רופאים מטפלים בילדים, אתמול בבית-החולים שיפא בעזה (צילום: פלאש 90)
זכויות האזרח של תושבי עזה
שני אזרחים נהרגו אתמול ברצועת עזה מתקיפות של חיל האוויר וכמה אחרים נפצעו. איך יודעים? קודם כל, לא קוראים עיתונים ישראליים. ההתקרבנות העצמית, תוך הכחשת הקורבנות של הצד האחר, שולטת ביד רמה באמצעי התקשורת הישראליים, ולא מיותר להזכיר כי הם אינם עוזרים לצרכני התקשורת להבין טוב יותר את העולם שבו הם חיים. עבור מי שירצה להתעדכן בכל הנוגע להרוגים עזתים מירי כוחות צה"ל, הקריאה בעיתונים הישראליים היא בזבוז זמן משווע. יהיה צורך לעבור על כל העמודים בדקדקנות, וגם אז לא בטוח שהמידע הזה יופיע. לצורך זה עדיף לגלוש לאתר חדשות בינלאומי, או לצפות בשידורי רשת חוץ. מבחינת העיתונות הישראלית, הריגת שני אזרחים פלסטינים בעזה על-ידי ירי הצבא הישראלי אינה נחשבת חדשות.
אם בכל זאת מבקשים ללמוד על הנעשה באזורנו מהעיתונות הישראלית, עדיף לקחת לידיים את "הארץ" או "ידיעות אחרונות". הראשון הוא היחיד מבין עיתוני הבוקר המקדיש לאירוע ידיעה. אמנם קצרצרה, אמנם בצד העמוד, אך בכל זאת ידיעה של ממש [אבי יששכרוף ויובל אזולאי]. מקריאתה עולה כי אחד ה"אזרחים", כפי שהוא מוגדר בכותרת הידיעה, הוא מג'ד אבו-עוכל, בן 13. הנה, סוף-סוף, הוכחה ניצחת לכך שגם לילדים הפלסטינים החיים בעזה ישנם זכויות אזרח. אם לא הזכות לחיות בכבוד, לסיים לימודי תיכון, לאכול לשובע, לנוע בחופשיות או להביע את דעתם – לפחות שמורה להם הזכות להיקרא "אזרח" כשמדווחים על מותם בעיתונות הישראלית.
לפי הידיעה, ה"אזרח" הזה נהרג מירי של כלי טיס ישראלי. אדם נוסף שנכתב כי נפצע מהירי כלל לא מוזכר בשמו. "מצה"ל נמסר שהירי כוון כלפי חוליה שירתה פצצות מרגמה לשטח ישראל", לשון הידיעה. פרט לכך, נכתב בידיעה, חקלאי בשם חמדי א-דחדוח, בן 32, נהרג אף הוא מירי צה"ל, אף כי לא כתוב כיצד. גם בנו נפצע, כתוב, בלא ציון שמו. לידיעה לא נלווה תצלום.
ב"ידיעות אחרונות" הילד מועלה לדרגת נער, וגם שמו מתחלף. תחת הכותרת "תוקפים ברצועה" מופיע בתחתית עמ' 2 (מיקום בולט למדי) תצלום של הרוג, עטוף בד ומובל על אלונקה [אי.אף.פי]. לתצלום נלווה טקסט קצר [רוני שקד], הפותח בכך ש"ארבעה פלסטינים נהרגו ותשעה נפצעו", ובהמשך מפרט ואומר כי בין ההרוגים גם "שני אזרחים שנקלעו לאזור התקיפות: הנער זיאד אבו עוכל בן ה-14 וחקלאי מקומי". לפי הכתוב, התצלום הוא של הלוויית אבו-עוכל. מה שמו הפרטי, זיאד או מג'ד? עלעול בעיתונים האחרים לא יפתור את התעלומה.
ב"מעריב", העיתון שלפי השמועה השתנה בו הטון הפוליטי מאז שדורון גלעזר ורותי יובל הפכו לעורכיו, אין כל ידיעה על תקיפה של צה"ל בעזה או הרוגים שנגרמו בעטיה. בעמ' 6, בסוף הפסקה השמינית של דיווח על המשא-ומתן בין ישראל לחמאס [עמית כהן, אמיר בוחבוט, אורי יבלונקה וירון ששון], מצוין ביובש כי "על-פי דיווחים בתקשורת הפלסטינית, בסך-הכל נהרגו אתמול ארבעה פלסטינים מאש צה"ל". קשה להאמין שיותר מאחוזים בודדים של קוראי העיתון יגיעו לשורה זו, וגם אם יגיעו, יבינו מ"מעריב" כי אין עוד הפרדה בין פעילי חמאס לאזרחים, שלא לדבר על שמות של ההרוגים. כולם, בפשטות, "פלסטינים".
(עובדות שדווקא זוכות לידיעה עצמאית ובולטת בעמודים הראשונים של "מעריב": "איראן עקפה את ישראל במדד השלווה העולמי"; "הסטודנטית לרפואה: טייסת קרב אמריקאית"; ו"חדש בישראל: קקטוס שמסייע לרזות". תיקון טעות: הידיעה האחרונה היא "מדור פרסומי").
גם ב"ישראל היום" חבוי המידע על ההרוגים בתוך ידיעה על המשא-ומתן עם חמאס [דניאל סיריוטי ושלמה צזנה], המופיעה בעמ' 11. שם, בפסקה העשירית והאחרונה של הידיעה, נכתב: "ובעוד במצרים מדברים על רגיעה, הפלסטינים דיווחו אתמול על ארבעה הרוגים בעזה בתקיפות שונות של צה"ל". גם בדיווח זה אין הבדל בין אזרח לפעיל חמאס. כולם "פלסטינים", ובמובן הזה כולם נידונים לגורל זהה. בהמשך הידיעה דווקא ניתן פירוט קצר, אך לא של זהות ההרוגים, אלא של פעילות האויב שהביאה לתקיפה (משגרים, מטענים וכדומה).
אנשי משרד המשפטים נושאים חומרי חקירה בפרשת אולמרט-טלנסקי, אתמול (צילום: קובי גדעון)
הכותרות הראשיות
הכותרת הראשית ב"ישראל היום" מוקדשת הבוקר (הפתעה! הפתעה!) לפרשת טלנסקי: "מכה לאולמרט: טלנסקי יעיד". הכותרת הראשית ב"מעריב" עוסקת אף היא בפרשת טלנסקי, אבל בעיתון זה יש גם חשיפה: "טלנסקי העיד: 'נתתי כסף שלא שימש לצורכי בחירות'" [דורית גבאי]. כותרת הגג מסבירה לכל מי שלא הבין כי זוהי "העדות שסותרת את גרסת ראש הממשלה". בעמ' 2 מופיעה הידיעה של גבאי ושם ניתן היה לקוות להרחבה בעניין, אך בפועל הידיעה כולה מבוססת על המשפט האחד הזה, המופיע גם בכותרת הגג של הידיעה בנוסח המורחב: "נתתי לאולמרט כסף שלא הלך למימון בחירות", וגם בטקסט של גבאי עצמו בנוסח המורחב עוד יותר: "נתתי לאולמרט כסף שלא שימש לכיסוי גרעון בחירות או למימון בחירות".
הכותרת הראשית ב"הארץ" קוראת: "רה"מ לאמריקאים: להטיל מצור ימי על איראן" [ברק רביד, עמוס הראל ואיי.פי]. את ההצעה מסר אולמרט ליו"ר בית-הנבחרים של ארה"ב, ננסי פלוסי, בפגישתו עימה.
ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית מופיעה בדמות השאלה "מה מסתיר אסד מפקחי הגרעין?" [אלכס פישמן]. כרגיל בעיתון זה, המידע עצמו מופיע דווקא בכותרת הגג של הידיעה: "סוריה מנעה ביקורת בינלאומית ב-2 אתרים חשודים". בעמ' 2 כותב פישמן על "דיווח פנימי של סבא"א" (הסוכנות הבינלאומית לבקרה על אנרגיה אטומית), שלפיו "סירבו הסורים לאפשר לפקחי הסוכנות לבקר במתקנים ובאתרים בסוריה החשודים כי יש להם קשר לפרויקט הגרעין הסורי". פישמן ממשיך ומספר על מלאכת הרמייה של המשטר הסורי, שהכין את האתר שהופצץ על-ידי ישראל לביקורת הפקחים כך שייראה כאתר לא-גרעיני, ובהמשך מציין גם את ההתנכלויות לפקחים של סבא"א באיראן. מתי בפעם האחרונה בחנו פקחים של הסוכנות הבינלאומית לבקרה על אנרגיה אטומית את הכור בדימונה? מתי בפעם האחרונה ערך גורם חיצוני כלשהו בדיקות בכור הישן הזה כדי לוודא את מידת בטיחותו? פישמן לא כותב.
כמו בפאריס
אבי יששכרוף התלווה למשך יום לכוחות הביטחון הפלסטיניים בג'נין וחזר כדי לדווח על כך ב"הארץ". הוא התרשם כי מאז שהכוחות התפרשו באזור "חזרו החוק והסדר", ואפילו התפרקה חלק מ"תשתית הטרור" באזור. יששכרוף מתאר כיצד כוחותיו של "אבו-טארק", סגן מפקד הביטחון הלאומי בג'נין, ערכו מבצע נגד מכוניות גנובות. הוא מתלווה לחיילים ומתאר את אחד מהם, פיאד יוסף שמו, כ"חלק מפניה המתחדשות של הרשות". אותו אדם הוא גנב מכוניות לשעבר, שישב במעצר צה"לי ארבע שנים על פעולותיו באינתיפאדה, והיום אומר כי "האויב הוא מי שמאיים על הרשות, וזה בעיקר חמאס".
יששכרוף מביא גם מדברי מפקד הכוחות בג'נין, אל"מ סולימאן עומראן, האומר ש"ג'נין היא כמו פריז מבחינת ביטחון אישי". בכל זאת יש קשיים. כך, למשל, אין כלא תקין למעצר פעילי חמאס וג'יהאד. בעיה חמורה עוד יותר: "גם בתי-המשפט אינם מתחשבים ומשחררים כל עצור שלא יוכח שפעל נגד החוק". משפט אחרון זה אינו ציטוט מדבריו של מפקד הכוחות באזור, אלא משפט של יששכרוף עצמו.
משפט זה, שבו עיתונאי "הארץ" מביע תרעומת גלויה על כך שבתי-משפט מתעקשים על הנוהג "זכאי עד שיוכח אשמתו", הוא הזדמנות מעולה לעצור לרגע ולהרהר באופן שבו נהלים אנטי-דמוקרטיים ("מעצר מינהלי") התמסדו בישראל בחסות משטר הכיבוש ארוך השנים. הם הפכו לנורמטיביים במידה כזו שכשנתקלים בהתנהלות תקינה של בתי-משפט, היא נראית יוצאת דופן ואף ראויה לגנאי.
אבל אל דאגה, נראה כי מפקד הכוחות באזור למד משהו מכובשיו. הוא מספר ל"הארץ" כי במקום להביא פעילי חמאס לבתי-המשפט, הוא משאיר אותם במעצר. על מבוקש בשם מוחמד דבע הוא אומר: "ישב אצלי שישה חודשים במעצר, עד שהתחרט וביקש להצטרף לכוחות הרשות. ארגוני זכויות אדם? לי חשוב קודם כל הביטחון".
פרופורציות
"מעריב" מקדיש היום שישה עמודים לאירוע חטיפת השוטרת אתמול, וזאת לעומת שני עמודים בלבד לסיקור הדו"ח שהגיש מבקר המדינה. הסיקור הנרחב מתחיל בטקסט של נתן זהבי, שלהגדירו כ"עצבני" בלבד יהיה עלבון לווריד הפועם שבמצחו. נוסף לכך מופיעות ידיעה על חוסר הרצון לשרת במשטרה, ידיעות נפרדות על "החוטף", "החטופה" ו"המחסל", ידיעה על האירוע עצמו ושלושה טורי פרשנות.
מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, מוסר את דו"ח המבקר אתמול בכנסת. מימין: ח"כ זבולון אורלב, יו"ר הכנסת דליה איציק ולינדנשטראוס (צילום: מיכל פתאל)
ענייני תקשורת
סמדר פרי מדווחת במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" על מותה של בלוגרית סעודית, הדיל אל-הודייף, בת 25, "שמתה בסוף השבוע בנסיבות מסתוריות". הבלוגרית לחמה למען שוויון זכויות לנשים בסעודיה ("ברגע שבו יבינו אצלנו שנשים ברוכות כישרון בדיוק כמו הגברים, נשיג דמוקרטיה ושוויון זכויות אמיתי", כתבה), ומשום כך עולות סברות באשר להתנכלות השלטונות. פרי מציינת כי ייחודה היה בכך שהשתמשה בשמה האמיתי ולא הסתתרה מאחורי כינויים או זהות בדויה.
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" דיווח נרחב [נופר סיני] על הביקורת של מבקר המדינה בנוגע להתנהלות משרד התקשורת. הכותרת – "חשד: משרד התקשורת משתף פעולה עם תחנות רדיו פיראטיות". שיתוף הפעולה שבו חושדים התבטא בכך שגורמים במשרד הדליפו למפעילי תחנות פיראטיות על מבצעי אכיפה צפויים. הידיעה מצטטת מהדו"ח: "במהלך השנים התעוררו כמה פעמים חשדות כי מאן דהוא באגף משתף פעולה עם העבריינים באופן המביא לידי כשלון מבצעי האכיפה. אמנם חשדות אלה לא הוכחו, אך גם לא הופרכו לחלוטין". עוד בדו"ח המבקר, חשדות על שחיתויות במשרד, קשרים פסולים וכשלים אחרים.
ב"דה-מרקר" מוקדשים הבוקר 12 עמודים לדו"ח המבקר. בנוגע לרשות השידור מדווח [יעל ולצר] כי בדו"ח נמתחה ביקורת על שיבושים קשים בקליטת השידורים, צניחה של כ-40% בהיקפי הפרסום בעטיים של ליקויים חמורים בהתנהלות רשות השידור, וכשלים ניהוליים מתמשכים.