עיתונאים רק מגיל 30 או 35. הייתי בן 22, אחרי צבא, ועקבו אחרי יום ולילה בקפדנות וניסו להכשיל אותי במישורים שונים, כדי שאהיה ערני לכללים המקובלים בעיתון. כשנכנסתי ל'מעריב', ב-1958, ידעתי בעל-פה את האלופים האולימפיים 50 שנה אחורה. כשיצאתי לחו"ל לכסות אירועים גדולים, בכל פעם שהיתה לי שעה פנויה הייתי נוסע למערכת עיתון כדי ללמוד את מה שאני לא יכול ללמוד בארץ".
מה דעתך על עיתונות הספורט כיום?
"אני קורא כל בוקר כל מלה במדורי הספורט של 'מעריב' ושל 'ידיעות'. יש דברים טובים ויש פחות טובים. באופן כללי, יש ב'מעריב', ב'ידיעות' וב'הארץ' עיתונאים ברמה גבוהה, אבל אם אתה מדבר על כתבי האינטרנט, אז אין לי מושג מי הם ואני לא עוקב אחריהם. למה? כי הם מוסרים אינפורמציה פעם בשעה. אין אפשרות לבדוק כל ידיעה, ויש שם עיתונאים שעושים את מלאכתם מהבית בלי לצאת לשטח ובלי לראות. עיתונאי שלא יוצא לשטח ולא מאשר ידיעה ולא בודק אותה כמה פעמים לא יכול לדייק. הוא שמע משהו משמועה שהתגלגלה ורץ לפרסם. זה לא רציני. עיתונות האינטרנט מסוכנת מאוד בגלל המהירות.
"היתה לי דרך ארץ", מעיד פורת על עצמו. "אני עסקתי בעיקר בכדורגל, ומשה לרר, שהיה לידי, עסק בכדורסל. לו היתה דרך ארץ כלפי מכבי תל-אביב, ולי היתה דרך ארץ כלפי שחקני הנבחרת בכדורגל. כשכתבתי ביקורת ונתתי ציונים, לקחתי בחשבון שמדובר בשחקני נבחרת, שהם מעל שחקנים בקבוצות ומגיע להם יחס אחר. אמרתי את זה אז, ואני אומר גם היום. כיום יש עיתונאים שנותנים לשחקנים ציון 0. מה זה צריך להיות? היה לשחקן משחק לא טוב, אז תן לו 3, אבל לא 0. 0 זה כאילו שהוא לא שיחק. אבל אם לשחקן היה מגיע 5, נתתי לו 6. למה? כי הוא שחקן מפתח בקבוצה ובנבחרת. אתה לא יכול למשל לתת למוטלה שפיגלר ציון 3, מפני שכל חייו הוא על מגרש הכדורגל, וכל פעם שהוא היה על המגרש הוא נתן את המירב שהוא יכול. והיו עוד עשרה כאלה. אז אתה מתייחס אליהם בדרך ארץ, אבל זו לא עיתונות מטעם".
כיבוש ספורטיבי זוחל
שימו לב לרשימה המעניינת הבאה: עורך "7 ימים" הוא ניר חפץ, שהוא גם העורך בפועל של מדור הספורט ב"ידיעות אחרונות". עורך התוספת האדומה של "ידיעות אחרונות" הוא אביב הברון, לשעבר עורך מדור הספורט של "מעריב" ושל אתר ערוץ הספורט. עורך המוסף הפוליטי של "מעריב" הוא רמי רוטהולץ, לשעבר עורך הספורט של "הארץ". העורך בפועל החדש של "סופשבוע" הוא דורון כהן, המשמש עדיין (רשמית) סגן עורך מדור הספורט של "מעריב", ובעבר היה עורך הספורט של "העיר". ואם תרצו, עוד פרט: את מוסף חג שביעי של פסח ב"הארץ" ערך שלומי ברזל, שאף עורך את מדור הספורט בעיתונו. באותו מוסף, אגב, היו שתי כתבות ספורט גדולות ועוד טור ספורטיבי בכפולה הפותחת. השאלה עכשיו: מתי יתמנה בעל עבר בעריכת ספורט לעורך עיתון.
3 קטנות
אל תקראו לי לבן. מצחיק לפעמים לראות צילומים שמביעים מצב רוח כללי, אבל אינם מחוברים למציאות. כזה היה למשל כיתוב התמונה שנתנו בספורט "מעריב" ביום שלישי (14.4.09), אחרי ה-2:2 בין בית"ר ירושלים לבני-יהודה. התיקו חיסל כמעט סופית את סיכויי בית"ר לזכות באליפות, עורך העמוד חיפש צילום מתאים, ומצא את זה של המגן כריסטיאן אלבארס כשהוא שוכב על הארץ כמי שעולמו חרב עליו. הכיתוב הסביר: "אלבארס מניף דגל לבן". מה לעשות והצילום בוצע בדקה ה-31, כשהמגן נפצע והוחלף. הניף דגל לבן? אלבארס שכב וראשו בין ידיו רק בגלל הכאב ברגל, לא שום דבר אחר. התוצאה, אגב, היתה 0:1 לבית"ר.
ארץ משלהן. רמת-השרון זכתה ביום ראשון בערב באליפות כדורסל הנשים, וזו הזדמנות לראות איך התייחסו אליה מדורי הספורט הגבריים בעיתונים. "ידיעות אחרונות": צילום קטן בשער ועוד חצי עמוד פלוס טור בעמ' 8. "מעריב": סטריפ תחתון בשער ועוד כעמוד וחצי בכפולת האמצע. "הארץ": כותרת ראשית בשער ועוד שליש עמוד עליון. "ישראל היום": פחות מחצי עמוד בתחתית. שורה תחתונה: "הארץ" ו"מעריב" עולים לגמר. "הארץ" מנצח בזכות ההתייחסות הנדיבה בשער.
משעשע. ב"מעריב" ציינו ביום ראשון כי בני-ג'דידה וטירת-הכרמל מהליגה הארצית הופיעו למשחקיהן ללא שחקני ספסל. חאלד מחאג'נה, שסיקר את משחקה של טירת-הכרמל כשהובסה על-ידי אום אל-פחם, אף כתב במפורש כי טירה התייצבה ללא שחקנים מחליפים. אלא שבהרכב השחקנים מצוין שטירת-הכרמל דווקא ביצעה שלושה חילופים. אז או שיד ימין של הכתב לא יודעת מהאונה השמאלית, או שעורך העמוד חלם בישיבה ונפל לתוך מוקש הנעל הזה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il