השידור החי בסקיי-ניוז (צילום מסך)
בעוד שבארצות-הברית, למשל, בתי-המשפט משמשים עבור התקשורת כזירות מתוכניות ריאליטי, בישראל חל איסור על תיעוד הנעשה מאולמות הדיונים ועל שידור חי מתוכם. החריג הבולט ביותר לאיסור הזה היה אולי משפטו של אדולף אייכמן, שהמדינה עודדה את התקשורת לתעדו, אך לרוב המאבטחים מלווים את הצלמים ליציאה מאולם המשפט עם כניסת השופטים.
בבריטניה, בצעד שנועד לשפר את אמון הציבור במערכת המשפט, הותר לראשונה בספטמבר אשתקד לצלם את שלב הקראת פסקי הדין בבתי-דין פליליים לערעורים. ברם, ההיתר ניתן במשורה: רק לצילום השופט עצמו ורק בכמה מבתי-המשפט. בנוגע לצילום הנאשמים, העדים ובני משפחותיהם עומד האיסור בעינו, כמו בישראל, וממילא ההיתר הוא רק לצילום מעמד הקראת פסק הדין, דקות אחדות מסך כל הדרמה המשפטית.
גזר הדין, כך נדמה, היה החלק השולי בסיומו של הפרק הנוכחי בסיפור המכוער והאפל של גארי דובסון ודייוויד נוריס. השניים הורשעו בדקירתו למוות, לפני 18 שנה, של הנער השחור סטיבן לורנס, בפרשה שטילטלה את בריטניה ונחשבת עד היום לאחד ממקרי האלימות הגזעניים והחמורים ביותר שידעה הממלכה. לא גזר הדין, אלא פליטות הפה של הנאשמים והנזיפות שהטיח בהם השופט כבשו את ההצגה כאשר הובאו השניים בפני בית-המשפט הפלילי בלונדון ביום רביעי שעבר.
כמעט כל ערוצי הטלוויזיה, הרדיו ואתרי האינטרנט בבריטניה העבירו בשידור חי את הנעשה באולם בית-המשפט, אולם משנכנסו השופטים סולקו המצלמות מן האולם והעיתונאים הורשו להכניס אליו רק מחשבים ניידים. המשלחות של כמה מגופי התקשורת התחלקו לצוותים: כתב אחד ישב באולם ושלח מסרונים לכתב שעמד שמחוצה לו, וזה קרא את משפטי המפתח מול המצלמה.
כלי תקשורת קטנים יותר, ששלחו לאירוע רק כתב אחד, התעכבו עוד יותר בדיווחיהם. הכתב היחיד נאלץ לבחור בין ישיבה מבודדת באולם לשמירה על קשר עם העולם החיצון, אך מחוץ לזירת ההתרחשות. רשת סקיי, באמצעות ערוץ החדשות סקיי-ניוז, בחרה לוותר על התיווך האטי והמבולבל, וכדי להקדים את מתחרותיה, ערכה ניסוי יוצא דופן כדי לקשר באופן רציף בין הצופים לבית-המשפט.
במהלך רוב הקראת גזר הדין שהוטל על הרוצחים, פוצל המסך שהקרינה סקיי: בצדו הימני נראו לחלופין המנחה באולפן והכתב המדווח מחוץ לאולם, ובצדו השמאלי נראה עמוד הטוויטר של אחת מכתבות הערוץ, שצייצה דיווחים ישירים מבית-המשפט. גם אם המנגנון לא היה אלגנטי במיוחד (קשה היה לקרוא את עמוד הטוויטר שהוקרן על הצג, לדוגמה), הרי שמדובר בשינוי של ממש באופן שבו ערוצי החדשות הטלוויזיוניים נוהגים להתייחס לטוויטר ולשילוב של טכנולוגיות הרשת בשידור.
למשך כמה דקות הצליח הערוץ לשדר הכל מהכל ולקלוע לטעמם של רוב הצופים, גם אלה שדרשו לקבל דיווחים תכופים ומהימנים וגם אלה שחיפשו את הצבע והפרשנות. הצופים לא החמיצו אף פרט, החל מהמרמור שהפגינו הנאשמים וכלה בהצהרותיהם של בני משפחתו של המנוח, וגם שמעו על הבהלה שהתעוררה בהיכל כשלא נמצאו די כסאות לכל האורחים שהוזמנו למעמד הקראת גזר הדין.
בסקיי-ניוז הצליחו לשלב בין התכונות החיוביות של המדיומים השונים ולהעניק לצופים רצף של עדכונים במינון מדויק, שלא יגרום להם לפזול לערוץ אחר בטלוויזיה, ואולי יותר חשוב, אפילו לא לקום מהכורסה כדי להתחבר לאינטרנט.